סופר-פארמר: ספר על מזיז הרים
"הרים מעבר להרים" מביא את החזון הרפואי והחברתי של פארמר, רופא אמריקני שהשתקע בהאיטי. בספר טמונה חוכמה חברתית אשר עשויה לחלץ כל אדיש מאדישותו ולהוכיח שגבולות של זהות או של זכויות יתר יכולים להפוך לכוח עצום בהבנה ובפנייה אל האחר
בדרך פעולתו הוא נזהר שלא להתנשא, אלא לפעול מעבר לאינטרסים המעמדיים שלו. פארמר גלה את התרבות ההאיטית והשתתף בשינוי החברתי, הדתי, התרבותי והערכי שנוצר בעקבות הקמת המרפאה. הטיפול במגפת השחפת במקום, הביא את פארמר לפיתוח פרויקטים בהיקף חובק עולם למניעה של התפשטות של מחלות השחפת והאיידס. לפי פארמר, העוני הוא הגורם להתפשטות המגפות, ועל מנת לטפל במחלות, צריך קודם כל לייצר סביבה אחרת של תנאי חיים.
הספר מתחיל עם ביקורת על הדרך בה "השיבה" ממשלת ארה"ב את הממשל הדמוקרטי להאיטי. טרייסי קידר נשלח למקום בכדי לכתוב על עשרות אלפי החיילים האמריקאיים שנשלחו למקום אחרי נפילת החונטה הצבאית. אנו מגלים כי ארה"ב הייתה גם בין אלו שאימנו את ראשי החונטה וזו גם שגרמה מאוחר יותר לאמברגו על האיטי: "אולם התרומות החלו להידלדל עוד לפני בחירתו מחדש של אריסטיד, בשלהי שנת 2000. עתה הובילה ארצות הברית מהלך מרוכז לחסום סיוע לממשלת האיטי – לא רק סיוע אמריקני כי אם גם מענקים והלוואות ממקורות אחרים, כולל הלוואות מארגון בינלאומי שהיו ממנות את הגדלת אספקתם של מים ראויים לשתייה ושיפורים בכבישים, בחינוך ובמערכת הבריאות הציבורית" (עמ' 262).
קידר מנסה להבין את הדרך בה בחר פארמר להיאבק לא בשביל ניצחון, אלא דווקא לעמוד במקום של "תבוסה ממושכת". פארמר עשה זאת בכדי לא לנטוע תקוות שווא במקומיים. "לא אכפת לי אם נפסיד, אני הולך לנסות לעשות את הדבר הנכון" (עמ' 294). פארמר מודע לכך כי ארה"ב ומדינות העולם הראשון לא מודעות לסדר היום החברתי, כלכלי ופוליטי של מדינות העולם השלישי. לא רק כי הן רחוקות ממנה מנטלית, אלא גם משום שהן רוצות לשמר את זכויות היתר שלהן בשליטה על המשאבים בתוך מה שנקרא "הסדר העולמי".
פארמר מדגים זאת בצורה רהוטה כשהוא בוחר לדבר על הפסקת המחקר בגין מגפת השחפת, משום שלכאורה היא נעלמה מן העולם הראשון. הוא מדגים את הסכנה שבמגיפת השחפת העמידה כשהוא מבקש להפריך את הטיעון כי עמידות רב תרופתית של השחפת יקרה מדי לטיפול בארצות עניות, משום שהיא מסיחה את תשומת הלב והמשאבים מטיפול במחלה המגיבה לתרופות.
"האם טיפול בשחפת עמידה אכן יקר מדי? הוא שאל [...] אם תוכניות הטיפול יטפלו בהצלחה בשחפת המגיבה לתרופות, אך יניחו לשחפת העמידה לשגשג ולהתרבות? העברת השחפת העמידה תימשך, וגם במקומות שבהם אחוז מקרי השחפת העמידה הוא כרגע שבריר מכלל מקרי השחפת, תגדל חשיבותם היחסית של מקרים אלה" (עמודים 148-149). שחפת עמידה (לתרופות) אם כך יכולה בקלות להגיח מתוך אוכלוסיות מוחלשות הן בשולי המערב והן במרכזו. הוא מביא את אחוזי השחפת בקרב אוכלוסיות בתוך ארה"ב ופועל נחרצות למלחמה במגיפת השחפת שהתפרצה בקרב אוכלוסיית האסירים ברוסיה עם התמוטטות המשטר הקומוניסטי.
זהו אינו ספר עיון. אך הוא גם לא רומאן. זה ספר של חזון. של אדם שקם עשה מעשה והבין את גבולות הלאומיות, הצבע, המעמד, ההון שבתוכם גדל. הוא לקח את ההון התרבותי, הרפואי, היוקרה שרכש והשתמש בהם למען אוכלוסיות אחרות, ששכנו מעבר לגבולות הזהות שלו. ובה בעת הוא התייחס בכבוד לערכים של התרבות האחרת, כחלק מחזון אוניברסאלי, אנושי וחברתי.
קידר ניסה בכל דרך לייצר סיפור מתח מרגש, אך קשה היה למצוא אותו כדובר הנוכח בתהליך ברוב חלקי הספר. קידר ידע ללכת אל האהבות בחיי פארמר, משפחתו, לחבריו, לתורמים, למוסדות הבינלאומיים, הקולגות, המטופלים ושאר האנשים שהקיפו אותו, אך כמעט ולא חשף את המקום ממנו הוא עצמו בא. משום כך, חסר במבנה הספר תהליך דיאלקטי של חשיפה הדדית.
קידר נכנע למרץ, הפעולה ואופקי המחשבה של פארמר. הוא לא עוקב בצורה רגשית אחריו, כמספר, כמדווח, ובתוך כך, אנו מקבלים מבט דוקומנטרי, המנסה לייצר "אובייקטיביות" ללא הצלחה. כשקידר כן נוכח בסיפור, הקצב, הרגש מתעצמים ביחד עם האקט הפוליטי והחברתי של פארמר ואנו מתפעמים אל מול חוויה עוצמתית. אפשר לקרוא רגע כזה, למשל, כשקידר מתלווה לפארמר בפרק 26 למסע רגלי בהרים, בדרך לביתו של אלקטה בקאס. בדרך הם עוצרים אצל משפחת חולים, שני חדרים זעירים, רצפת עפר, גג מעלי בננה. קידר, מביט
"אני, בינתיים, מנסה לחשוב מה אמר לי פארמר לפני שנה על ההבדל הגדול בין להיות מרותק למיטה בבית נחמד מחוץ לבוסטון לבין מרותק למזרן בבקתה כמו זאת, אבל בה בעת אני לא מצליח להפסיק להרהר בכאב הקטן שמרפרף לו מאחורי הפטמה השמאלית שלי, כאב שבא והולך מאז אותו טיפוס מצוק-ראשון." (עמ' 289).
סיפרתי לעמיתה קולגה שלי בדרך למכון מחקר בירושלים בו אנו חוקרים סוגיות של זהות ומעמד על פארמר ומחשבתו החדשנית לגבי מלחמה בשחפת ובאיידס. מיד היא טענה שהשוק לא יכול להשתנות ולתת מקום גם לאוכלוסיות מוחלשות בשל הכוח העצום של חברות התרופות. היא שבאה מתוך המחשבה הביקורתית הביעה עמדה שנכנעה כבר בתחילה למחשבה הקפיטליסטית.
באמצעות ספרו של קידר יכולתי לשכנע אותה בחלק מהרעיונות שהביע פארמר, אשר השתמש דווקא בקרן סורוס הקפיטליסט, בקרנות נוצריות, בממשלת ארה"ב, בבנק העולמי, בקרנות של אוניברסיטאות ובאגודות רפואיות שונות בכדי לשנות את המדיניות העולמית. חזונו הביא לירידת מחירים בתרופות נגד השחפת ולבסוף בשנת 2003 קאנז' – המחוז בהאיטי שבו עבד פארמר – הפך ליעד מועדף של קובעי מדיניות הבריאות העולמית ושל פוליטיקאים אמריקניים.
נא להמתין לטעינת התגובות
