חילו: ספר טוב הוא תמיד ביוגרפיה
אלון חילו, זוכה פרס ספיר, מסביר למה הבחירה בספרו כזוכה בפרס מפעל הפיס לספרות ע"ש ספיר לא הייתה פוליטית ועד כמה הוא מפחד מהרגע שבו יתיישב לכתוב את הספר הבא
אלון חילו בטקס קבלת פרס ספיר צילום: יהונתן שאול
חילו לא מתרגש. "לגבי הטענה שאני ויו"ר חבר השופטים יוסי שריד מקורבים, זה פשוט לא נכון. ההיכרות היחידה שלי עם שריד היתה באירועים ספרותיים. אם אירועים ספרותיים פוסלים אותך מלקבל או לתת פרס, הלקח הוא שכל הסופרים בארץ צריכים להסתגר בבתיהם".
ועל הטענות שמדובר בפוליטיקה?
"אני לא יכול להעיד על עיסתי, אבל השופטים אמרו לי שהם מאוד התרשמו מאיכויותיו הספרותיות של הספר. כשכתבתי, עמדו לנגד עיניי הדמויות והמתרחש במחשבתן ובנשמתן. אני לא כותב אג'נדה פוליטית. נכון שבדיעבד אפשר לקרוא את הספר בכל מיני דרכים, אבל זאת בחירתו של הקורא. מישהו הציע לי לעשות קריאה אקולוגית לספר, כלומר לבחון אותך דרך האמירה על תהליך האורבניזציה שעבר על תל אביב, המכוסה טיט ומלט במקום בוסתנים ופרדסים. אנחנו הסופרים עובדים וכותבים ובסוף יש מערך שלם של אקדמיה ופרופסורים שעושים מזה הון ומתפרנסים מהניתוחים".
למי התודה הגדולה?
"לרנה ורבין, העורכת. לעורך, חוץ מכישורי עריכה, צריכה להיות טביעת עין, כי רב הנסתר על הגלוי. רנה נשכבה על הגדר בשבילי, הסתכנה וכתבה לכל מי שרצה לקרוא שמדובר באחד הספרים הטובים ביותר בשנים האחרונות. אני אסיר תודה לה. אם הייתי יודע מראש על המכתב ששלחה, לא הייתי נותן לה להוציא אותו. זה מנוגד לאופי שלי".
ומה הלאה?
"יש לי פחד מלכתוב, והוא רק התגבר בעקבות הזכייה. בכל מקרה, יש לי רעיון כללי. התובנה שנחתה עלי בעקבות כתיבת 'אחוזת דג'אני', זה שהספרים העתידיים של כל סופר מתחברים לביוגרפיה שלו. ההורים שלי נולדו בדמשק וכתבתי את 'מות הנזיר' על דמשק, ואני עצמי נולדתי בדג'אני, כך שעד עכשיו הייתי תקוע בשלב הלידה. מה שיפה, שכל תקופה שהייתי בה יכולה לשמש כר נרחב לכתיבה. לא צריך שהביוגרפיה עצמה תהיה סוערת. השאלה היא איך אתה חווה אותה".
נא להמתין לטעינת התגובות
