ביקורת גבולות במחול
סאלי אן פרידלנד מעלה עם להקתה את מופע המחול החדש, "אוסף פרטי", שעוסק בחלקים האישיים ביותר המרכיבים אותנו. את הגבולות שלהם היא בוחנת ללא הרף על במת "מחולוהט"
סאלי אן פרידלנד צילום: גדי דגון
בדיקת הגבולות, ערעורם ותחזוקם השוטף משתלבים, כמו על הבמה, גם במהלך הריאיון איתה. "כל המחשבות, החלומות והגבולות האישיים יוצרים בהרמוניה קולאז' אישי והופכים לאוסף פרטי", היא מסבירה את בחירת השם לעבודתה שתוצג בפסטיבל "מחולוהט" שייערך בסימן 20 שנה למרכז סוזן דלל. במסגרת הפסטיבל, שבו כבר השתתפה ארבע פעמים עם להקתה "דאנס דרמה קומפני", יעלו גם כעשר בכורות ישראליות נוספות של יוצרים, כמו יסמין גודר, רנה שינפלד, יורם כרמי וקבוצת ורטיגו. בנוסף יוצגו בפסטיבל, כמדי שנה, מופעי מחול שהועלו בשנים האחרונות בישראל, וביניהם יצירות של בת שבע ואוהד
נהרין.
"אני אוהבת את האווירה בפסטיבל יותר מאשר את האווירה המעונבת של מחול קלאסי רציני וכבד ראש", אומרת פרידלנד, שעלתה ארצה ב-1976 ואף הספיקה לרקוד בלהקת המחול בת שבע.
אף שבתחילת דרכך כרקדנית היית בדיוק כזאת, רקדת בלהקת המחול של קייפטאון תפקידים קלאסיים.
"יש לי פינה חמה בלב למחול ולבלט הקלאסי, ותמיד תהיה לי. זה הבסיס של הכל, וחייבים להתחיל משם ולהכיר את זה היטב לפני שהולכים למקומות אחרים. אבל חשוב גם לא לקפוא על השמרים וכן לנסות כל הזמן להוסיף עוד דברים ועוד אלמנטים, להיחשף לסוגי מוזיקה שונים, לשאול את עצמך שאלות כרקדנית וכיוצרת, למה אני עושה מה שאני עושה עכשיו. לבחון את הגבולות שלך ושל הקהל שלך ולהרחיב אותם כל הזמן. אני מאמינה בעבודה ספונטנית בשלב הראשון ובבדיקה מדוקדקת שלה אחר כך בשלב השני".
גם הספונטניות והבדיקה המדוקדקת נוכחים ביצירתה "אוסף פרטי", והם משתלבים היטב במלאכת הגילוי והכיסוי של פרידלנד. "סודות שלנו אסופים במקומות מסתור פרטיים", היא מסבירה, "סודות של פחד וחוסר ביטחון יוצרים גבולות באינטימיות, ביחסים. זה מין סוג של רשתות צבעוניות דקות שיוצרות אווירה של אור וצל ומחסומים ויזואליים".
מהמילה "אוסף" עולה גם תחושה של מעין סיכום ביניים, המבחר שנאסף עד כה.
"בהחלט. אנחנו מוסיפים כל פעם עוד אבן ועוד חלק למה שעשינו קודם, וכך מתפתחים כיוצרים וכאנשים".
ואיזו התפתחות מסקרנת אותך במיוחד?
"מעניין אותי ביצירה הזאת לבדוק דרך ביטוי חזותי פיזי וגם דרך השימוש בתלבושות שהן חצי מסתירות וחצי שקופות, את הגבולות האישיים של כל אחד מאיתנו, את המקומות שכל אחד מאיתנו שומר לעצמו, את המקומות שאליהם גם אנחנו פוחדים להיכנס בעצמנו, את הדברים שמחזיקים אותנו מבפנים ומגדירים אותנו בתור מי שאנחנו".
ברוח זו, העבודה, לדבריה, מחולקת לשלושה חלקים: "אתמול, היום ומחר", והם מייצגים את "העבר, ההווה והעתיד". מושג הגבולות שעליו היא מדברת נבדק ביחס לכל אחת מנקודות הזמן האלו. בין שלושת הקטעים מקשרים קטעי וידיאו ארט שנוצרו על ידי אמנית הווידיאו, ליאת פרוינד, ששילבה בין תיעוד תהליך העבודה לבין תיעוד המופע עצמו. "גם בעבודת הווידיאו", מוסיפה פרידלנד, "יש אלמנט של בדיקת גבולות ועיסוק בהם, ואני חושבת שמה שליאת עשתה עם הווידיאו ארט הוא לבדוק היכן בעצם עוברים גבולות היצירה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם