קיץ בטלוויזיה: בחזרה לילדות
פעם הייתי חלק מנוף הילדות, עברתי יחד עם נילס, פינוקיו, מרקו ודורותי, בכל קיץ מחדש, מסע התבגרות בדרך לעלות כיתה. היום אני אולי רק אורח, אבל תמיד נעים להיזכר באותם ימי חופש גדול, ולגלות כמה למדנו מהם
וידאו: הקוסם מארץ עוץ
כך מצאתי את עצמי כל יולי בסוף שנות השמונים עוקב אחר דורותי, כשהיא עולה על שביל הלבנים הצהובות, ממנו לא הייתה יורדת עד שנאלצתי לשוב לספסל הלימודים. בשמלה הכחולה, כשסינר לבן כמו של אופה קטנה, חייכה לה דורותי כשלברכיה הגרביונים המרופטים.
ברקע שמענו את הזמרת אילנית צורחת מדי צהריים "לשם!", בשיר הפתיחה שעובד מהגרסה היפנית המקורית.52 הפרקים, שבהם פגשנו את אמא מאמבי, ילד הדלעת ועוד רבים, נראו כנצח, עד שדורותי היתומה תצליח לחזור לקנזס.
ילד אמיתי
וידאו: פינוקיו
וזה בדיוק התהליך שעבר על פינוקיו, שכל כך רצה להפוך להיות
ילד אמיתי כמו כל הילדים. ללמוד שטוב לחיות ולהיות. להיות במקום שלם עם עצמך, למרות גיל ההתבגרות המזעזע, ולהיות ילד שאוהב את העולם, והעולם אוהב אותו - דבר לא פשוט להבנה כלל וכלל כשאתה צעיר.
לא לסמוך על שמשון השועל ויובב החתול שרק רוצים לסבך אותך, ולהקשיב קצת יותר לקול הפנימי שלך ולמצפון, בתקווה שהוא לא נשמע צפצפני כמו בלה.
מסעות קיציים
פינוקיו ממש לא לבד, כל הסדרות שליוו אותנו באותם ימי קיץ לוהטים, היו למעשה סדרות מסע. כי כשמדברים על ילדים, המסע אל ההתבגרות הוא דרך בלתי סלולה.
וידאו: מרקו מוצא את אמא
כזו שאתה לא יודע לאן תוביל אותך. במרכז כל הסדרות הללו עמדו ילדים, בגיל שכולנו יכולנו להזדהות איתם. חלקם נאלצו לעבור תלאות רבות, אבל יותר קורע לב ומזיל דמעות ממרקו לא היה.
"גם בלב, כמו בים, סערות יש וגם סודות, מי יגיד לו, מי יידע, הסוד שבלב", זה המוטו שליווה את מרקו וקופיפו, כי עוד מצפה לו דרך ארוכה.
לבד בעולם, כשהוא מותיר מאחור את אביו ואחיו הבכור, יצא לתור מרקו, עם כיכר הלחם הכי מגרה בטלוויזיה, אחר אמו. ואנחנו, שמענו שוב ושוב את אילנית, מרהיבה בביצוע שיר הפתיחה, עד שמרקו יצליח למצוא בסוף הקיץ את אמו החולה.
לקח לחיים
לפני הסדרה הבאה, וידוי: גם אני כשהייתי קטן חבשתי מצנפת אדומה והתחפשתי בפורים לנילס הולגרסון (את התמונות המצונזרות לא ניתן להשיג בחנויות). אבל גם הילד השוודי, שמתעלל בתחילת הסדרה בחיות ולוכד שדון, עבר אתנו מסע במהלך הקיץ.
וידאו: נילס הולגרסון
יחד עם אוגי ומולי אווז הבית הוא מצטרף ללהקת אווזי הבר של המפקדת אקה, ויוצא לראות עולם. רק כאשר ילמד את הלקח הכישוף יוסר, והוא יחזור להיות גדול. אז הוא גם יאבד את יכולותיו לדבר עם חיות, ויבין שזה הסוף למסעות.
"אני מבין, השתניתי – אני גדול", מסביר לעצמו נילס בפרק האחרון. וגם המפקדת אקה מבקשת ממנו דבר אחד אחרון: "הבטח לי דבר אחד נילס, לזכור תמיד שהשמיים, האדמה, האגמים וההרים לא ניתנו רק לבני האדם. הם ניתנו גם לבעלי החיים, לציפורים ולדגים, ולכל מי שנשמה באפו".
לפני כל אלה הגיעה בספינה היישר מאוסטרליה הסדרה "איים אבודים". במשך 26 פרקים נאלצו הילדים הטרופים, להתמודד עם קיו הרשע, עד שיוכלו להגיע למעמד הקאלט בישראל הקטנטונת ולקחת חלק בסרטו של רשף לוי.
וידאו: איים אבודים
כל הסדרות הללו, שאולי היה נדמה כי נמשכו לנצח-נצחים - בדיוק כמו שהחופש הגדול היה נראה לנו ארוך במיוחד - היו בסך הכל 52 פרקים. בדיוק באורך המתאים לחופשת הקיץ של שנת הלימודים. הסדרות, שמקורן ביפן, לימדו אותנו משהו לחיים, לפני שנעלה כולנו כיתה, ונהיה קצת יותר גדולים ובוגרים.
דורותי הבינה שאין מקום כמו הבית, נילס למד לכבד את הסביבה, כולנו הבנו שזה לא משנה מאיזה חומר עשוי פינוקיו - בשבילנו הוא ילד אמיתי. יחד איתם עברנו גם אנחנו מסע, התבגרנו. נשאלת רק השאלה, האם בימינו, בין שלל קייטנות הריאליטי והמחשבים, האם גם הילדים של היום לומדים מהטלוויזיה משהו לחיים כל קיץ?
נא להמתין לטעינת התגובות
