ראשי » תרבות » ספרותגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

מחדר לחדר: יצירה של מתרגם

בעברית עמוקת רבדים ורעננה מגיש אמיר צוקרמן בונבוניירה ספרותית מתורגמת מיוונית. הוא בחר 28 סיפורים מגוונים, נעדרי יומרה ובעלי צליל משכנע שחותרים לאמת פנימית, שאינה כרוכה במיתוסים עתיקים, וגם לא בתדמית החוף היווני

מאז קראתי את תרגומו של אמיר צוקרמן ל"זורבה היווני", או כפי שנדפס אז (ב-1995), בשם שנתן לו ניקוס קאזאנצאקיס, "חייו ומעלליו של אלכסיס זורבס", אני שבויה בכל יוזמה ספרותית של המתרגם הזה. הוא מן היחידים הנוטעים ביטחון ואמון בקורא העברית. הקורא זקוק במיוחד לתרגומיו מיוונית כי מעטים בארץ יודעים לקרוא ספרות בשפה שחיה כה קרוב אלינו (גם בערבית, הקרובה עוד יותר, שולטים כאן מעטים. הרי ישראלים נוטים אל המערבי או אל האקזוטי, ובדרך כלל פוסחים על מה שקרוב).

אבל גם כשצוקרמן מתרגם מאנגלית אני סומכת עליו. וקודם כול מפני שהעברית שלו עמוקת רבדים ורחבה וגמישה ורעננה. אני בוטחת בבחירות שלו, כשהוא דולה חלופות עבריות לעושר הלשוני של שפה אחרת. ומי שאין לו בררה אלא לקרוא תרגום, ובמיוחד משפה לא נפוצה כמו היוונית, מוכרח להאמין במתרגם שהעביר את דבר הספרות מכלי לכלי. וצוקרמן מעניק לי תמיד הרגשה שהוא לא הגיר בדרך אף טיפה. שכל התכולה הטובה עברה אל דפי העברית ובאופן המרתק ביותר.

אפשר לראות את הספר שלפנינו כיצירת המתרגם, מעין בונבוניירה שנרקחה על ידו מחומרים שהוא בחר בהם והוא ערך אותם לפני הקורא לפי ראות עיניו. אסופה כזאת של סיפורים קצרים לפי בחירת המתרגם חושפת אותו עצמו במידה רבה מן הרגיל. בחירותיו, מעבר לתרגום עצמו, הן שנתונות כאן לשיפוט, וצוקרמן עובר גם את המבחן הזה בהצלחה שלמה.

הוא בחר סיפורים מגוונים, נעדרי יומרה ובעלי צליל משכנע כמעט כולם. כולם נוצרו במחצית המאה שחלפה, והמתרגם סידר והציג אותם לפי סדר כרונולוגי של השנה שהכותב נולד בה. הסופרים הבוגרים ביותר באסופה נולדו בסוף שנות העשרים של המאה הקודמת, הצעירים ביותר, בתחילת שנות השבעים.

וכך נפרשת קשת שוודאי אינה שואפת לייצג, אך היא מספקת עניין רב גם מצד הספרות וגם מצדדים אחרים, חברתיים ופוליטיים למשל. הסיפורים קצרים למדי, ובמובן זה עליהם להיאבק בעידן שדוגל באורך רומניסטי בלבד, ורובם המכריע מספק עניין חריף ותמציתי. אני נוקטת את ההגדרה הכמותית "רובם" כי שניים מתוך הסיפורים לא מצאו חן בעיניי. עניין של טעם אישי בלבד.

זה הישג מכובד ביותר לאסופה בת 28 סיפורים. הקורא מקבל חלקים מתמונה יוונית עדכנית, זו שאחרי מלחמת העולם השנייה ומהפכות השלטון, זו שהגיעה עד הישג חידוש האולימפיאדה בתחומה. הסיפורים אינם מתהלכים בגדולות ואינם רחבי יריעה. הם מקומיים, שכונתיים, אישיים. סיפורי אווירה, ורחוב, ומשפחה. המסורת והמאבק בה חודרים בחרכי כמה מן העלילות.

פעמים רבות הגיבורים הם שמוסרים את הסיפור בגוף ראשון. האני הלא מתבלט, הפשוט, בעל ההומור העצמי, הנאבק על מנת אושר זעומה, הוא הניכר ממרבית הסיפורים. ככל שהם מתרחקים מן האירועים הגדולים כן הם מצטמצמים באותו אני עלוב. צוקרמן מוסיף הערות אינפורמטיביות מסייעות בנוגע למושגים ושמות. הספר שלו מציג יוצרים ויוצרות שדומה כי כולם חותרים אל איזו אמת פנימית אותנטית, שאינה כרוכה במיתוסים עתיקים, וגם לא בתדמית החוף היווני התכול מתחת לבתים הלבנים.

אם יש כאן כפר, הוא קטן

והררי וקשה יום. לא כפר תיירותי. אם יש כאן אתונה היא לא של דאלאראס ושאר זמרים בטברנות. אם יש כאן טברנה, היא מתפוררת ושורדת את ימיה האחרונים, כשהזמרת המככבת בה היא צעירה שאהובה זנח אותה. מצטייר כאן נוף יווני לא מוכר לתייר. נוף הלום חום של רחובות דלים וחדרים אחוריים. אם יש כאן חוף הוא מנומר בפחי סולר, נמתח לצד כביש סואן ומעליו מתנשאים בתי דירות גבוהים, שאנשים אחדים מתגוררים בהם. יש כאן הרבה הומור, ואפילו גסות אחת או שתיים.

דומה שצוקרמן נהנה להיות משוחרר בבחירותיו, ולו כדי להניח בבונבוניירה טעמים שונים. הסיפור המשעשע ביותר, לטעמי, הוא גם יצירה אירונית מצוינת. "הגבות של המלכה" מאת ואסיליס גורויאניס. בשל אמוני הרב בצוקרמן קראתי את הספר לפי הסדר שבו הניח אותו לפניי. אבל אין בכך הכרח. אפשר להתחיל דווקא מהמלכה הנ"ל (פרדריקי), הכורעת לצרכיה מתחת לעץ שבצמרתו נחבא גיבור הסיפור.

"מחדר לחדר" 28 סיפורים בני זמננו", בחר, תרגם מיוונית והוסיף הערות ואחרית דבר: אמיר צוקרמן, 245 עמודים , ספריה לעם, עם עובד

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...