המספריים של אדוארדס: אלבום חדש למאניקס
מאניק סטריט פריצ'רס חוזרים עם אלבום חדש שמורכב משירים שכתב כוכב הלהקה המנוח ריצ'י אדוארדס. התוצאה לא מביישת את העבר של הלהקה
אודיו: All is Vanity - המאניק סטריט פריצ'רס
אני מניחה שכך חשבו גם שלושת חברי הלהקה הוולשית שהותיר אדוארדס להתפלש בביצת האינדי-רוק הטובענית - הסולן והגיטריסט ג'יימס דין ברדפילד, הבסיסט ניקי ווייר והמתופף שון מור - שבתמורה להודעה הרשמית החליטו להוציא אלבום שמאגד את הטקסטים שהשאיר אחריו אדוארדס, ובכך אפשרו לו באבירות מסוימת לשיר את שירת הברבור שלו. או זה או שהם פשוט הבינו סוף סוף את מגבלות הליריקה שלהם ביחס לגאון הטקסטואלי שנעלם להם מתחת לאף.
בכל אופן, השירים מלאים בנוסטלגיה וברגשות עזים ואינטנסיביים, כצפוי מטקסטים של אדוארדס. המוזיקה שמספקים חברי ההרכב הנותרים וההפקה של סטיב אלביני (שאליו היה אדוארדס אובססיבי למדי) הופכים את Journal for Plague Lovers, אלבומה התשיעי של הלהקה, לכזה שמאוד לא פשוט לגשת אליו.
ברמה הכרונולוגית, אגב, מדובר באלבום שבכיף היה יכול לשבת בין "The holy bible", אלבומו האחרון של אדוארדס עם הלהקה, ל"everything must go" שיצא בדיוק אחריו.
הרבה אמביציה
אבל האמת חייבת להיאמר: מאז נעלם החבר הרביעי, מאניק סטריט פריצ'רס (ארטיסטיים ומקסימים ככל שיהיו) הם לא יותר מהרכב אמביציוזי שמנסה לשחזר את הרלוונטיות והחיוניות שהיו בו. ופרט נוסף, ולא פחות חשוב - הם כבר לא ממש צעירים ובועטים כמו שהיו בתחילת הניינטיז.
יחסית לאלבומים שניפקה החבורה בתקופת האבל הארוכה מדובר באלבום טוב. יש בו לא מעט שירים מוצלחים ואפילו כמה בלדות צ'יזיות אך מקסימות.
שיר הנושא של האלבום ו"Pretension/Repulsion" נשמעים כמו האולדסקול מאניקס,
ויש מצב שייכנסו לפנתיאון הקלאסיקות של הלהקה. "All is vanity"; אחד השירים הטובים באלבום, מדבר, איך לא, על היוהרה הארורה (מי אמר מוזיקאים ולא קיבל?).
אי אפשר בלי לציין בצמרמורת את השיר שחותם את האלבום, "William's Last Words", שכשמו כן הוא - מדבר על סוף מסוים (פרידה, התאבדות, יו ניים איט), מושר בקולו השברירי של ווייר ומעמיד את השערות בכל הגוף.
אולי לא מדובר באלבום הגדול של כל הזמנים, אבל המאניקס עשו כאן יותר מצעד אחד לעבר העבר המפואר שלהם.
מאניק סטריט פריצ'רס - Journal for Plague Lovers
(NMC יונייטד)
נא להמתין לטעינת התגובות
