המצב: דיאלוג אמנים לקראת פתיחה
במוצ"ש תיפתחנה בסדנאות האמנים בתל אביב תערוכותיהם של של איתן בן משה ושל איתן בוגנים. השניים מהגגים על אמנות ועל תרבות בראי המצב, מראיינים איש את רעהו על העבודות שייחשפו לציבור ומנסים להחליט מי משניהם הוא השוטה הגמור באמת
איתן 2: נראה לי שזה לא נכון להתייחס למצב באופן כללי, הומוגני. אחד מהכשלים המרכזים של התרבות המערבית הדקדנטית הוא בגלל ההפשטה של העולם, הניכור, ההפרדה והצמצום שהשפה מייצרת בין מה שנתפש בחושים לבין מה שלכאורה באמת קיים. אשתי, שתהיה בריאה, למרות שאנחנו לא נשואים באופן רשמי ולמרות המצב הכלכלי המביש, תמיד עוצרת בזמן את פרץ האפוקליפטיות שלי.
איתן 1: מעניין שגם אשתי עומדת בפרץ ולא נותנת לי לדבוק בגישות האלה. כנראה שבשיחה האחרונה שלנו היא פשוט רצתה לתת לי הרגשה טובה שאני לא לבד בתחושת החורבן. יש תופעה בהידראוליקה שמזכירה לי את המצב שיש היום. זה נקרא חיתחות – אם אתה מזרים מים בתעלה שיש לה תנאים אידיאלים של חוסר חיכוך, לכאורה מים אמורים לזרום באותה מהירות עד אינסוף. אבל תופעת החיתחות גורמת למערבולות קטנות להיווצר בצדדים ולהתרבות עד שהזרם הופך לאיטי כמו בירקון.
איתן 2: זו מטאפורה יפה על זה שמצד אחד יש לנו איזה רעיון אנושי מגוחך על איזו שלמות, מקוריות, חופש בחירה, מקום בו כל הדברים נפגשים סימולטנית ובאופן הרמוני, לצד המערבולות הקטנות שפשוט קורות ומייצרות את החיכוך האלים שלנו עם העולם כבני תרבות. כמו בזוגיות, הפרדוקס שולט בחיינו.
איתן 1: כן, אבל אני דווקא כיוונתי למקום אחר. אני עדיין מאמין באיזה כוח חיים שצריך לתת לו אפשרות לזרום בעולם, אבל נראה לי שמסביב הכל מערבולות קטנות - יותר מדי בחירות, אתרים באינטרנט, אמנים, מכירות אמנות מצ'וקמקת, ספרים, בא לי לפעמים שהכל יישרף כבר.
איתן 1: אז למה קראת לתערוכה שלך בלי לב?
איתן 2: הכוונה היא למונח הסיני-זני, ששכחתי את שמו, שממקם את הרציונל והתודעה – בלב. אז הכוונה בעצם הפוכה למה שנדמה, והיא באה לבסס אופציה רגשית, ספונטנית, כלומר, לנטרל עד כמה שאפשר אופציה של היררכיה, הקשר, אליטיזם ומשמעות – הכל כך נחוצים, למצער, לאמנות העכשווית.
אם נחזור לתופעת החיתחות, אז הניסיון שלי הוא לטבוע באיזו מערבולת קטנה, או אולי ליצור מערבולת קטנה משלי שתאט או תאיץ את הזרם. שתשבש את המיינסטרים. זה נשמע יומרני, אבל זה ממש לא. זו הדרך היחידה לפעול בעולם הזה, כמו שאני חווה אותו. זה כמו לגדל ילדים – הם פשוט גדלים. זה מדהים. הקטע הוא לייצר אמנות מחויבת ובלתי מתפשרת, אבל שתראה כאילו נעשתה מעצמה, ללא מאמץ, בלי ללכלך את הג'ינס שקנית במבצע בשינקין.
אבל עזוב, אם נאמין ל"המדיום הוא המסר" של מרשל מקלוהן, אז האמנות הפכה זה מכבר ללא רלוונטית בעליל. יכול להיות שהמופשט הוא הדרך היחידה לייצר משהו חדש. לא בטוח. בגלל זה אתה עושה עבודות מופשטות?
איתן 1: אני לא חושב שהאמנות שלי היא מופשטת משום בחינה. גם כשאני עושה משהו שנראה כמו גוש מקרי, זה מוליד אירוע בעל נוכחות מאוד פיסית וכמעט חיה. זה דימוי קונקרטי שהוא בהרבה מקרים השתקפות באיזשהו סדר של המציאות הפנימית או החיצונית. אני גם לא חושב שהעבודות של רותקו הן פחות מציאותיות מעבודות של הירשברג, אולי ההיפך, הדבקות הפסאודו-דתית בניראות של
לגבי העניין של החדש, זה מזכיר לי את הזקן עם האלצהיימר שכל יום רוכש חברים חדשים. צריך כנראה סוג של אלצהיימר מנטלי מלהתרגש עדיין ממה שאנחנו עושים בסטודיו, כדי לשכוח את כל מה שעשו וגם לשכוח באיזה עולם אנחנו חיים. אבל רציתי לשאול אותך על הצילום שלך שמצוטט את קאפה. אתה אוהב את הקטע האימבצילי?
איתן 2: מבחינתי, אין ברירה אלא לסגת מהעולם, לקחת צעד אחורה ולמקם את עצמי באיזו אוטונומיה אינפנטילית מחוץ לדיבור על הדברים, אחרת אחדד את העפרונות כל היום ובין לבין אביא ביד. אופן הפעולה בתערוכה הזו היה נאמן לעיקרון ה"בלי לב" – להסתכל על העולם בלי זמן, להסתכל עליו באותו היסח הדעת כשמעלעלים במגזין כרומו אופנתי או באתר פורנו חצי-חוקי.
איתן 1: עזוב את כל ההסברים המוכרים, ברור שעשית את זה באופן מודע. שאלתי אותך על חווית הטימטום שבסוג המחוות האלה.
איתן 2: זה קודם כל טמטום של מתחילנים, אני חושב. של מישהו שלא רגיל לייצר צילום ושל מישהו שלא מאמין לרגע ליומרה האמנותית של הצילום העכשווי. אבל אני רואה את הטמטום כהכרח בייצור אמנות. אפשר לקרוא לו גם ריכוז, אגב. אבל לא הייתי רוצה לחשוב על עצמי כמי שמתבונן בעולם בציניות, כי היא מושתתת על חוסר אמונה.
אני אולי אירוני, ובזה יש מין הגאולה, אולי. אני מסוגל להתמסר לדברים, לגמרי. להיות סתום גמור כמו להירדם בסרטים – זו תכונה נעלה מבחינתי. קרא לי שוטה. בכיף. אבל אני שוטה שעובד קשה כדי להיות כזה. כמו חמור. תגיד, זה לא מטומטם באותה מידה לייצר אובייקטים כמו שלך? למה להשתמש בקאפה זה יותר דבילי מלעשות ציורי פוטושופ?
איתן 1: אני בניגוד אליך לא מנסה להצחיק אף אחד. אני עושה אמנות רצינית ורוחנית וכל מהלך שלי מעוגן במניפסטים ובספרי תיאוריה של טובי המוחות שנמצאים בארון הספרים שלי. העתיד הוא בפוטושופ ואני לא מבין למה כולם מסביב ממשיכים לצייר בצבעי שמן שהם מפלחים מארטא ולא מתחברים לאמנות של העתיד. לפעמים אני יושב שעות ומשוטט בין פיקסלים של תמונת נוף, בתקריב של חמש מאות אחוז- עולם ומלואו. תחשוב שכל הדי-ג'יים היו ממשיכים להרקיד אנשים עם גיטרות ספרדיות. אני מתייחס לצבעי מים ולגירים צבעונים כעוד מדיה ומערבב אותם עם פוטושופ כמו טראק של קול אנושי ביצירה של להקה כמו "אניגמה". עכשיו תשאל את עצמך מי הדביל פה.
איתן בוגנים, בלי לב, 13 ביוני (פתיחה: 20:00) - 11 ביולי, סדנאות האמנים, אליפלט 18 תל אביב
איתן בן משה, מזל, 13 ביוני (פתיחה: 20:00) - 11 ביולי, סדנאות האמנים, אליפלט 18 תל אביב
נא להמתין לטעינת התגובות
