שובבות נעורים: "חלום ליל קיץ" מתחדש בבית ליסין
גלעד קמחי הצעיר מצליח להעלות הצגה מקורית, על בסיס של מחזה שחוק ומוצג לעייפה, "חלום ליל קיץ". העובדה כי מדובר בבמאי-כוריאוגרף רק מוסיפה לצבעוניות
חלום ליל קיץ צילום: גדי דגון
הבעיה העיקרית היא שלא נהוג לשנות שם של יצירה שכבר התקבע בתודעה הציבורית. האם נשנה את "אופרה בגרוש" ל"אופרה בשקל חדש"? אבל ההסתייגות הזאת אינה חלה על התרגום כולו: תרגום מבריק, מלא המצאות שנונות שמצליח לשלב את ההברקות עם מקצבי השירה השיקספירית. גם ההצגה עושה חסד עם התרגום, והשחקנים הצעירים מפליאים בדיוקי ההגייה ובדיבורם הרהוט והצלול, דבר נדיר על בימותינו.
הבמאי הצעיר, גלעד קמחי, מצליח להעלות הצגה מקורית על בסיס של מחזה מוכר לעייפה. אבל "חלום ליל קיץ" מעולם לא הוצג כך אצלנו. עיקרה של ההצגה בלהקה צעירה,
תוססת, שכל שותפיה נותנים את עצמם מתוך איזו חדווה פנימית שמקרינה אנרגיה מלהיבה ושמחת חיים סוחפת. הצגה מובהקת של אנסמבל. קשה לדמיין שיקספיר צעיר מזה: הקצב הכללי, האנרגיות, הרעננות, העכשוויות, משובת הנעורים.
העובדה שהבמאי הוא גם הכוריאוגרף מעניקה להצגה מידה רבה של אחדות חזותית, שמסתייעת בעיצוב הבמה המוצלח של ערן עצמון ובתאורה המשובחת של יחיאל אורגל. חלק בלתי נפרד מהאחדות המקסימה הזאת הוא בשימוש היצירתי במוזיקה ובפזמונים בני זמננו, שמשתלבים כל כך יפה בהצגה, עד שנדמה שגם הם של שיקספיר.
ובלי רצון להשבית את השמחה, יש להדגיש שמחזהו של שיקספיר אינו רק אוסף מוצלח של מצבים קומיים. זהו מחזה פיוטי שמעלה ברגישות רבה את הממד הרומנטי של האהבה. ממד זה חסר בהצגה השובבה הזאת, אך כמות שהיא היא מקור בלתי נדלה של כיף נדיר בתיאטרון שלנו.
"חלום של לילה בלב קיץ", ויליאם שיקספיר, לעברית: דורי פרנס, בימוי: גלעד קמחי, בית ליסין
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם