הבלט הקלאסי פורח באשדוד
ולרי פאנוב, שנחשב בעולם לרקדן ברמתם של ברישניקוב ונורייב, ויתר על קריירה מבטיחה וכסף גדול לטובת הקמת להקה עצמאית - ודווקא באשדוד. בלי הרבה עזרה ובתקציב דל, פאנוב קיבץ סביבו כוכבים בינלאומיים והצליח לעשות את הבלתי ייאמן ולמלא אולמות. עכשיו הוא מרגיש בטוח מספיק לצאת למלחמה
הוא קצת מאצ' איסט, אבל כזה שגם יודע לתת כבוד. "לבלרינה הזאת יש את הרגליים הכי יפות", הוא מצביע על מריה שבצ'נקו מריגה, "וזאת, הבאתי אותה מיפן, עושה תשעה פירואטים על אצבע אחת וזה נדיר מאוד", מצביע פאנוב על יוריקה אאוקי מיפן. פאנוב הוא אחד משלושת המטאורים של הבלט הרוסי, והיהודי היחיד מביניהם, שעזבו למערב בשנות השישים והשבעים. רודולף נורייב קדם ומיכאיל ברישניקוב עזב ממש יומיים אחריו. בעוד ששניים אלה ערקו במהלך סיבוב הופעות, פאנוב, שהיה בתחילת שנות השבעים הכוכב הענק של בלט קירוב בסנט פטרבורג, ניהל ביחד עם אשתו השנייה גלינה מאבק מתוקשר, עד שהשלטונות הסובייטים התירו לו כעבור שנתיים וחצי, בשנת 1974, לעלות לישראל.
פאנוב רקד ויצר כוריאוגרפיה ללהקות המובילות בעולם. הוא היה הכוריאוגרף הראשי והמנהל האמנותי בבית האופרה בברלין, בבלט הבלגי המלכותי באנטוורפן ובבית האופרה של בון בגרמניה. לפני כעשר שנים, החליט פאנוב, ביחד עם זוגתו, הבלרינה לשעבר אילנה אורלוב, לחזור לישראל ולעשות בה את הבלתי אפשרי - להקים קבוצת בלט קלאסי ולפתוח בית ספר להכשרת רקדנים.
החלום התחיל בראשון לציון והתנפץ כעבור חודשיים, לאחר שבני הזוג הבינו שראש העיר מאיר ניצן לא מתכוון לסייע להם כס ?פית. השניים החליטו להדרים עד לאשדוד, ומאז הם מנהלים מאבק קיום סיזיפי. "אלמלא התשוקה של אילנה והידע שלה על איך דברים נעשים בישראל שום דבר ממה שיש היום לא היה קם", הוא אומר, "היא התדפקה על דלתותיהם של כל השרים, היתה נכנסת דרך החלון כשהדלת היתה נסגרת".
למרות שאשדוד היא עיר פריפריה לכל דבר, הבלט של פאנוב מצליח להוות מוקד משיכה לרקדנים מכל העולם, הוא ממלא אולמות ברחבי הארץ, ומכניס הרבה כסף לעיריית אשדוד. אבל בכל האמור לתקציבים - אפשר לנחש לבד. אין כסף לתפאורה, לתלבושות ולכל מה שצריך כדי להרים מופע אקסקלוסיבי, שיעמוד בסטנדרטים המקובלים בעולם הבלט הקלאסי. הרקדנים שלו, 25 במספר, שזו גם פרנסתם, מקבלים משכורת לא גבוהה במיוחד, שנעה באזור ה-4,000 שקל בחודש.
הבלט של פאנוב מקבל בערך מיליון וחצי שקלים מעיריית אשדוד ומהממשלה, אבל הנתון המפתיע ביותר הן ההכנסות שלו-כמעט שני מיליון שקלים. לאור היחס המשפיל לדבריהם שהם מקבלים מעיריית אשדוד שהחליטה לבטל את בניית היכל הבלט הקלאסי בעיר, אמורים הפאנובים להיפגש בימים הקרובים עם ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, שהציע להם להעביר את מרכז הפעילות שלהם לירושלים.
"אני מאוכזב מראש העיר החדש יחיאל לסרי. הבטיחו לנו שיבנו לנו אולם להופעות, ועכשיו ביטלו את זה. למרות שאנחנו נמצאים בפרובינציה, הצלחנו לפרוץ החוצה, ועכשיו הכל נעצר - היום אין באמת בלט קלאסי בישראל", אומר פאנוב שעדיין לא הספיק ללמוד עברית והוא מתנהל ברוסית או באנגלית מול רקדניו.
"כאן, כמו במערב, חושבים רק על המחול המודרני. אין בישראל מסורת אמנותית אמיתית.
טענתו שאין בארץ בלט קלאסי יכולה להפתיע, שהרי ב-40 השנים האחרונות פועל בישראל "הבלט הישראלי", בהנהלתה של ברטה ימפולסקי ובעלה הלל מרקמן, ומדובר במוסד אחד ויחיד שמצליח להתמודד מול כל הקשיים ולהרים הפקות בלט יפות. אבל פאנוב לא ממש מתרשם מהם. "ליצור יכול רק מי שיש לו כישרון וחינוך. צריך להעריך את מה שברטה ובעלה עשו במשך 40 שנה ואיך הם שרדו. הרמה של הלהקה שלה טובה, אבל להגיד שמדובר באמנות זה לא נכון. היא מארגנת אבל לא כוריאוגרפית".
דן רודולף, משנה למנכ"ל הבלט הישראלי לא נשאר חייב: "פאנוב אומר את זה מתוך צרות עין, כך שעם כל השם המפואר שהוא הביא מחו"ל, בסוף לא הגיע לכלום. ישראל היא ארץ מאוד קטנה והתחרות היא מאוד אכזרית, וכמובן שלנו אין מתחרים בארץ בתחום הבלט הקלאסי. פאנוב הוא לא מתחרה. הרמה של היצירות של פאנוב נמוכה וזו עובדה שהלהקה כמעט לא קיימת".
אם מתחשבים בביקורת המשתלחת שלו, ובדימוי הקשוח שיש למורים רוסים, אפשר לקבל בהפתעה את העובדה שבאימונים פאנוב דווקא מתנהל בטונים נמוכים, אינו גוער בקול ברקדנים ואינו מחזיק משמעת ברזל. חלק מהרקדנים מרשים לעצמם להתבדח בין פירואט להרמה, אחרים יוצאים לעשן כשהחלק שלהם נגמר. על דבר אחד אי אפשר להתווכח - הם חיילי בלט והם שם בגלל פאנוב, שבעיניהם הוא חצי אלוהים.
גם כמויות הליבידו שממלאות את חלל האימונים של בלט קלאסי מהוגן עשויות להפתיע. יובל, התימני היחיד בלהקה, ואנטה מקזחסטאן רוקדים לצלילי בועז שרעבי. גופותיהם נצמדים, זרועותיו של יובל חולפות על פני תווי גופה הנאים, יובל מניף אותה אל על וכשהשיר מסתיים, יובל כורע על אנטה. כיוון שהשתהה זמן מיותר על גופה המיוזע והמתנשף, ביקשה ממנו לסור הצידה. ככלל, הבלרינות של פאנוב לבושות בפרטי לבוש אקראיים, טלאי על פני טלאי, גופייה על בגד גוף.
"ברור שיש כאן מתח מיני אדיר. ברור גם שאני מרגיש אותו", מאשר פאנוב, כשלעצמו, ממזר לא קטן ונזכר איך כששהה במעצר הסובייטי בראשית שנות השבעים כשהיה במעמד של סרובניק, "שלוש נשים פקדו את שערי בית המעצר: אשתי ושתי מאהבות". מלבד זאת, פאנוב נישא פעמיים ונולד לו בן מאשתו השנייה, ובת ממאהבת גרמנייה. ילד אחר, מאשתו הראשונה, נפטר. ועכשיו יש לו את צליל, מזוגתו הנוכחית.
היום תעלה הלהקה של פאנוב את הבלט "כרמן" בתיאטרון ירושלים וזו הזדמנות טובה לחזור לנושא שמעסיק אותו. "לא מבינים שרקדנים צריכים לחיות. הרקדנים רואים את ההצלחה אבל לא את העתיד, כי משנה לשנה הם מקבלים את אותה משכורת בלי העלאות ושומעים רק הבטחות. כבר איבדתי חלק מהרקדנים בגלל זה".
ואז אנחנו מגיעים לשאלת השאלות: מה אתה בעצם עושה כאן בישראל הפרובינציאלית? והתשובה לא מאחרת להגיע. "אומרים עלי, זקן, בלי עבודה, ולכן הגיע לחור כזה של העולם. אבל, תאמין לי או לא, כאן זה הבית. רק כאן אתה מרגיש את עצמך שאתה במסגרת שלך, חוקי לגמרי, למרות שיכולתי להסתובב עוד כמה שנים באירופה, להרים הפקות ולעשות כסף. חוץ מזה, שרק בפרובינציה אפשר ליצור משהו חדש".
דווקא לנוכח היתרונות של הפרובינציה הוא כל כך מאוכזב. "לא נותנים לי את הכסף שהבטיחו לי והורסים את הצעידה של הבלט קדימה, עוצרים את התנועה ליצור פה משהו יפה. אבל לא משנה מתי אגיע לאידיאל שלי, אבל אני יודע שאני נמצא בדרך, למרות המכשולים ליצור בישראל את התשתית של הבלט הקלאסי. ואני לא חושב על הזמן שלא יספיק לי. גם אם אהיה על כיסא גלגלים, אמשיך לעשות בלט. לכוריאוגרפים אין גיל. הם רק מתים".
עיריית אשדוד מסרה בתגובה: "אשדוד מצטיינת בעשרות גופי התרבות הפועלים בה, במיוחד בתחומי המוזיקה והמחול. אחת מספינות הדגל הבולטת בייחודיותה היא להקת המחול של ולרי פאנוב, או אם תרצו תיאטרון המחול פאנוב - המעיד כי מחול ומשחק משתלבים בלהקה ברמות הגבוהות ביותר של כוריאוגרפיה, רקדנים מקצועיים, מוזיקה משובחת, תפאורה אמנותית ותלבושות מקוריות - הכל תוצרת אשדוד. בכוונתנו לשדרג את הלהקה בקרוב במספר מישורים: רישומה כעמותה עצמאית, הרחבת המסגרת התקציבית שלה ובחירת מקום מתאים לפעילותה האמנותית. כל אלה יעניקו לה את היכולת להתמקד בעשייה האמנותית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם