מייקל ואני: חבר הילדות של מלך הפופ נזכר ברגעים של אושר
מארק רשקו מקיבוץ הזורע היה חבר של מייקל ג'קסון, כשהכוכב לעתיד היה עוד ילד קטן, רזה ומוכשר. בראיון מיוחד לדף הירוק הוא מספר על הוריו של ג'קסון שניתקו אותו מהעולם החיצון, על שיחת הפרידה לפני שהגיע לארץ, וגם על הסיפור המדהים שלו עצמו
רשקו נולד בשכונה הנמצאת בחלקה הדרומי של שיקגו, היכן שהיו מתקבצים מיטב נגני הבלוז האפרו אמריקנים, והיה יוצא דופן בצבע עורו הלבן.
הוא ניגן בלוז בגיטרה בס, וכבר מגיל צעיר זכה לעבוד עם נגנים כמו באדי מיילס שהיה המתופף של ג'ימי הנדריקס. ב-1966 ביקשה ממנו חמישיית הג'קסונים לנגן איתם ב"קי מן קלאב", אחד מהמועדונים בשכונה. "בתקופה ההיא עוד לא ידעו כל כך מיהם, אבל אני הגעתי ומאותו ערב והלאה ניגנתי איתם".
איך התרשמת ממייקל?
"בפעם הראשונה שבאתי להופיע איתם וראיתי אותו על הבמה, הייתי בשוק. הפה שלי נשאר פתוח מרוב תדהמה. הוא היה ילד קטן ורזה, בן שמונה או תשע, עם יכולת של רקדן בן 25. היו לו יכולות מדהימות. ניגנתי איתם אחר כך שש או שבע פעמים בעוד כמה מועדונים, ובכל פעם נפעמתי ממנו מחדש. רק מלנגן איתו למדתי כל כך הרבה.
"בהמשך, כשמייקל היה בערך בן עשר, כבר הייתה להם להקה עם בסיסט, ואני ניגנתי בלהקת החימום שלהם. בנובמבר 1968 מייקל חתם על הסכם עם 'מוטאון רקורדס' (Motown records), חברת התקליטים הנחשבת ביותר בסגנון זה, שכל המוזיקאים הגדולים של הריתם אנד בלוז היו חתומים אצלה, ולמרות שנוצר בינינו קשר חברי קרוב שנמשך עד אז כשנה וחצי, היה מאוד קשה לפגוש אותו, ולא ראיתי אותו אחרי זה הרבה שנים".
מה סוג הקשר שנוצר ביניכם?
"מייקל היה חמוד כמו תינוק. הוא היה מדבר כמו ילד, וגם אני ילד בנשמתי, כך שהיה לנו חיבור טוב. היינו מתקשרים אחד לשני בחשאי, כי ההורים שלו היו עדי יהווה ושמרו עליו מאוד קצר. מבחינתו, אני הייתי מישהו לבן שהוא היה יכול לדבר איתו והבין אותו.
"השיחות בינינו היו מאוד קצרות, כי הוא פחד שההורים שלו יתפסו אותו. הם לא רצו שאנשים, אפילו אלה שהיו קרובים אליו, יהיו איתו אם הם לא היו שייכים לעדי יהווה. אני זוכר שפעם הלכתי לבקר אותו בבית שלו והוא יצא החוצה לדבר איתי, כי ההורים שלו לא רצו לתת לי להיכנס אליהם הביתה. כך היה עם כל הקרובים אליו.
"כל דבר שהוא עשה עד גיל 18 החליטו בשבילו. היו לו מנהלים שאמרו לו בדיוק מה לעשות, אפילו בחיים הפרטיים שלו. לדעתי בגלל זה הוא קצת השתגע, כי לא באמת הייתה לו ילדות. הם פשוט גנבו לו את הילדות, וכבר מגיל שמונה תשע הוא רק ניגן ועשה מוזיקה, שום דבר אחר. למשל, הוא אף פעם לא היה יכול ללכת לשחק כדורגל עם חברים. גם בהופעות כשהתקרבנו, עדיין שמרו עליו. אבא שלו, יוסף, שלט בו ביד רמה".
מתי שמעת ממנו בפעם האחרונה?
"בסוף 1969 כבר הייתי על הבמה חמש שנים, וחוץ ממוזיקה גם עשיתי הרבה שטויות. הרגשתי שאני צריך שינוי, וההורים שלי המליצו לי לבוא לישראל, לאולפן בקיבוץ הזורע, ולהתנקות. לפני שטסתי לארץ ניסיתי להתקשר אליו כמה פעמים, אבל ההורים שלו לא נתנו לי לדבר איתו, כפי שלא נתנו לאף אחד אחר. לבסוף הוא הצליח איכשהו לטלפן אליי, ושוחחנו במשך 20 דקות. סיפרתי לו שאני טס לישראל.
"זו בעצם הייתה הפעם האחרונה שדיברנו. ב-1974 חזרתי לשיקגו
"התקשרתי מספר פעמים לחברת התקליטים, השארתי את המספר, והם אמרו שיעבירו לו אותו. לדעתי הוא מעולם לא קיבל אותו, ולא שמעתי ממנו שוב. בהמשך שמעתי עליו מחברים למקצוע, שסיפרו שממש ניתקו אותו מהעולם החיצון, ורק אנשים ידועים הקיפו אותו".
איך הגבת כששמעת שמייקל הלך לעולמו?
"כששמעתי על מותו עמדתי בשקט כמה דקות ולא האמנתי, אף על פי שזו לא הייתה הפתעה גדולה כי ידעתי שהוא במצב פיזי לא טוב בגלל סמים. הרבה אנשים שניגנתי איתם בעבר, כמו מודי ווטרס, האולינג וולף, ג'וניור וולס, מייקל בלומפילד, קוקו טיילור ובודי מיילס - כבר מתו. זה גורם לי להרגיש פגיע, כל מי שניגנתי איתו מת. אלה אנשים שלימדו אותי דברים מדהימים במוזיקה".
מה קרה שחזרת שוב לארץ?
"כשהגעתי להזורע ב-1969 סידרו לי מהקיבוץ משפחה מאמצת, שהזמינה אותי לארוחת ערב. הגעתי לחדר שלהם וראיתי חמש נערות יפהפיות. בו במקום התאהבתי באחת הבנות שלהם, שהייתה אז בת חמש עשרה וחצי. חיינו יחד שלוש שנים וחצי ותכננו להתחתן, אך היא כבר הגיעה לגיל שמונה עשרה, ולחצו עליה ללכת לצבא.
"למרות שעשיתי צבא בעצמי, מאוד התנגדתי כי פחדתי לאבד אותה. אמרתי לה שאם היא תלך לצבא, אעזוב אותה. הקיבוץ לחץ עליה, ואני התעצבנתי ועזבתי. חזרתי לשיקגו והתחתנתי שם עם מישהי אחרת, שאיתה הבאתי לעולם שתי בנות. חיינו שם יחד במשך 25 שנה".
ומה עם האהובה מהזורע?
"זהו, שלא שמרתי על קשר עם אף אחד מהקיבוץ והמשכתי בחיי, אבל לא הצלחתי להפסיק לחשוב על הבחורה שעזבתי בישראל. לא הייתי מאושר בנישואים שלי, ואף הלכתי לטיפול פסיכולוגי שלא סייע לי הרבה.
"ב-1992 המליצו לי לנסוע לרב קבליסט בשיקגו. למרות שאני לא דתי, נסעתי אליו בתקווה שיוכל לעזור לי. הרבי עשה כל מיני חישובים, בדק ואמר לי שלא משנה מה, אני חייב להיות עם הבחורה מישראל ושזה הזיווג שלי. הוא אמר לי שעוד חודשיים אקבל סימן, וכשהסימן יגיע, עליי לעזוב הכול ולנסוע אליה לישראל.
"יצאתי ממנו במחשבה שהוא מדבר שטויות. חודשיים אחרי זה צלצל הטלפון, ובצד השני בחור שהיה בזמנו באולפן שלי ונשאר לחיות בהזורע. הסתבר שלא רק שהוא נשאר בקיבוץ, אלא שהתחתן עם אחות של זו שלא הפסקתי לחשוב עליה. הוא התקשר אליי כי היה צריך עזרה עסקית, ואמרתי לו שאם הוא רציני, שיבוא אליי. הוא אכן בא לשיקגו, וכשניסה לשכנע אותי לעזור לו, הסכמתי רק בתנאי שיסדר לי אפשרות לחזור לקיבוץ לשישה חודשים.
"הוא חשב שאני משוגע, ואמר שאף קיבוץ לא יקח מישהו בגיל שלי. חודשיים אחר כך הוא התקשר ואמר שהקיבוץ אישר שאבוא בתור מתנדב, אך התנאי הוא שאגור עם כל החבר'ה בני השמונה-עשרה. קניתי כרטיס, אמרתי שלום לאימא שלי, השארתי את הבית ואת המכוניות לאשתי, ובאתי לארץ עם מזוודה קטנה ועם אלף דולר בכיס. הרגשתי שאני צריך לבוא נקי ובלי כלום.
"כשהגעתי לקיבוץ, אבא של חברה של הבחורה שהייתי מאוהב בה ראה אותי, ואמר לי שבדיוק היום זה יום ההולדת שלה ושאבוא להגיד שלום. כשנפגשנו אמרתי לה שחזרתי בשבילה. תוך חודשיים היא עזבה את בעלה, עברנו לגור יחד, ואחרי תשעה חודשים התחתנו בקיבוץ".
הפי אנד?
"כן. היום אנו נשואים כבר שש שנים, ואלה השנים הכי מאושרות שלי. הקמתי להקת בלוז מצליחה ואנו מופיעים ברחבי הארץ. יש לי קליניקה להילינג בקיבוץ וחנות למכירת גיטרות מיוחדות בטבעון".
נא להמתין לטעינת התגובות
