ספרו של אמיר בן-דוד נוגע בשמיים
אנושיות ועדינות מקרינות את אורן החרישי ב"על גג העולם", רומן מינורי שמצליח בדרכו הצנועה לאחות את הנתק המז'ורי שבין המדעים המדויקים למדעי הרוח
על גג העולם, אמיר בן דוד צילום: כריכת הספר
לפולמוס, שכונה "פולמוס שתי התרבויות", הייתה השפעה אדירה על העולם האנגלו-אמריקאי וכדאי שגם כאן, בקצה מזרח, נהיה מודעים לו כי עם הזמן התהום שאבחן סנואו רק העמיקה. הנתק בין המדעים המדויקים למדעי הרוח פוגע ביכולת שלנו לנתח, להכווין ולבקר את ההתפתחויות הטכנולוגיות המהממות שאנו עדים להן, להבין במה הן מסייעות לאושרו ולאומללותו של המין האנושי; מצד שני הנתק הזה הופך את מדעי הרוח והאדם לארכאיים ולמצטמקים בפיסת אדמה קטנה והולכת הטובעת באוקיינוס המדעי?טכנולוגי. אני חושב שהיכרות עם הפולמוס הזה יכולה גם לסייע במטלה צנועה יותר: הבנה ממצה של הרומן הראשון של אמיר בן-דוד.
"על גג העולם" הוא ספר קריא ביותר, וקריאוּת היא מעלה ספרותית ("למען ירוץ קורא בו", אמר כבר הנביא חבקוק), שבו נפרשים חייו ולבטיו של ליאון קם, מרצה לאסטרונומיה בן 40 ומשהו, נשוי לביולוגית בשם טולי ואב לילד רוני. ברומן, המסופר, באופן שמעיד על רגישות צורנית בסיסית, בהשמטת דברי המשתתפים השונים בדיאלוג עם ליאון (אשתו, הפסיכולוגית שלו, בנו ועוד) והשארת המשפטים של ליאון בלבד, מתוארת פרשיית התאהבותו של ליאון בנוגה, סופרת שהוא מכיר לראשונה מבעד לעינית הטלסקופ המוצב בביתו. ליאון, שגדל בשכונת פועלים חיפאית לאב פלמ"חניק ולאם שהקפידה להדגיש את אי היותה צברית, איבד בילדותו את אמו ואחותו בתאונת דרכים ומוראות התאונה שבות אליו כעת, כשהוא מטפל באביו שעבר זה לא כבר שבץ מוחי.
איחוי של שתי התרבויות
ברומן יש יסוד אלגורי בולט, כמעט ימי-ביניימי במהותו (אותה אלגוריה שנותחה במחקר ההיסטורי המופתי "בסתיו ימי-הביניים", של יוהאן הוזינחה, שתרגומו לעברית רואה אור בימים אלה ממש). ההתלבטות של ליאון בין אשתו לבין הסופרת הוא עימות בין הרציונליזם למסתורין, או לכל הפחות לתשוקה למסתורין: "על זה אני מתווכח עם טולי... בסדר, הוכיחו עלייה ברמת הדופאמין במוחם של המתאהבים, אבל מה זה אומר לנו על ההתאהבות עצמה?";
וכנגד טולי: "נוגה. סופרת. השכלה הומנית. רגליים ארוכות, שתי עיניים לה-יונים, והראש בעננים". גם היחסים בין אביו, הארצי, לאמו, הסנטימנטלית והרחפנית, הם יחסים שניתנים לפענוח אלגורי דומה. מעבר לאלגוריה שבעלילה הבסיסית, הספר, המרבה במסירת מידע אסטרופיזיקאי בדרך לא מעיקה, מדגים בדרכים נוספות את היחסים האפשריים בין הספרות והמדע.
אם באמצעות מטפורות (חורים שחורים
כדימוי להתמוטטות נפשית, מטר מטאורים כדימוי לאורגזמה, נוגה הכוכב כמטפורה לנוגה האישה), אם באמצעות הדגשת "האי?רציונליות", שהתגלתה בפיזיקה במכניקת הקוונטים ("אי-רציונליות" שאגב הייתה בעלת השפעה עצומה על מדעי הרוח בחצי המאה האחרונה) או בתורת מיתרי-העל, ואם באמצעות תחושתו של ליאון שהעיסוק בגרמי שמיים, ובמובלע במדע בכלל, הוא סוג של בריחה ממועקות הקיום האנושי.
על אף היסוד האלגורי הסכמטי והחשוף, ועל אף סכנת הנפילה לפח הבנאליות בסיפור על משולש רומנטי, ועל אף עיסוקו הנרחב בגדלים אסטרונומיים וגרמי שמיים, "על גג העולם" הוא יצירה מינורית, במובן הלא שלילי של המילה. יש תום נעורים, לא קיטשי, בדרך בה מתאר בן-דוד התאהבות מאוחרת. יש תבונת מבוגר, לא צינית, בדרך בה הוא מודע לאשליות שבהתאהבות הסוערת. יש אנושיות ועדינות המקרינות לאורך כל הרומן את אורן החרישי.
אמיר בן-דוד צילום: איליה מלינקוב
אמיר בן-דוד, על גג העולם, הוצאת חרגול, 300 עמודים
נא להמתין לטעינת התגובות
