מכירת חיסול: לקראת "שליחות קטלנית: התעוררות"
25 שנה אחרי ששוורצנגר התחמש ויצא למסע, 20 שנה אחרי ש"יום הדין" של ג'יימס קמרון הגדיר מחדש את המונח "בלוקבסטר" ושש שנים מאז התפוצצה הבועה עם "עליית המכונות", "שליחות קטלנית" חוזרת עם החלק הרביעי "התעוררות". ליוני בינרט, שגדל על הברכיים של T-800, יש דבר אחד לומר: "אסטה לה ויסטה, בייבי"
אלוהים, האישה הזו הפחידה אותי. קצת אחר כך הקולנוע נסגר. הוא שימש במשך כמה שנים כפונדק/מחראה עבור אלפי יונים מאושרות ואז עבר את הטרנספורמציה הטבעית לחללים גדולים ונטושים בערי פריפריה - מרכז מסחרי קטן, קומפלט עם סופר־פארם, בנק, שווארמייה ופיצרייה למען האיזון.
במשך שנים הנחתי שהתזמון המיתולוגי של הקרנת "שליחות קטלנית 2" בעירי הנאווה, בשילוב גלי הנוסטלגיה ששוטפים אותי כשאני נזכר בקולנוע רחל והעובדה שאני מזדקן וכמו כל קשיש נהנה להתרפק על קוריוזים מהעבר שלא הזיזו לי אשך בזמן אמת, הם האחראים למעמד הכביר של הסרט הזה בעיניי, אבל מובן שטעיתי.
"שליחות קטלנית 2", אפילו יותר מקודמו הקשוח והמשובח, הוא סרט בנזונה. פסגת יצירתו של הבמאי ג'יימס קמרון ואחד מסרטי האקשן/מד"ב פורצי הדרך והטוטאליים ביותר שנוצרו. במילים אחרות, ושיסלחו לי כל חובבי ברגמן ופזוליני: יצירת מופת מזורגגת.
בעוד כשבוע מגיע לאקרנים "שליחות קטלנית: התעוררות", החלק הרביעי של סאגת הטרמינייטור, כשהוא מעוטר בדיווחים על תקציב עתק של יותר מ-200 מיליון דולר, בבמאי מחורבן (מקג'י, שאחראי ל"מלאכיות של צ'רלי" הסופר-מטומטם וההמשכון העוד-יותר-סופר־מטומטם שלו) ובפרסום שלילי שיצר כריסטיאן בייל הפוץ שהוקלט כשהוא צורח ומקלל את הצלם.
גם ללא טענות על התרגום המוזר (השם המקורי, "Salvation", שווה בהרבה) נראה שלא צפויים לסרט חיים קלים: הבאזז האינטרנטי אמנם בשיאו והטריילרים ששוחררו אכן נראים פצצה, אבל שוק הקיץ הצפוף והתחרותי נוטה תמיד להותיר מאחוריו חללים רבי הייפ ("ספיד רייסר" מישהו?). גם בחירת הבמאי לא בדיוק מעוררת תקווה, והסרט האחרון בסדרה - "שליחות קטלנית: עליית המכונות" - היה זוועת עולם שהותירה בפה טעם של חתול דרוס.
תוסיפו לזה את דירוג PG-13 המבאס שהסרט
אז מה גורם למיליוני חנונים מרחבי העולם לחדול מלאונן לזמן מה ולהציף את הרשת בספקולציות על טיב הטרמינייטור הרביעי? איך ולמה הפך שלד המתכת הרצחני בעל העיניים האדומות והמרושעות לאייקון אהוב ומוכר? ואיך זה שהדוור הקשיש והחצי עיוור שלי אמר לי אתמול "I'll be back" וחייך אליי חיוך חסר שיניים כשותף לסוד?
אלה חלק מהסרטים שהטילה הוליווד על אקרני הקולנוע בשנת 1984: "חולית", "אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור", "השחר האדום", "סיוט ברחוב אלם", "גרמלינס", "השוטר מבוורלי הילס" ו"קונאן המשמיד".
לכולם מכנה משותף שהפך לפרסונה נון גראטה בעשורים החנוניים והפוליטיקלי-קורקטיים העתידים לבוא: אלימות קולנועית פשוטה ומאושרת, לפעמים במסווה של סרט הרפתקאות משפחתי ("אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור", "גרמלינס"), לפעמים באופן מחויב ז'אנר ("סיוט ברחוב אלם") ולפעמים עם החיוך הבלתי מתנצל של בי-מובי מטומטם וחסר עכבות ("קונאן המשמיד").
מבחינת כסאח טהור ואימה אותנטית אף אחד מהם לא התקרב לקרסולי "שליחות קטלנית", מותחן מד"ב מדמם ומהפכני שיצר במאי צעיר ושאפתן בשם ג'יימס קמרון. עם תקציב קטנטן במונחים הוליוודיים של 6.5 מיליון דולר, שחקן/שרירן אוסטרי מוכר למחצה בעל מבטא איום בתפקיד רובוט רצחני שנשלח מעתיד אפוקליפטי כדי לרצוח אישה שנושאת ברחמה את התקווה לעתיד טוב יותר, וחבורה של צעירים מוכשרים שאחראים על האיפור והאפקטים המיוחדים, התפוצץ "שליחות קטלנית" על גבי המסכים בארה"ב ומסביב לגלובוס ויצר ז'אנר משלו.
הסרט הרוויח כ-80 מיליון דולר ברחבי העולם והזניק לסטרטוספרה את הקריירות של שוורצנגר וקמרון, מי שאחראי, בין השאר, ל"הנוסע השמיני 2", "מצולות", "שקרים אמיתיים", "טיטאניק" ובקרוב גם "אוואטר" התלת־ממדי - הסרט שכל הוליווד מדברת עליו ושעתיד, אם להאמין להצהרות שמשחררים יודעי דבר, לשנות את פני קולנוע האקשן.
אפשר להאמין להם: קמרון כבר עשה את זה עם "שליחות קטלנית", לפחות עד שביים את ההמשכון. התסריט היה רזה, מהודק, מחוכם בפשטותו. הקצב היה מהיר ועצבני, נעדר שומן כלשהו. האלימות הייתה בלתי מתפשרת, יצירתית וגרפית באופן תקדימי.
זוכרים את שוורצנגר בתפקיד המחסל מדגם T-800 כשהוא מחטט בעינו הפגועה, מוציא אותה ומתקן אותה? זוכרים את הביקור המלבב שלו בתחנת המשטרה ואת שובל הגופות המרוטשות שהותיר מאחוריו? המחסל של שוורצנגר, מכונת רצח בלתי ניתנת לעצירה, הפך לאייקון מד"ב לא פחות חשוב מדארת' ויידר, מהמפלצת המריירת של "הנוסע השמיני" או מהאפודה הצהובה והמכוערת של קפטן קירק.
אבל זה לא הכל: חוץ מלזכות בסרט המשך בעל תקציב שגדול פי 12 מהראשון ובאייקוניזציה מיידית, "שליחות קטלנית" הצליח להיבחר למקום ה-42 ברשימת סרטי האקשן הגדולים של כל הזמנים של מכון הקולנוע האמריקאי ולמקום ה-72 ברשימת הסרטים הטובים של כל הזמנים של האתר Total Film, ולהיכנס אל ספריית הסרטים הרשמית של הקונגרס האמריקאי בשל "חשיבות תרבותית היסטורית ואסתטית". כל זה לסרט שהוא אחושילינג הארדקור במסווה של אקשן מיינסטרים. אחרי "שליחות קטלנית" ז'אנר האקשן/מד"ב השתנה לנצח. אחרי "שליחות קטלנית 2" הוא השתנה שוב.
ב-1989 ביים קמרון, בנאדם שיש לו דרייב של בולדוזר, שאפתנות של ג'ינגיס חאן ויכולות טכניות אבסולוטיות, דרמת מתח מד"בית משובחת בשם "מצולות", ויישם לראשונה בקולנוע אפקטים מיוחדים ממוחשבים בתלת־ממד (בסצנת צינור המים החייזרי בצוללת), טכנולוגיה שתהפוך ללחם והחמאה של כל סרט אקשן/מד"ב/מתח/פנטזיה שנעשה מאז.
שנתיים אחר כך הימם קמרון את עולם הקולנוע עם "שליחות קטלנית 2: יום הדין", הסרט היקר ביותר לזמנו (תקציב של 100 מיליון דולר, פינאטס היום), שעשה שימוש כה חדשני ומתקדם באפקטים ממוחשבים, שסדרנים בבתי קולנוע בכל העולם נאלצו לנקות מהרצפה לסתות שמוטות ועוד אי אלו נוזלי גוף של מעריצים המומים אחרי ההקרנות.
עד היום, 18 שנים אחר כך, האפקטים של "יום הדין" נראים נהדר. החורים המתכתיים שנפערים בגופו של T-1000 כשהוא נורה, הסצנה עוצרת הנשימה של האופנוע מול משאית, סצנת המסוק... לעזאזל. קמרון הפך את המחסל הרצחני שגילם שוורצנגר לרובוט אבאל'ה ידידותי שמגן על קונור הטינאייג'ר מפני T-1000, מחסל מדגם מתקדם יותר ממתכת נוזלית המתגלה כבלתי שביר לחלוטין, והצליח להתעלות על עצמו וליצור סרט אקשן מושלם. כל סצנה מתפוצצת על המסך ומניחה את היסודות לסצנה הבאה בקצב מטורף.
כל ניד עין ו/או הפגנת אלימות מצדם של שני המחסלים היריבים הופך לרגע אייקוני בתולדות הקולנוע, ובכלל, כל רגע שבו נראה רוברט פטריק, השחקן שמגלם את T-1000 שלווה רצחנית, הוא רגע מכונן של הבאד גאי הקולנועי האולטימטיבי. נבל קר רוח, בלתי אנושי ובלתי ניתן לעצירה, אלא אם כן אתה מחזיק אגם לבה קטן בבית.
למרות השינוי בטון של הסרט, קמרון לא זנח את האלימות הקיצונית מהסרט הראשון. הוא גם לא זנח את המוטיבים האנושיים שהצליחו להפוך את "יום הדין" למרגש בהרבה מקודמו, החל בלינדה המילטון השרירית, האגרסיבית והנואשת, שמגלמת שוב את אמו של ג'ון קונור, ועד לקונור עצמו (השחקן אדוארד פרלונג), שיוצר מערכת יחסים מרגשת עם המחסל המגודל שמגן עליו.
שיקום מי שלא בכה בסוף הסרט כששוורצנגר נבלע על ידי אגם האש הבוער והמבעבע, נפרד מקונור הצעיר והבוכה בכוחותיו האחרונים ומשיב את נשמתו למתכת שממנה נוצר. שיקום מי שלא חושב שמעולם לא נוצר סרט אקשן כה ענק, מהנה ומתגמל. שיקום מי שלא חושב ש־T-1000 הוא הדבר הכי מפחיד ביקום. אסטה לה ויסטה, בייבי.
"שליחות קטלנית 2" הרוויח כחצי מיליארד דולר מקופות קולנוע ברחבי העולם, זכה בארבעה אוסקרים, הגיע למקום השמיני ברשימת עשרת סרטי המד"ב הגדולים בכל הזמנים של מכון הקולנוע האמריקאי ושינה לנצח, כמו "מלתעות" של ספילברג בזמנו, את פני תעשיית הבלוקבסטרים ההוליוודיים הקיציים.
עם השנים סירב קמרון, במאי בעל חושים חדים ותיאבון גדול שמעולם לא באמת נכשל בקריירה שלו, לביים המשכון שלישי בסדרה. זה לא שינה הרבה: ב-2003 יצא "שליחות קטלנית: עליית המכונות", שבוים על ידי במאי אחר והצליח להפוך לסרט המחורבן ביותר בסדרה (עד כה) ולסרט מחורבן למדי באופן כללי.
"שמע, לא בא לי על זה, אבל אם אתה עושה את זה לא הייתי מסתפק בשכר של פחות מ-30 מיליון דולר", זה מה שאמר קמרון לשוורצנגר כשזה ניסה לשכנע אותו לביים את "שליחות קטלנית: עליית המכונות". זה בעצם הסיפור של הסרט כולו - כסף, כסף, כסף. שוורצנגר אכן גזר קופון שכר של כ-30 מיליון דולר וגם אחוזים מההכנסות ברחבי העולם.
הסרט סיפק את הסחורה בחו"ל למרות שאכזב מעט בארה"ב. הוא הכניס בסך הכל כ-430 מיליון דולר, אבל נרשם כאכזבה מרה עבור המעריצים השרופים. את משימת הבימוי לקח על עצמו ג'ונתן מוסטו חסר הנשמה והדמיון, מי שביים קודם לכן את סרט הצוללות המשעמם "571U-", כשבאמתחתו תקציב עתק של 187 מיליון דולר. התוצאה: סרט אנרגטי, רועש, מפוצץ באפקטים מיוחדים אבל חסר כל ערך בידורי אמיתי.
דמות המחסל של שוורצנגר, שמגיעה שוב מהעתיד כדי להגן על קונור המתבגר בעולם על סף מלחמה, הפכה ב"עליית המכונות" לפארודיה על עצמה. גם שוורצנגר הנפוח והמזדקן, כמה חודשים לפני שנבחר למושל קליפורניה (זה עדיין נשמע הזוי, נכון?), הפך בסרט לפארודיה על עצמו - גם כשחקן וגם כדמות שפרסמה אותו.
ה" I'll be back" הקלאסי שלו מעולם לא נשמע כה חלול ומגוחך, ובחירת העזר כנגדו - המחסל שדולק בעקבותיו ובעקבות קונור - התגלתה כהרסנית עוד יותר: קריסטינה לוקן, דוגמנית נורבגית־אמריקאית שמצטיינת בעיקר במראה שלה. המינוס העיקרי של לוקן מתגלה כשמשווים אותה למחסל המוטרף והאובססיבי שמגלם רוברט פטריק ב"שליחות קטלנית 2" - היא פשוט לא מפחידה, לא משנה כמה אפקטים זורק עליה הבמאי מוסטו וכמה מהר בורחים ממנה שוורצנגר וניק סטאהל האפרורי שמגלם את קונור.
והחמור מכל? אין אפילו סצנת עירום אחת ראויה. הבאתם דוגמנית נורבגית-אמריקאית לעבודה ולא הפשטתם אותה? לוזרים. אבל לקהל זאטוטים מודרני עם דמי כיס ביד וזיכרון מיתולוגי של הטרמינייטור בלב זה הספיק: הסרט עשה הון והפך את ההמשכון הרביעי לעניין של זמן.
השבוע, שש שנים אחרי "שליחות קטלנית: עליית המכונות", יתברר גורלו של הזיכיון המשגשג שזוכה להתנעה מחדש, בדומה ל"סטאר טרק" ו"באטמן" מהעת האחרונה. הבמאי הנודניק מקג'י, השחקן הגועלי בייל, הדירוג המדאיג של גיל הצפייה והיעדרותם של קמרון ושל שוורצנגר (שלמעשה נותן הופעת אורח קצרצרה) אולי מעיבים על כל העניין, אבל לא משנים עובדה אחת פשוטה: כדור הארץ אוהב את הטרמינייטור שלו. רק שישכשך באמבטיה של דם, אם אפשר.
נא להמתין לטעינת התגובות
