בין האייפון לפטרוצ'י: על ההופעה של דרים ת'יאטר
בניגוד למופעי קיץ גרנדיוזים אחרים שאיכזבו, דרים ת'יאטר מצליחה לעמוד בציפיות הענק שנתלו בה ומעבר

חלק גדול מהאנשים במקום לא האמינו שהם הולכים לראות סוף סוף את דרים ת'יאטר בארץ, עד כדי כך שאני מוכן להישבע שאחד מבני הנוער שעמד לידי, בזמן אחד מהסולואים של פטרוצי, אמר לעצמו בקול "אלוהים, אני לא מאמין שזה מגיע לי".
ואכן, לאורך כל ההופעה ניתן היה לשחרר אנחת "וואו" מהשפתיים - פטרוצ'י הרובוט-גיטר הפגיז עם הגיטרה שלו לכל עבר, פורטנוי המתופף ירק כל שתי דקות, ג'ורדן רודס עם עמדת הקלידים המסתובבת שלו הירבה לבצע סיבובים של 360 מעלות ומדי פעם להדהים עם נגינה על אייפון, מיונג נראה כאילו שהוא מנסה לאלף את מפלצת הבס בת שש המיתרים שלו, והסולן ג'יימס לאברי, שנעלם כל כמה דקות על מנת לפנות את הבמה לשאר הוירטואוזים, ביצע עבודה טובה במשך רוב ההופעה, והפגין חמימות יתר.
רשימת השירים הייתה יותר מראויה והכילה שירים מכל הזמנים של השירים החל מ" Metropolis Pt. 1" מהדיסק השני שלה, דרך "Beyond This Life" מדיסק האולפן החמישי וכלה בשיר המיינסטרימי יחסית - "A Rite Of Passage" מהאלבום המתקרב .
"דרים" נתנו הופעה ענקית לפחות כמו סט התופים של פורטנוי, זה שמתוך שעמום החל מלהטט עם אחת ממקלות התיפוף שלו מבלי להחסיר פעימה בזמן שבחלק הקדמי של הבמה, הקהל רקד והשתולל במבחר ריקודי פוגו לא אופנתיים.

פטרוצ'י לא טרח לחייך אפילו לשנייה בזמן הסולואים האינסופיים והמטורפים שלו, רודס ירד כמה פעמים מעמדת הקלידים המסתובבת לקדמת הבמה עם גיטרת האורגן שלו והחל להשתולל עם פטרוצי, ממש כאילו מדובר בדואו-סולו של גיטריסטים משנות השמונים.
שיא
בסיום ההופעה שכללה הדרן אחד, פורטנוי יצא בהצהרה הבאה: "תודה רבה, הפכתם את ההופעה הראשונה שלנו בישראל למדהימה. אנחנו מבטיחים לא להתעכב בפעם הבאה שאחנו מגיעים אליכם, אנחנו מבטיחים".
למרות שאנחנו רגילים להבטחות הללו כמעט מכל אמן שמגיע לכאן לראשונה, סביר להניח שפורטנוי יעמוד במילתו, בעיקר עקב ההצלחה העצומה והבלתי צפויה של ההופעה המרגשת בישראל.
במשך שעתיים ורבע נדמה היה שבגני התערוכה התאספו להם למעלה מ10,000 פסיכים המנגנים בגיטרת אוויר, כאילו שמדובר בהשקה שיווקית ומתוקשרת במיוחד לגירסת ה"Guitar Hero" החדשה, מתברר שעל הבמה ניצב לו הדבר האמיתי, כל כך אמיתי, שיותר מזה לא יכול להיות.