רוברט ג'ונסון עושה טכנו
כריס קורנל לא היה הראשון שעשה פנית פרסה באמצע הדרך ואימץ לו סגנון מוזיקלי שונה לגמרי. על הבגידות המוזיקליות של מיטב אוחזי הגיטרה
בתחילת הדרך טען שהגיע ממשפחת פועלים קשת יום, וכך כבש את ליבם של חובבי מוזיקת פולק רבים.
ב-1965, בפסטיבל ניופורט ההיסטורי, החליט הפרחח לאמץ גיטרה חשמלית. כששמעו את אקורד הסי הראשון, החלו המאזינים בקהל למשוך את שערותיהם בחזקה ולזעוק לשם שמיים: ג'ודס, ג'ודס. אך אותו פרחח לא הסכים להתפשר נוכח זעקות הקהל, הפנה את ראשו ללהקה וזעק: ”Play It Fucking Loud” (על החלק שבו הוא עבר לנצרות אנחנו בכלל לא הולכים לדבר).
שני בתור עמד לו יאנג, ניל יאנג. אחרי שזימר שירי עם יחד עם באפלו ספרינגפילד, קרע את מיתרי החשמלית על כל במה אפשרית והוציא כמה תקליטי פולק-רוק מופתיים, החליט לפתע לעזוב את חברת התקליטים שליוותה אותו מהיום הראשון, “Reprise”, ולעבור לחברת תקליטים חדשה שנוהלה על ידי בחור צעיר בשם דיויד גפן.
לאחר שהתנסה עם סינתיסייזרים ואפקט הווקדור (אפקט לעיוות הקול) החליט לרקוד, בשנת 1982, את ריקוד המכונה. אותו שטנץ הסתיים לו במסע הופעות כושל, קהל שלם שצועק בוז, ויאנג אחד שעד היום טוען שאותו תקליט, “Trans” הוא בין התקליטים הטובים ביותר שלו.
ומה לגבי הקשר המוזר בין יו2 ומוזיקת טכנו? בשנת 1997 ארבעת חברי הילדות מאירלנד, הוציאו את תקליט הרוק-אלקטרוניקה שלהם, אבל בניגוד לחלק מהקולגות שהושפעו קשות מאלקטרוניקה בשנות ה-90, יו2 עשו את תהליך המעבר לאלקטרוניקה בהדרגתיות החל מ"זהירות, מותק" (בתרגום חופשי) משנת 91, ודרך "זורופה" משנת 93. לבסוף, המבקרים והמעריצים לא הפסיקו לקטול את "פופ" שיצא ב-1997 וסימן את שיא המעבר לאלקטרוניקה.
בסופו של דבר בונו וחבריו למדו שמי שמשחק עם אש ושאריות של אלקטרוניקה עלול להכוות, ועל כן בתקליט הבא שלהם משנת 2000, “All That You Can't Leave Behind” החברים חזרו לשורשים, והראו לכולם
"Oh My God” דווקא הייתה יכולה להיות כותרת לא רעה לכתבה, אבל היא לא פחות ולא יותר מהשם של הסינגל שמר ויליאם ביילי (הידוע גם בתור אקסל רוז) וחבריו המפוקפקים מלהקת "רובים ושושנים חלק 2” הוציאו ב99-.
אחרי שמר ביילי הבריח את כל חברי הלהקה המקורית, הוא החל להתנסות במוזיקה תעשייתית, זאת לאחר שטען שהתקליט הראשון של NIN השפיע עליו באופן החזק ביותר. מיותר לציין שהסינגל זכה לתגובות שליליות, מה שגרם לאקסל לקבור חלק גדול מהפרויקט ולבחור בטקטיקה של איטיות, תשע שנים יעברו עד שיצא האלבום החדש של "רובים ושושנים חלק 2”.
בשנת 2009, הפציע יהודי (למחצה) נוסף, והחליט לשבור את גיטרת ה"לס פול", לאחר שאותו פושטק נפל שדוד לרגליו של מכשף מוזיקת המונים בשם טימברלנד, הידוע בהפקותיו המפוקפקות לאמנים כמו ג'סטין טימברלייק. אחרי שמיליון מבקרים צעקו גוועלט על התקליט החדש, הסביר אותו בחור, כריס קורנל שמו, שיום אחד כולם יבינו אותו מכיוון שהוא הקדים את זמנו.
מיותר לציין שאנחנו אוהבים את כולם ומעודדים כמה שיותר התנסויות מוזיקליות שיכולות בסופו של דבר לתרום לעולם המוזיקה. כריס קורנל יופיע הערב (ד') בגני התערוכה בתל אביב וינגן בעיקר גרסאות רוק לשיריו הרבים.
נא להמתין לטעינת התגובות
