מלאכי חבלה: תשובה לקוטלי "מלאכים ושדים"
יצחק טסלר לא מבין מדוע המבקרים קוטלים סרט קיץ מהנה, שמעצבן את הותיקן – סוג של נקמה יהודית - וחושב שצריך לתת הזדמנות גם לאיילת זורר, שלא מגלמת פה מחבלת
מלאכים ושדים צילום: יח''צ
כנהוג בכדורסל - השופט כמובן שרק מיד לעבירה, אוניל שנחשב לחלש בתחום קליעות העונשין היה מתייצב על הקו ונהג לפספס פעם אחר פעם. זה כמובן לא מנע ממנו להשיג אליפויות ושלל תארים, אבל השחקנים פשוט התרגלו להכותו וכנראה הספיקו לשכוח מה הייתה הסיבה המקורית שבגללה הם חבטו ביריב הענק.
נזכרתי בשיטת המשחק הזו לנוכח הביקורות הפושרות עד רצחניות שקיבל הסרט "מלאכים ושדים". רוב מבקרי הקולנוע בחו"ל וגם כמה חקיינים שלהם בארץ, החליטו לצאת למסע צלב, במטרה למנוע מהסופר הכופר דן בראון ("צופן דה וינצ'י"), את הצלחתו של הסרט הזה ואת הסרטתם של שני הסרטים המבוססים על ספריו הנוספים של בראון ("מבצר דיגיטלי" ו"נקודת ההונאה").
המשימה כמובן נדונה לכישלון – הספרים של בראון הם רבי-מכר היסטריים. בסוף השבוע הראשון להקרנתו העולמית של "מלאכים ושדים" הוא עשה קופה של כ-150 מיליון דולר, מתוכם 48 מיליון דולר בצפון אמריקה והשאר בכל שאר הגלובוס. אי לכך הסרט הבא בסדרה הוא רק שאלה של זמן ולא יעזור כמה המבקרים יבקרו ויקטרו.
לא מדויק, מהנה
קיימות אינספור סיבות טובות מדוע ללכת לסרט הזה – זה סרט קיץ טיפוסי שיבדר אתכם בעזרת שילוב של מתח, אקשן ופיצוצים. היצירה הזו גם מעצבנת את הוותיקן, ובתור עם שתמיד מצפה לשובה של האינקוויזיציה הספרדית, גם הליכה לסרט שמרגיז את הכנסייה הנוצרית, הוא סוג של נקמה יהודית.
זורר עם הנקס. מקסימה. רויטרס
בל נשכח כמובן את איילת זורר המקסימה, שלראשונה בתולדות נציגנו בהוליווד, היא קיבלה תפקיד מרכזי ולא מסיימת את הופעתה לאחר שתי דקות, בצורה של מחבלה ערבייה מתה. אם זו לא סיבה להשאיר את הילדים בבית החם ולברוח לאולם הקולנוע הממוזג, אתם יכולים להישאר תקועים בבית מול מסך הטלוויזיה בכבלים, שמודיע כבר 10 שנים ללא הפסקה - נא לנתק את הממיר מהחשמל, לחכות יממה, ולחבר שוב.
אז נכון, דן בראון לא למד היסטוריה, לא בדק בויקיפדיה ולכן כתב בספר את הטעות הנפוצה ולפיה את מדי הצבא השוויצרי עיצב מיכאלאנג'לו (בשעה שכולם יודעים שזו עבודה של פנינה טורנה ואושידה).
מותר להודות שבספר של בראון פורח
הרומן בין הגיבור - הפרופ' רוברט לנגדון ובין המדענית ויטוריה וטרה ויש גם עומק מרתק בכל לקשור לפיצוח החידות הלוגיות בהן נתקל לנגדון (טום הנקס שנראה נפלא גם כגבר בן 53, הסובל מנטייה קלה להשמנה).
זה בדיוק ההבדל בין ספר לסרט – ספר יכול לתאר רגשות ולנתח מהלכים, אבל שום סופר לא יכול לתאר את הצבעים המרהיבים שנוצרים במהלך הפיצוץ הייחודי שנראה על המסך במהלך הסרט.
בשורה התחתונה: תחליטו מה אתם רוצים בחיים - להקשיב למבקרי קולנוע מקצועיים, שבוכים שמצ'עמם להם בפסטיבל קאן, או שתקשיבו לי ולעשרות המיליונים שראו את הסרט, פשוט כי יש בו קצת מתח, קצת אקשן, והרבה איילת זורר וטום הנקס.
נא להמתין לטעינת התגובות
