ראשי » תרבות » תיאטרון ובמה » תיאטרון

כרמן: ספרדיות לוהטת או אכזבה?

שני מבקרים צפו באותה הפקה של האופרה הישראלית. אחת התרשמה בעיקר מהמוזיקה, והשני התאכזב מרינת שחם בתפקיד כרמן ומהניסיונות המאומצים להציג תמונות ראווה

סצינת הפתיחה אומרת הכל. תפאורה עשירה ורגשות עזים, בתוספת שני סוסים וחמור. כבר כשהמסך עולה ברורה חתימתו של זפירלי. הצבעים החזקים נמצאים במוזיקה הגאונית של ביזה, באריות, ובחליל הסולו - שמבוצע נפלא.

ההפקה הנוכחית מביאה שני זמרים חדשים לבמת האופרה שלנו, רינת שחם ככרמן, וניל שיקוף כדון ז'וזה. השניים מגיעים לשיא בתמונה האחרונה. שחם מתעלה כאן על כל חולשותיה, כשהיא שרה בכנות מופלאה את האריה שלה, "חופשייה נולדה וחופשיה תהא במותה".

היא התברכה בקול מצו עמוק, היא מוזיקלית ומבצעת את כרמן היטב, באופן יפה אך לא בוטה. טיפת העזה תיאטרלית?ספרדית יכולה רק להוסיף לתפקיד שלה. נפלאה גם שירתה של מיכאלה, אהובתו הטהורה של דון ז'וזה, בעיקר לקראת סוף האופרה. סרינה פרנוקיה שרה אריה מופלאה, שגונבת קצת את ההצגה.

התזמורת הסימפונית ראשון לציון מצטיינת, וכלי הנשיפה נהדרים. המנצח הורניק עושה מלאכה נאמנה גם אם קורקטית. וכמובן, הדבר הנהדר ביותר הוא המוזיקה של ביזה, גאון של אופרה אחת בלבד.  (אורה בינור)

את המיתוס הספרדי האולטימטיבי של כרמן הצוענייה יצרו דווקא שני צרפתים: את הסיפור כתב פרוספר מרימה, ואת האופרה הגאונית חיבר ז'ורז' ביזה.

לכרמן אין אלוהים, וכאן זה מתחיל. היא אישה משוחררת, משחקת בגברים, מודעת לנשיות הסקסית שלה, מפתה, מכשפת. האלטרנטיבה הדרמטית שלה היא מיכאלה, בת הכפר הצנועה, שקשורה לערכים של מסורת ומשפחה. אילו דון ז'וזה היה מתחתן איתה, הם היו חיים באושר עד היום הזה, ולא הייתה אופרה בשם "כרמן".

ההפקה, בבימויו של ג'יי נייטן סמית, מתאמצת להבליט תמונות ראווה, אם בסצינות המוניות דחוסות, אם בתפאורות גרנדיוזיות, ואפילו בהעלאה סתמית של סוסים על הבמה,

שכמובן מיהרו לטנף אותה. אבל כשהוא מסיים את המערכה הראשונה במאבק בין החיילים וקבוצת הנערות, הוא יוצר תמונה מגוחכת. גם הריקודים של להקת נטע שיזף הם ניסיון עילג של פולקלור ספרדי באמצעות ענטוזים סתמיים.

אכזבה מסוג אחר היא רינת שחם בתפקיד כרמן. היא פשוט לא מצליחה לייצג את התכונות שמיוחסות לה: היא לא מפתה ולא סקסית, וכשהיא מנסה לרקוד בפני דון ז'וזה היא לא ממש מצליחה גם בזה.

קרן אור היא הופעתו של הטנור ניל שיקוף, המשכנע ואפילו קורע לב באהבתו, וסרינה פרנוקיה המקסימה בפשטותה כמיכאלה. וכמובן, את המוזיקה המשגעת של ביזה אי אפשר לקחת מאיתנו. (אליקים ירון)

כרמן,­האופרה הישראלית, מאת ביזה, במאי: ג'יי נייטן סמית, מנצח: עמנואל ז'ואל־הורנק, מבוסס על ההפקה המקורית של פרנקו זפירלי

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...