משהו מהסרטים בתיאטרון
יותר ויותר סרטים מצליחים זוכים לעיבוד לתיאטרון. הסיבה היא בעיקר מסחרית, השאלה היא מהו הערך האמנותי. "אם מנסים לחקות את הסרט, נכשלים בטוח", אומר רוני פינקוביץ, במאי ההצגה "תנאים של חיבה"
תנאים של חיבה צילום: גדי דגון
הצלחות בולטות מהשנים האחרונות היו למשל העיבודים לסרטים "בילי אליוט" ו"מלך האריות". הציניקנים יאמרו שמדובר בניסיון לחלוב עוד סיבוב פופולריות מהסרט המצליח, הנאיביים יותר יטענו שכשיש סיפור טוב, חבל להשאיר אותו רק במדיום אחד, ושבדיוק כמו שמעבדים סיפורת או שירה לבמה, אין בעיה לעבד גם סרטים.
בישראל, שבה התיאטרון מוצא את עצמו לרוב מתנהל ממשבר למשבר, במקרים רבים העיבוד של קולנוע לבמה הוא יותר ניסיון ללכת על בטוח ולספק לקהל סיפור טוב שהוא מכיר ואוהב, ופחות ניסיון ליצור עיבוד מרתק שמתרחק מהמקור. בריאיון שערכתי איתו בעבר בנושא אמר עמרי ניצן, המנהל האמנותי של הקאמרי, שעל אף שתמיד יש מקום ליוצאי דופן, לרוב הוא
לא אוהב עיבודים הוליוודיים לבמה. לטענתו, דווקא משום שמדובר בסוגי מדיה דומים, הנטייה של המעבד היא לא לחפש שפה תיאטרלית ייחודית, אלא לנסות ולהעביר את הסיפור לבמה כמו שהוא.
"מצד שני", מוסיף ניצן השבוע, "אני גם לא אוהב איסורים מוחלטים, ואני אולי מתחיל לשנות את דעתי לגבי הרעיון של עיבוד קולנוע לתיאטרון. אני עדיין חושב שמי שרוצה לראות את הסרט, שיילך לקולנוע או ייקח מ'האוזן השלישית'. אבל הפקה כמו'החגיגה', שעשינו בשיתוף הבימה והייתה נפלאה בעיניי, קצת שינתה את דעתי בעניין".
באותו הקשר אומרת ציפי פינס, המנכ"לית והמנהלת האמנותית של תיאטרון בית ליסין, שלדעתה הבחירה להעלות עיבודים לסרטים מעידה על מצוקת חומרים איכותיים שנכתבו במיוחד לתיאטרון, גם בישראל וגם בעולם. "באירופה ובאמריקה", היא אומרת, "הכותבים המוכשרים מעדיפים ללכת לטלוויזיה ולקולנוע כי יש שם הרבה יותר כסף וזוהר, אז אנחנו מפסידים אותם ככותבים פוטנציאליים לתיאטרון. בארץ דווקא לא בטוח שמחזאים מרוויחים פחות, אבל גם כאן יש ללא ספק מצוקה של כותבים לתיאטרון".
אז את בעד או נגד?
"הבעיה הכי גדולה של עיבוד סרט לבמה היא לרוב גם היתרון הכי גדול שלו, וזו העובדה שהקהל מכיר אותו כבר ומגיע עם ציפיות. זה יכול להיות בעייתי, מכיוון שהציפיות של הקהל מונעות מהמעבד להעיז באמת במעבר למדיום הבימתי. מצד שני, מובן שזה יתרון ברמה המסחרית, כי קל לשווק לקהל מחזה שהוא אהב כסרט. בנוסף, בהרבה מקרים עיבוד של סרט לבמה מאפשר לתת לשחקנים תפקידים נהדרים שכתובים נהדר.
"שלא כמו במחזות שמפיקים שוב ושוב, כשזה בסרט התפקיד נשאר נחלתו של שחקן אחד. לדוגמה, התפקיד שששון גבאי עושה ב'איש הגשם', שהוא תפקיד נפלא שדסטין הופמן שיחק נהדר בסרט, אבל לדעתי ששון לא פחות טוב ואני שמחה שניתנה לו האפשרות לשחק אותו. השורה התחתונה היא שכשיש סיפור טוב חבל לוותר עליו, אבל העיבודים הטובים של קולנוע לבמה הם אלה שלא מנסים לשחזר את הסרט אלא להפך, משכיחים מהקהל שהיה בכלל סרט".
לדברי רוני פינקוביץ, במאי ההפקה "תנאים של חיבה", החלק המרתק ביותר בעבודה היה דווקא לא בניסיון להתעלם מהעובדה שהחומר היה קודם לכן סרט, אלא דווקא בניסיון לשלב קונבנציות של קולנוע בתוך התיאטרון. "אם מנסים לחקות את הסרט נכשלים בטוח", אומר פינקוביץ, "כי אנשים גם ככה באים עם הסרט בראש ואז ההצגה לעולם לא תשחזר מבחינתם את האפקט. מצד שני, קיצוניות אחרת תהיה לנסות לכפות בכוח את הקונבנציות של התיאטרון, שלפעמים הן פשוט לא מתאימות.
"לדוגמה, ב'תנאים של חיבה' יש קפיצות מהירות מאוד בזמנים קדימה ואחורה. בהתחלה חשבתי שאהיה חייב לפתור אותן בימתית-עם מיזנסצנה, תאורה, איפור וכך הלאה, אבל אז גיליתי שאם פשוט עושים את הקפיצה, במהירות, בלי לעשות מזה עניין, כמו שיש קאט וסצנה חדשה חמש שנים אחר כך בקולנוע, אז מקבלים תיאטרון קצבי, מעניין ומיוחד. זו דוגמה אחת לאופן שבו כן צריך לגשת לעיבוד של סרטים להצגות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם