יוסף בעל החלומות: הצדעה לספי רבלין
בשנתיים האחרונות מופיע ספי רבלין בעיקר בחדרי ניתוח. בראיון הוא מסכם ארבעים שנות קריירה לקראת ערב הצדעה שייערך לכבודו ב"הבימה", ואומר שהבמה היא אהבתו הגדולה ביותר
"עד היום עברתי 27 ניתוחים. אם מישהו שאתה מכיר יגיד לך שיש בזה משהו מן התענוג, אז יש המון פסיכיאטרים שיכולים לטפל בו. זה באמת קשה, ויש גם המון נסיעות. מאז אוקטובר 2006, בוא נגיד שזה שנתיים וחצי, טסתי 19 פעמים לארצות הברית, והייתי פה כמעט 300 ימים. 19 טיסות, 300 ימים , 27 ניתוחים, ואם יוסי בנאי היה חי, הוא היה אומר 'ואחד אלוהינו'".
וזה משפיע עליך?
"אני מודה לאלוהים שנולדתי עם יכולת להתבונן בדברים של עצמי מהצד, ושאני יודע לצחוק אפילו ברגעים קשים. זה מאוד-מאוד עוזר. לפני כל ניתוח, לפני הרדמה, אני מספר לרופאים איזה סיפור מצחיק במקום לספור לאחור, כדי שגם הם ייהנו בחדר הניתוח. אני לא יודע אם סיימתי לספר להם אפילו סיפור אחד, אבל הרופא שלי אמר שבניתוח האחרון היה 'סולד אאוט'. כל הרופאים והאחיות באו לחדר הניתוח".
רבלין מספר שבינתיים הוא מופיע בעיקר בחדרי ניתוח, אבל הוא מאמין שבשנה הבאה כבר יחזור לעבוד, ומספר שאפילו התחיל לעבוד על מופע בידור חדש עם ציפי שביט ורמי ורד. עולם הבידור הישראלי יצדיע לבדרן הוותיק ביום שישי הבא, בבית החייל, אז יעלו אמ"י, בשיתוף גלי צה"ל ותאטרון הבימה, ערב הצדעה לכבודו, שיסכם ארבעים שנות קריירה. מבחינת רבלין, הכול מתחיל ונגמר בבימה.
"האהבה הגדולה ביותר שלי, בסופו של דבר, היא הבימה. אין הרגשה חזקה יותר. ברור שפיסטוק מלווה אותי במשך המון-המון שנים. אבל גם יוסף, שעשיתי במוצאי שבת וגם מנואל, והייתי תקופה ארוכה גם איצ'ה. בכל מקום שאני הולך הדבר הנפוץ ביותר שאני שומע זה 'גדלנו עליך'. כמה מהם באמת גדלו יפה מאוד ואחרים די נמוכים. אהבתי גם את נח בר מוח שעשיתי ב'זהו זה'.
"אני פשוט לא רוצה להעליב טיפוס אחד שיכעס שלא הזכרתי אותו. יש דברים שליוו אותי יותר לאורך הדרך. הרבה שנים עשיתי פרסומת למפעל הפיס וטבעתי אז הססמה "צוחק כל הדרך אל הבנק". הייתי הולך ברחוב, ואנשים היו רוצים לדעת מה המספרים של הלוטו והטוטו והשמוטו. אהבתי הגדולה ביותר, מבין הקולנוע, הטלוויזיה והתאטרון היא הבימה. ההרגשה של להיות על הבימה, אין גדולה ועילאית ממנה".
בסוף שנות השבעים ותחילת השמונים יצא לך לככב גם בקמפיינים פוליטיים מטעם הליכוד.
"כשאני מסתכל אחורה, לא עשיתי את זה בתור שחקן, אפילו שיכולתי להשתמש בכישורי המשחק שלי לנושא המסוים הזה. העניין הוא שגם אם היו מציעים לי כבן אדם רגיל לעשות את זה, הייתי עושה. בשנת 1984, לפני הבחירות, התקשר אליי איזה מישהו, אמר לי את שמו ואמר: 'אני הולך להגיד לך משהו ואם לא תסכים, תשכח שאמרתי לך ותשכח את שמי'.
"הוא אמר לי: 'תשמע, אם הליכוד מציעים לך מאה אלף דולר, אני מציע לך מאתיים, אם הם מציעים לך חצי מיליון דולר, אני אציע מיליון. הבקשה שלי היא לא שתופיע עבור המפלגה השנייה, אני מבקש שלא תופיע בכלל'. ברגע שהוא אמר את זה, אפילו שחשבתי שלא להופיע באותה שנה, החלטתי כן לעשות את זה".
למה חשבת לא להופיע?
"בשנים 1977 ו-1981 עשיתי את זה כשלא היה מולי שום שחקן אחר, והרגשתי שהיה בזה אי-צדק מסוים. היד של הפוליטיקאים הייתה מכופפת מאחורי הגב כי הם בעצם היו צריכים לענות לא לפוליטיקאי, אלא לאדם שלא מתמודד לשום דבר. במקום לענות על כל מיני עניינים פוליטיים ואחרים, הם היו צריכים לענות לי. רווח לי מאוד כשנודע לי ב-1984 שהגשש החיוור משתתף בתעמולה של המערך. זה הפך את זה בעיניי ליותר פיירי. יותר הוגן. לא שיש לי חרטות גדולות, אבל כשאני מסתכל בכל זאת לאחור ומנסה להיות אובייקטיבי, אני חושב שהיה בזה משהו לא הוגן".
הפעילות הפוליטית השפיעה על הקריירה שלך?
"באמת ספגתי מזה לא מעט. מיד בכל מיני מקומות הפסיקו לתת לי עבודה, לא נתנו לי להופיע בכל מיני אולמות. היה עליי חרם גדול בכל מיני קבוצות באוכלוסייה. פתאום גם הביקורות שהיו מפרגנות מאוד וכינו אותי 'גאון אמיתי' התחילו לכתוב שאני מופיע רק מול בעלי כיפות ובעלי עור כהה. אני לא מדבר על מישהו מסוים אלא על קבוצות מסוימות שהיו להן ועדי עובדים והיו מוכרות כרטיסים דרך ועדי עובדים.
"ב-1992 זה קרה לי שוב. עליתי על הבימה באיזה כנס של הליכוד וסיפרתי בדיחה. אמרתי 'באיזו ממשלה חוץ מממשלת הליכוד מפלס הכינרת עלה ככה?' למחרת עמיר פרץ יצא לתקשורת ואמר: 'ספי רבלין, בחוצפתו, אמר שהכינרת עלתה בגלל הליכוד'. מה אני אגיד, יש אנשים שלוקחים הכול יותר מדי ברצינות".
נא להמתין לטעינת התגובות
