כוכב נולד : דייויד לינץ' גם זמר
דיוויד לינץ' הוסיף לרזומה שלו קרדיט נוסף. כבר לא רק יוצר סרטים אגדי ואמן רב תחומי אלא גם זמר. בפרוייקט המוזיקלי "Dark night of the Soul" הוא מזמר לצד איגי פופ וסוזן וגה
וידאו: Dark night of the soul
מתוך הקרקס היוטיובי, של דודות סקוטיות שמדיפות ניחוחות של וויסקי זול בתוך ענני אקונומיקה חריפים, מתבררת תמונה בהירה: דייויד לינץ', הוא המשיח וסוזן בויל היא בסך הכל החמור התורן והחביב.
הקולנוען הוותיק, שהחל את דרכו כאמן פלסטי והפך לסוחר של מדיטציה טראנסידנטאלית, המציא עצמו מחדש, הפעם כזמר. מה שלכאורה נראה על הנייר כקוריוז טיפוסי מתברר כהבטחה של ממש. את הצהרת הכוונות הבלתי רשמית של לינץ' הזמר (תתרגלו לטייטל) שיחרר האמן הרב-תחומי בפרויקט המשובח Dark Night of the Soul, עליו חתומים Danger Mouse and Sparklehorse של מארק לינקוס לצד שמות כמו איגי פופ וסוזן וגה.
ללינץ', בניגוד לאמנים האחרים באלבום ניתנה הזדמנות כפולה להוכיח את כישוריו כזמר ללא כל רגשי נחיתות ועל הדרך גם להיות חתום על עיצוב המארז שיכלול בוקלט עם איוריו הסהרוריים.
יכולות שירה מפתיעות
הרצועה הראשונה של לינץ' בפרויקט, "עיני כוכב", מדגישה את חמימות קולו המלטפת של הבמאי על רקע מלודיה אלקטרו-פסיכדלית מתקתקה, שהייתה יכולה להוות טפט מוזיקלי מושלם לעולמם של הטלטאביז. לרגע נדמה שלינץ', שמפגין יכולות שירה מפתיעות, הוא ממתק מיינסטרים שהיה יכול להתברג לסצנת הצ'יל אאוט כדוגמת "אייר" והדבר יתקבל כתשבץ הגיון פתור. למזלו, נחלץ לינץ' מהמלכוד הסכריני בזכות שיר הנושא של האלבום.
דיוויד לינץ' צילום: אי-פי
ב"לילה האפל של הנפש" כבר פוגשים לינץ' הרפתקני וחידתי יותר. ארפג'יו מונוטוני של קלידי פסנתר הולמים מתוך מיסוך כבד של אפקט התיישנות של תקליט שחוק, שכולא את הצלילים לכדי מלודיית בלוז רפטטיבית שכולה ייאוש חרדתי. האפקט, במודע או שלא, מתכתב עם סרטו האחרון של לינץ' "אינלנד אמפייר", שנפתח במחט אימתנית החורשת את התקליט שמתיימר לנגן את שיר הארוך בהיסטוריה שהושמע אי פעם ברדיו.
את התקיעות המלודית מחלצות מהמורות הפזורות בכביש האבוד של השיר, אלה מזכירות באופן נחרץ את המוזיקה
של אנג'לו בדלמונטי שקישט את מרבית פסי הקול ביצירותיו של לינץ' וסביר כי שימש כאמן צללים גם בפרויקט הנוכחי.
את התפאורה המוזיקלית, ההולמת את רוחו וחזונו האמנותי, עוטף לינץ' את השיר בשיטוט ווקאלי, הנע על ציר מתעתע של שירה מיוסרת אך נחושה המהולה במתכתיות יתר שנמוגה בהבהוב קולי. התוצאה מהפנטת. במסע אל תוך העולם האפל של החלומות אין מדריך מושלם למשימה מלינץ', שלא מפסיק לבחון את גבולותיו בפאזה המוזיקלית של חייו. העולם הרוויח זמר מחונן בתקווה שלא הפסיד קולנוען גאון.
נא להמתין לטעינת התגובות
