וייל: קניוק גרם לי להתאהב בשפה
עוזי וייל מצטט מתוך "היהודי האחרון" מאת יורם קניוק, ומסביר איך ההיתקלות ביצירה המופלאה הזו העירה משהו שהיה רדום, וגרמה לו לראשונה להתרגש מעברית
עוזי וייל צילום: רענן כהן
וייל: "קראתי את הספר הזה כשהייתי חייל ושירתתי בבסיס בצפון הארץ. קראתי כל פעם קצת, במשך חצי שנה שבה עשיתי שמירות. לקח לי זמן, כי הייתי צריך לעכל אותו, וחזרתי אליו שוב חודשיים אחרי שסיימתי לקרוא אותו. הייתה לי תחושה שאני קורא משהו ממש יפה, שאומר המון, אבל לא ממש הבנתי מה.
כאילו שנאמרים לך דברים מאוד חשובים, אבל בשפה שאתה לא ממש מבין, ולכן חזרתי אליו. אף פעם לא הצלחתי להבין למה בדיוק הוא נגע בי
- אני אף פעם לא מנסה לפענח את הקסם, גם לא קסמים רגילים, אלא פשוט נותן להם להיות - אבל הוא נגע במקום מאוד עמוק והעיר משהו רדום. ידעתי אז שאני אוהב ורוצה לכתוב, אבל את ההשראה שלי עד אז קיבלתי רק מסופרים זרים.
זה היה הסופר הישראלי הראשון שגרם לי להתרגש מהעברית, מהאפשרויות שגלומות בה ובכלל מהישראליות שלי. לראשונה הרגשתי בר מזל שאני יכול לכתוב בעברית, ושזו לא ברירת מחדל. הוא גרם לי להתאהב בשפה שלי".
נא להמתין לטעינת התגובות
