בשרוולים ירוקים: ראיון עם לורינה מק'ניט
בשל מחלת אמה, נאלצה לורינה מק'ניט לבטל את סיבוב ההופעות במסגרתו אמורה הייתה לבקר גם בישראל. למרות זאת, גיל רוביו לא נשבר ומביא במלואו את הראיון שערך עמה לפני מספר ימים. לגזור ולשמור לפעם הבאה
פרפורמר אדיר באמת יכיל בתוכו גם משורר גדול, איש ספר, חוקר תרבות ושחקן בעל שיעור קומה. כשכל אלו גלומים באיש אחד - כשהוא יעלה על הבמה, אתם תדעו את זה. אתם תרגישו.
לורינה מק'ניט נולדה בקנדה למשפחה עם שורשים קלטיים. היא מנגנת על נבל, פסנתר ואקורדיון ואת הקריירה שלה החלה דווקא בקבוצת תיאטרון מקומית. את המפגש הראשון שלי עם החוויה שהיא לורינה מק'ניט, עברתי אי שם בתחילת שנות ה-90, עת נחשפתי לקול החודר שלה.
מק'ניט שחררה בשנת 91' את האלבום המצוין The Visit, וכל מי ששמע אותו, החל מהרצועה הראשונה, דרש לעצמו עותק. כך, על פי ביקוש שהתחיל בקנה מידה קטנטן ובטפטוף הזמנות עיקש וקבוע, גם בחברות התקליטים בישראל הבינו שיש משהו בקטלוג של היוצרת והחליטו לייבאו לארץ בצורה סדירה.
מאז מכרה כאן מק'ניט כמה אלפי עותקים מכל עשרת אלבומיה ורכשה לעצמה קהל נאמן. בשיחה איתנו מספרת לורינה בפתיחות ובשלווה על הקריירה והמסע המוזיקלי המתמיד שלה, שאמור היה להגיע לישראל בשבועות הקרובים. בראיון התגלתה לורינה כדמות סקרנית, נעימה וגלויה, עובדה שרק מעצימה את תחושת ההחמצה מעצם ביטול סיבוב ההופעות הנוכחי. ובכל זאת, לפניכם הראיון כפי שקיימנו אותו במלואו.
לורינה מק'ניט: "הוא אכן היה במובנים רבים, מאחר שעד לאותה נקודה עבדתי על מוזיקה שהיא מעט יותר קלטית - מסורתית אבל בשלב מסויים חששתי שלא אצליח למצוא מוזיקה מסורתית כזו שארגיש נלהבת כלפיה וחשתי שיש מבצעים אחרים של הרפרטואר הקלטי שמבצעים אותו טוב ממני.
"באותה תקופה נכחתי בתערוכה בוונציה שעסקה באופן מקיף בתרבות ובשבטים הקלטיים, ושם נפתחה דלת ענקית עבורי כי גיליתי שהקלטים היו אוסף נרחב של שבטים שהתפשטו בכל רחבי אירופה ואפילו באסיה והידיעה על כך הובילה לפוטנציאל יצירתי גדול עבורי. עשיתי שימוש בהיסטוריה הפאן-קלטית הזו במכניזם של הכתיבה שלי וביצירה שלי.
"The Visit היה גם האלבום הראשון שלי שהופץ ע"י חברת התקליטים Warner ברחבי העולם, וכך המכירות שלי עלו ממספר עותקים צנוע בקנדה בלבד למספר רחב יותר בתוך שנה בסמוך ליציאת האלבום הזה."
חלק מההקלטות שלך התחילו כ'ג'אמים' או כחזרות לקראת הקלטות כדי לבחון את המוזיקאים איתם את עתידה לעבוד, אבל למעשה דווקא הקלטות אלו נכנסו בסופו של דבר לאלבומים הרשמיים שלך. איך זה קרה?
"זה בעצם מתכתב עם הדרך הלא פורמלית שאני וההרכב שלי עובדים באולפן. למשל הביצוע ל- Green Sleeves קרה בזמן שטכנאי ההקלטות באולפן היה צריך לענות לטלפון ואנחנו נאלצנו להמתין לו והחלטנו להשתעשע בינתיים. תמיד הערצתי את טום וויטס ותהיתי איך היתה נשמעת הקלאסיקה הזו לו וויטס היה מבצע אותה.
"כשהטכנאי סיים את השיחה הוא שמע את הביצוע והחליט להקליט אותו כמו שהוא וכך הוא נכנס לאלבום. או למשל האלבום The Winter Garden שבעצם נולד
בראיונות בעבר אמרת שאת לא מעוניינת להיות מעורבת בפוליטיקה באופן ישיר. אבל עצם ההגעה שלך לישראל, כחלק מסיבוב הופעות בים התיכון שכולל גם מדינות מוסלמיות כמו לבנון וטורקיה, האם אין בכך מסר בפני עצמו?
"אני לא אחת שתצהיר הצהרות בנושאים שאני לא ממש מומחית בהם או שלא השקעתי זמן רב בללמוד את שורשיהם. אני חושבת שאם אכן יש מסר עקיף בסיבוב ההופעות הזה, הוא יהיה דווקא אודות יכולתה של המוזיקה להיות סוג של שפה אוניברסאלית. אפילו במצבים של קונפליקט ומחלוקת, אדם מחפש את הקווים של המשותף וזה יכול להיות דבר חיובי או יעיל.
"מעבר לכך אין "משמעות" או מסר לסיבוב ההופעות הזה. יש קהל שמצפה לראות את ההופעה שלי בכל אחת מהמדינות הללו ולכן זה בבסיס האזור הגיאוגרפי אליו רצינו להגיע. לכמה יחידים היו תהיות או תלונות על המדינות בהן נופיע, אבל אני רוצה לפגוש כמה שיותר אנשים ולחלוק את המוזיקה שלי איתם, זה העניין הבסיסי."
מצפייה בהופעות שלך ב- DVD, מתקבלת התחושה שאת מעוניינת לתת לקהל יותר מעוד הופעה מוזיקלית אלא סוג של מסע רוחני. גם מעצם הבנייה של המופע וההתפתחות שלו. זה נעשה במתכוון?
"אני מניחה שאני לא בהכרח מנסה לתת לקהל חוויה רוחנית. לפני הכול, אני כאדם מאוד מתעניינת בנושאים של דתיות ורוחניות וגם הצלחתי להבחין שאנשים במקרים מסויימים הצליחו ליצור קשרים כאלו למוזיקה שלי. האסתטיקה של הקונצרט מושפעת כנראה יותר מניסיון העבודה שלי בתיאטרון, במיוחד כאן באונטריו קנדה, שבו יש לנו תיאטרון שייקספירי. תמיד הרגשתי שההקשר החזותי יכול לתמוך במוזיקה. אני רוצה להעשיר את המוזיקה מבלי לכוון את הקהל באופן מודע למקום ריגשי מסויים. אני מעדיפה שהקהל יביא את הפרשנות שלו למוזיקה שלי ולהופעות."
באתר הרישמי שלך קיים מזה שנים תרגום (למרבית התכנים) להרבה שפות ובהן גם לעברית. למה זה חשוב לך? הרי כולם מדברים היום אנגלית.
"ראשית, אני רוצה לכבד את תרבותם של המאזינים שלי ויש כל כך מעט דרכים בהן אני יכולה לעשות זאת, אז לפחות אעשה זאת בשפתם. אני רוצה להכיר בכך שיש אנשים במדינות הללו שדוברים את השפות הללו, אז במקום לצפות מכולם לשאוף תמיד לחלק הזה של עולם או לאנגלית כשפה, זו בעצם מחווה שלי אליהם. זו מחווה מאוד קטנה והייתי רוצה לעשות הרבה יותר. זה לבוא ולהגיד "מי שאתם - חשוב לי". אני לא רוצה לגרום לאנשים להרגיש לא חשובים כי הם לא מדברים אנגלית או כי הם לא גרים בצפון אמריקה."
ניגנת עם מבחר רחב של מוזיקאים ומכל חלקי העולם. סביר להניח שיש בקנדה נגנים שיודעים לנגן גם הם על הכלים האותנטיים שאיתם את מופיעה ובכל זאת התעקשת להביא מוזיקאים מהמקומות מהם מגיעים גם הכלים עצמם, ובהם גם עם טל ברגמן, המתופף הישראלי, שלקח חלק בסיבוב ההופעות האחרון. זו הייתה ממש החלטה מהותית שלך.
"זה נכון שאתה יכול למצוא מוזיקאים שנולדו וגדלו נניח בטורונטו, והם מנגנים על העוד או הקמנצ'ה או הטימפאק, אבל אני מוצאת שאם אתה גדל בסביבה המקורית שמנגנת בכלי הזה אתה שולט במיוחד בניב שלו, בשפה שלו. כשאני בוחרת נגנים אני מחפשת שיהיו מעולים על הכלים שלהם אבל במיוחד שידעו גם "לדבר" בניב שלהם.
"מה שהיה נפלא בעבודה עם טל היתה העובדה שהוא מגיע מישראל ומהחלק הזה של העולם. היתה לו את התחושה הזו "בעצמות". למרות שהוא ניגן סט תופים בהופעה, כשהבאתי נגני כלי הקשה נוספים הוא הבין את השפה, הוא הבין מייד את מבני המקצבים שלהם, וכך הוא הצליח לשלב את המבנים האלו בנגינה שלו. אני מרגישה שזה מאפשר למוזיקה להיות "מודבקת" מעט יותר טוב."
הקטע האינסטרומנטלי Tango To Evora זכה לפופולריות גדולה ואף קיבל גרסאות מושרות, אפילו עם מילים חדשות ביוונית. איך את חשה כשאומנים אחרים מבצעים את המוזיקה שלך?
"אתה יודע, השירים הם קצת כמו ילדים שלך, אתה מגדל אותם אבל אז אתה חייב לתת להם ללכת. אני חושבת שהעיבודים והביצועים השונים שעשו ל- Tango היו כולם טובים משלי. זה לא מפתיע אותי כי היצירה הזו נוצרה כשאגן הים התיכון היה בדמיוני, למרות שההשראה המקורית לו נולדה בעת ביקור שלי בפורטוגל, Evora זו עיר שם. אני מאוד מרוצה שכאחרים יכולים לקחת את המוזיקה שלי או אפילו חלקים שלה ולעשות איתה משהו אחר."
***
גיל רוביו הוא מגיש ועורך את התכניות "דו-בופ" ו"כפר גלובאלי" בקול הקמפוס.
נא להמתין לטעינת התגובות
