סמי בורקס: האימה של סם ריימי
אחרי שביסס את מעמדו כמלך ז'אנר האימה והסלפסטיק בסצנות בלתי נשכחות מתוך "Evil Dead" כגון עץ שאונס בחורה, סם ריימי נטש כדי להרוויח מיליונים בטרילוגיית "ספיידרמן". עכשיו הוא חוזר הביתה עם "קחי אותי לגיהינום", הסרט שיגרום לכם להקיא, לצחוק ולצרוח בו־זמנית
אם זה המצב, אז מי שנשם על פניו של סם ריימי - מבכירי היוצרים ההוליוודים כיום ומי שביים את שלושת סרטי "ספיידרמן" מפוצצי הקופות - הוא חתיכת אל מופרע, והנשימה שלו מדיפה בעיקר צחנת גופות נרקבות, ניחוחות פופקורן שמנוני וארומת זיעתם של אלפי זוגות שמתחרמנים בדרייב-אין.
באחת הסצנות המעודנות יותר של הסרט "Evil Dead 2", שביים ריימי, עומד אש (השחקן ברוס קמפבל) ומביט באימה כיצד קופץ חברו לכיוון פתח המרתף שברצפה. מהפתח מציץ ראשה של מפלצת מבחילה לחלוטין הלכודה מתחת לדלת העץ הקטנה שקשורה בשרשרת לרצפה. החבר מכה בפניה של המפלצת, והיא בתגובה מטיחה אותו אל הקיר.
שנייה אחר כך היא כבר קורעת בציפורניה את פניו של חבר אחר. אש המבוהל ממהר לכיוון דלת העץ הקטנה וקופץ עליה. המפלצת עוזבת את החבר, המומה לרגע. אש קופץ שוב על הדלת, ואז - פוק! - פוקעת למפלצת העין מהארובה, טסה כמה מטרים באוויר ונוחתת בתוך פיה של הבחורה ההיסטרית שעמדה בחדר והביטה על כל הבלגן.
זה רק חלק קטן ממה שקורה באותו הסרט, בקודמו דל התקציב ואף בהמשכון השלישי. בין השאר תוכלו למצוא שם כמה וכמה קטיעות גפיים, פרצי דם בצבעים מגוונים, שימושים מעניינים ביותר למסור חשמלי, מרדף סטייל טום וג'רי בין אדם והיד המרושעת והרצחנית שלו, וגם אישה שנאנסת על ידי עץ. כן, אישה שנאנסת על ידי עץ. זו ההשראה של סם ריימי, אדם שאמור להיות מאושפז באיזה אברבנאל אמריקאי אבל במקום זה מתרוצץ חופשי בהוליווד.
בשבוע שעבר יצא בארץ ובארצות הברית הסרט החדש ועתיר הבאזז שלו, "קחי אותי לגיהינום", שזוכה לביקורות משבחות-אם-כי-מזועזעות מקיר לקיר, ומחזיר לקולנוע האימה את המאסטרו הגולה שלו. בעידן שמלא בסרטי רפאים ממוחזרים ומשעממים, בשיבוטים חיוורים לפניני אימה מהמזרח הרחוק, ברימייקים מחורבנים לקלאסיקות עבר ובהרבה זבל אחר, שובו של ריימי אל הזירה הוא בבחינת חזרת בן אובד הביתה, רק שהוא החליט כנראה לשרוף אותו אחרי זה.
שנה וחצי של צילומים שנפרשו על סופי שבוע - הזמן הפנוי היחיד שהיה להם - נדרשו לחברי הילדות סם ריימי, ברוס קמפבל ורוברט טאפרט בשביל להשלים את סרטם הראשון באורך מלא, "Evil Dead". את קמפבל, חבר הילדות רבוע הלסת שלו, ליהק ריימי עוד בסרטי סופר-8 שעשה בצעירותו, ואת טאפרט, שנעשה בהמשך למפיק הכמעט קבוע שלו, פגש באוניברסיטה.
יחד הצליחו השלושה לגייס מחברים וקרובי משפחה סכום זניח לחלוטין בשביל לצאת לדרך ולצלם סרט אימה על פי רעיון של ריימי, מתישהו לקראת תחילת 1980. הקונספט היה פשוט באופן מופלא: קבוצת סטודנטים יוצאת לנופש בבקתה מבודדת ביערות, ובה הם מוצאים ספר מפחיד בשם "הנקרונומיקון". פתיחת הספר והאזנה לקלטת מסתורית שהם מוצאים במקום מעוררת חבורה מזוויעה של יצורים צמאי דם, ומכאן והלאה הכל הולך קיבינימט.
ריימי בן ה-21, שגדל על סרטי אימה זולים משנות החמישים, השישים והשבעים והיה צופה טלוויזיה אדוק בצעירותו, הלך על כל הקופה: "Evil Dead" שלו היה שילוב מופרע וגאוני של אימה הארדקור, קומדיה פיזית והומור אבסורדי.
אל תוך רגעי הזוועה והאלימות הקיצונית שרקח, שזר ריימי סצנות סלפסטיק שכמו נלקחו מתוכניות הטלוויזיה של ה-Three Stooges, שלישיית ליצני הוודוויל הפופולריים והמיתולוגיים שנהגו להתעלל זה בזה במגוון דרכים, וכדי להביא את החזון האכזרי שלו אל המציאות הצליח להתגבר על מגבלות התקציב באמצעים יצירתיים במיוחד.
בהזדמנות אחת, כשרצה לצלם רוח נקמנית שתרה ביער אחרי אש וחבריו, העמיס
בשביל הדם רקחו יחד ריימי ועמיתיו סירופ תירס, צבעי מאכל ושמנת לקפה, ובמשך ימים על גבי ימים - זול יותר להשאיר את זה על הפנים - הסתובב קמפבל עם העיסה המקרישה על פניו. הוא לא סבל לחינם - למרות שהסרט צונזר במגוון ארצות (בעיקר בגלל סצנת העץ האנס, משום מה), הוא הצליח להרוויח בארה"ב במשך הקרנתו כשני מיליון דולר. סכום לא רע ביחס להשקעה. אבל מה שקרה אחר כך הוא העיקר: האייטיז היו ימי המהפכה שמכשיר הווידיאו החדיש חולל בעולם הקולנוע והטלוויזיה.
פתאום יכולת להקליט, לשכור או לקנות סרטים שאתה אוהב ולראות אותם שוב ושוב ושוב.
כך, יחד עם הקרנות חצות פופולריות, הלך "Evil Dead" וצבר עדת מעריצים שרופים שהתאהבו בחדשנות ובגאונות הטרופה של ריימי. במהרה היה די ברור שאחד מסרטי הפולחן הגדולים של כל הזמנים נולד. אולי המילה "הושרץ" עדיפה.
באתר הצחוקים funnyordie.com של וויל פרל ואדם מקיי יש סדרת סרטונים בשם "לשחק עם ג'יימס פרנקו" שבהם מנסה פרנקו, סוחר הסמים המקסים מ"אננס אקספרס", ללמד את אחיו משחק. באחד מהסרטונים הוא מחקה את ריימי, שביים אותו בשלישיית סרטי "ספיידרמן".
"קפוץ על הגלשון!", הוא פוקד על אחיו המבולבל. "אתה הגובלין! תפוס את ספיידרמן! זורקים עליך דינוזאור! תתכופף!". קצת אחר כך פרנקו מתחיל לזרוק עליו גרביים, נעליים ובקבוקים. "תברח מהקורים! הכל יכול לקרות! דינוזאורים!", הוא ממשיך לנבוח, בפארודיה על סגנון הבימוי הנרגש של ריימי והתזזיתיות של התנהגותו.
לשחקנים, בדרך כלל, לא הכי קל אצל ריימי - ב"Evil Dead 2", הרימייק שביים בשנת 87' לסרטו המקורי, עובר אש, בגילומו הטוטאלי של ברוס קמפבל, גיהינום תנכ"י בממדיו. בסצנה אחת מיתולוגית במיוחד נאלץ אש לכרות במסור חשמלי את יד ימינו אחרי סשן של התעללויות אכזריות שהוא סופג ממנה, קומפלט עם ניפוצי צלחות על הראש וסלטות באוויר, בדומה למה שג'ים קארי עשה לא מעט בסרטים שלו.
קצת אחר כך - כשהוא מדמם, כואב וחצי מוטרף - מנסה אש להתמודד עם היד שברחה אל פתח של עכבר ומתעקשת להמשיך להציק לו. המשך הסצנה נראה כמו עיבוד קיצוני במיוחד ל"לוני טונס", וזה הטון של הסרט כולו. ריימי, עם תקציב משודרג וטונות של כישרון הרסני, הגביר ב"Evil Dead 2" את כפתור ההומור שכבר נכח בסרט המקורי לרמת "בואו נראה אם אפשר לגרום להם לצרוח, לצחוק ולהקיא באותו הזמן". מינוני הסלפסטיק גברו, אש נהיה דביל עוד יותר והמפלצות מגעילות עד אין קץ.
ברגע אחד קלאסי מחבר אש את המסור החשמלי לגדם ידו הכרותה. "Groovy", הוא מכריז, והמילה מתארת באופן די מושלם מה הרגישו הצופים. כמו קודמו ואולי אף יותר, גם "Evil Dead 2" הפך כמעט מיד לפולחן ולאחד מהסרטים המצוטטים והמשפיעים של העשור. אפילו סטיבן קינג, מלך הז'אנר ואחד הסופרים הנקראים והנמכרים בהיסטוריה, אישר: "זו אחת מחוויות האימה הקשות ביותר שיש בקולנוע".
המיינסטרים כבר חיכה בזרועות פתוחות, וריימי פנה לבימוי סרט קומיקס אלים פרי עטו - "דארקמן" - שהיה הצלחה צנועה ואף הוליד שני המשכונים וסדרת טלוויזיה. אבל הוא לא יכול היה להתאפק - מיד אחרי "דארקמן" החל ריימי בעבודה על "צבא האופל", החלק השלישי בטרילוגיית "Evil Dead".
ל"צבא האופל" הגיע ריימי במצב רוח היתולי במיוחד. אם הסרט הראשון בסדרה היה מאוד אלים וקצת מצחיק והשני מאוד אלים ומאוד מצחיק, השלישי כבר היה מאוד מצחיק וקצת אלים. כשהוא נעזר באפקטים מיוחדים מפוקפקים למדי, סיפור הזוי על הגיבור אש שמגיע לימי הביניים והופעה מוטרפת נוספת של קמפבל, הקים ריימי צבא של מפלצות ושלדים בעלי בשר נרקב ועיתוי קומי מוצלח.
פרט לסצנה אחת מופלאה שבה נלחם אש בכפילים זעירים שלו שמשתכנים לו בבטן ומתפרעים (וכן, הוא שותה מים רותחים כדי להיפטר מהם), הצליח הסרט לאכזב למדי, גם בקופות אבל בעיקר עבור המעריצים שפיללו לאותה רוח טירוף אלימה של החלק השני.
מכאן ואילך פנה ריימי סופית למיינסטרים: מלבד הפקת "הרקולס" ו"זינה: הנסיכה הלוחמת" עבור הטלוויזיה, הוא ביים במהלך הניינטיז כמה סרטים מחורבנים עבור האולפנים ההוליוודיים. היחיד שבהם שבאמת נראה כאילו סם ריימי ביים אותו - "המהירים והמתים", מערבון אלים ומופרע עם שרון סטון וליאונרדו די קפריו הצעיר - התקבל בצינה על ידי הקהל והמבקרים, ונראה כאילו ריימי זונח את ז'אנר האימה לתמיד (אבל לא את הפקתו - הוא הקים חברה שמתמחה בהפקת סרטי אימה).
ב-2001, עם זאת, קיבל ריימי את הזדמנות חייו וביים את "ספיידרמן", העיבוד הקולנועי הרציני הראשון לקומיקס האגדי והמגה-אהוב. אחרי שנה, עם רווחים של 820 מיליון דולר מסביב לעולם וזיכיון רווחי חדש של האולפנים, הפך "ספיידרמן" את ריימי לכוכב-על בשמי הוליווד.
אחרי החלק השני, שהרוויח 780 מיליון דולר, והחלק השלישי, שהרוויח 890 מיליון דולר, לא היה בעצם פרויקט קולנועי שריימי לא יכול היה לעשות. בהוליווד במאי במעמדו מסוגל לבחור מה הוא רוצה לביים ולגייס בשיחת טלפון את התמיכה הפיננסית. ריימי, כמובן, בחר לביים סרט אימה.
"העפתי אותה מאוטו נוסע, זרקתי עליה כוסות זכוכית מזויפות, רתמתי אותה לרתמה שסובבתי סביב החדר וקברתי אותה מתחת ל-400 קילו של בוץ", סיפר ריימי לאתר ברשת על תהליך העבודה עם השחקנית אליסון לוהמן ("בייוולף"), שמככבת ב"קחי אותי לגיהינום". "וזה היה רק השבוע הראשון".
את הסרט עשה ריימי בלי כוכבי ענק, בלי תקציב מופרך ובלי העמסת יתר על מחשבי האפקטים המיוחדים. הסיפור, למעשה, די פשוט: פקידת בנק צעירה ושאפתנית שנאלצת לפנות צוענייה זקנה מביתה מביאה על עצמה קללה על-טבעית. תוך זמן קצר הופכים חייה לגיהינום מוחלט. פשוט, נכון? מבחינת ריימי וחסידיו הרבים מדובר בחזרה למקורות - סרט אימה טהור ומופרך שנע במהירות של רכבת שדים ועל הסקאלה שבין הקורע מצחוק לרצחני, כולל מגוון נרחב של נוזלי גוף מבחילים, אובדן איברים אקראי ותפלצים מחרידים שבוקעים מהרצפה ונוחתים מהשמים.
אולפני יוניברסל, כמובן, מוכרים את הסרט על בסיס הבמאי הסופרסטאר שלו, ואתרי החדשות והביקורות הגדולים כבר שמחים להכריז על חזרה מוחלטת של ריימי לפורמה בכל פינה שבה מתאפשרת כתיבת טקסט ברשת.
בשבוע שבו האופציה הבולטת הנוספת עבור צופי הקולנוע בארה"ב היא "למעלה", הסרט החדש והמדובר של אולפני פיקסאר, סביר להניח כי מיצג הפסיכיות החדש של ריימי יגרוף את המקום השני בטבלת שוברי הקופות עם הכנסות נאות בהחלט. כך או כך, ריימי כבר עובר הלאה: "ספיידרמן 4" כבר בשלבי כתיבה, והדיבורים על "Evil Dead 4" הולכים ומתרבים, כולל אישור מצדו של ריימי בפסטיבל SXSW מוקדם יותר השנה. אש האגדי והמטומטם, אחרי הכל, עוד לא עבר מספיק עינויים. הרי בנאדם לא באמת צריך את שתי הידיים שלו, נכון?
נא להמתין לטעינת התגובות
