נאום בר אילן: כמו מורה בהכתבה
בנאומים כמו זה של ביבי, גם האריזה חשובה -ברק אובמה הוא הכוכב הזוהר של המדיה, בזכות טיפול נכון בנאומיו, ביבי נראה לידו כמו קוסם שזוהרו הועם

באירועי מדיה כאלה, האריזה היא חלק ניכר מהמסר. איך זה נראה. איך זה מצטלם. איך זה מוקרן מהמסך. אובמה הוא הקוסם החדש בתחום. נתניהו הוא מי שמטיחים בו כי היה קוסם, אך זוהרו הועם. האם זה כך? ראשית, העיתוי: אובמה נאם בצהריים לפי שעון קהיר, שעת לפנות בוקר בארצו. בודדים נצמדו למסכים. הם ישנו, וכריעת הברך ההיסטורית מול האיסלאם חמקה מעיניהם. הרי מה שלא נצפה בפריים-טיים, כאילו לא היה. נבון מאוד.
נתניהו נצמד לנוסחה שהצליחה לו במאה הקודמת: תפוס את העם בשמונה בערב (בתוספת 11 דקות של איחור אופנתי), מול הסלט והלחם עם הקוטג'. זה הופך כל אמירה לכזו שמשוחררת לאוויר קבל עם ועדה למחויבת. למטוקבקת. לנענית מיד בביפרים מיועצי התקשורת של ח"כים מהספסלים האחוריים, שהופכים תוך דקה לעדכון של הכתבים הפוליטיים הרעבים.
שנית, האמצעים הטכניים. מישהו פיתח עבור אובמה טלפרומפטר מהדור השלישי: מערכת כפולה שמקרינה את הנאום ממרחק מה, בשני צדדים. כך אובמה נואם כשפני המשיח שלו מופנות כלפי העתיד, ועיניו ממוקדות אל האופק. הוא יכול להטות את ראשו לפה ולשם, ולהיראות (בתוך המסגרת המרמה של מסך הטלוויזיה) כמטיף שמאלתר שצף-קצף של מילים בזה הרגע. נתניהו נשאר בעידן הנייר. כמה שלא יהיה מוכשר, הוא מקריא, ונראה בטלוויזיה כתלמיד שקדן שמקריא עבודה. לעתים נתקע באיזו אות סוררת, לעתים עובר לקצב הכתבה.
שלישית, מדיניות היח"צון והדברור: אנשי אובמה שמרו על עמימות כמעט מוחלטת לפני נאום קהיר. כך שהמתח נבנה היטב, מה שהשפיע על התחושה שמעמד היסטורי
מדהים? מזעזע? שלום, ועכשיו? ברור שלא. הציניות הדקה שבה הופרכו החלקים הנאיביים של נאום אובמה חמקה מהצופה. האומץ שבו נתניהו הלך עם האמת הימנית שלו חמק גם הוא, שהרי כולנו למדנו שעלינו לצפות למהפך שמאלני מפתיע - וכשזה לא בא, ההתניה האוטומטית היא אכזבה. האריזה החזותית דפקה את הנאום של נתניהו. זה כנראה נאום של קריאה. מעידן אחר.







נא להמתין לטעינת התגובות







