סאבלימינל: אני תל אביב, יואו!
תקשיבו לסאבלימינל. בעוד עשרים שנים הוא יהיה גדול מאלתרמן - עובדה, רק בזכותו ילדים בני ארבע שרים היום את הגבעטרון. עכשיו הוא מקדיש אלבום שלם לאהובת נפשו תל אביב עם חידושים, היפ-הופ, שמעון פרס, ובעיקר בלי הצל, שליווה אותו עשר שנים. אלתרמן כבר אמרנו?
הצל שעבר בין סאבמינל ובין הצל תרם לפחות לתחרות בריאה של שירים תל-אביביים. זירת ההיפ-הופ בעיר החוגגת מאה גועשת בימים אלה, והמילים והבסים כולם על טהרת העיר העברית הראשונה. סאבלימינל מפציץ בתותחים הכי כבדים, ובכללם משפחת תאקט, אסף אמדורסקי והמשורר הצעיר שמעון פרס באוסף השרים, "אני תל אביבי". יואב אליאסי, הצל, מביא סימפול חדש ל"קרנבל בדיזנגוף" של יהודית רביץ ומתי כספי.
קובי שמעוני, סאבלימינל, גם הצל מוציא בימים אלה שיר על תל אביב. שמעת אותו?
"זהו, שהצל אמור להוציא את השיר מתישהו. בכל מקרה שמעתי על השיר הזה. שיהיה לו בהצלחה. אנחנו בקשר, אבל לא במשהו שקשור לעסקים. לא רבנו, אבל תאקט פשוט לא חידשה את חוזה ההקלטות של הצל. מה שזה אומר, שבתכלס את האלבום הבא שלו הוא יצטרך לממן ולא אנחנו. והוא מבחינתו היה לו קשה לקבל את זה בהתחלה, אבל אנחנו למדנו להפריד בין העסקים בינינו ובין החברות שלנו. אנחנו אוהבים אחד את השני, חברים אחד לשני, והוא חשוב לי, אבל כל אחד צריך לדאוג לעצמו עכשיו".
למה השיר שלו על תל אביב לא נכנס לאוסף?
"כי הוא לא קיבל אישור בזמן של המעבד שלו. אז זה בסוף לא נכנס. בסך הכול זה שיר טוב. שמעתי אותו. הוא התבאס שהשיר לא נכנס, וגם אני התבאסתי למען האמת".
חברים? בכתבה ב"תרבות מעריב" שהתפרסמה לפני כחודשיים התנצחו השניים בדפי העיתון. אליאסי טען כי ייתכן שהיה יכול להגיע רחוק יותר אם לא היה מחובר לשמעוני. "אבל קובי יודע מה הוא עושה", אמר אליאסי. "אי-אפשר לנצח סוחר פרסי. היום הוא אחד האמנים שעושים הכי הרבה כסף בארץ. גם אני עושה כסף ונוסע עכשיו בהאמר חדשה".
סאבלימינל מיהר לצנן את התפארותו של הצל וטען: "אבא של אליאסי מנהל עבורו את ענייני הכספים שלו. גם אני הלוויתי לו כסף לא פעם. אפילו שבפעם האחרונה שהוא ביקש, לא נתתי לו כי בפעם הקודמת הוא אמר לי שזה בשביל משהו שקשור לבריאות של אימא שלו, ובסוף זה היה להאמר". אליאסי הגיב מיד: "לא לוויתי מעולם כסף מקובי. העסקים של אבא שלי הם העסקים של אבא שלי, וקובי לא קנה לי שום האמר".
למה בעצם החלטתם להיפרד?
שמעוני: "זה מכל מיני שיקולים, גם עסקיים וגם רגשיים. זה אומר שכשאתה עובד קשה כל כך עבור הצלחה של מישהו ורק מקבל ממנו כל הזמן חוסר הבנה ותלונות שאין להן קשר למציאות, אז אתה מתחיל להתבאס. אני יכול להגיד שעשיתי הרבה מעל ומעבר בשביל להגיע לתוצאות טובות בשבילו, וכשהגענו לתוצאות האלה הוא בקושי העריך אותן ונטה לזלזל קצת, ואני נפגעתי מאוד. אנחנו חברים מיום שאנחנו ילדים, וכשהרגשתי שזה עומד לפגוע בחברות שלנו פשוט החלטתי להפריד חברות מעסקים. אם הוא יצטרך אותי, אהיה שם בעתיד לעזור לו. אנחנו עדיין חברים, אבל מדברים רק על בילויים ולא על מוזיקה ועסקים".
גם אליאסי שמר השבוע על תרבות הדיון. "זה לא נכנס לתקליט האוסף כי זה לא הסתדר בסופו של דבר. לא הייתה בעיה של עיבוד. ניסינו פשוט להכניס את זה לאלבום, והוא היה צריך לסיים את האלבום עוד לפני שאני הצלחתי לסיים את השיר. אנחנו לא בסכסוך או משהו כזה. אנחנו נמשיך לעבוד ביחד. אני מאמין שאם יש פרויקטים מעניינים, נעשה אותם ביחד.
זה לא מאכזב אותי שהשיר לא נכנס לשם. השיר יצא כחלק מהלייבל החדש שפתחתי שנקרא 'פרש רקורדס'. אני רץ קדימה, אני לא עומד במקום. אני וסאבלימינל נשארנו בידידות, אבל אחרי עשר שנים מבחינת מקצועית זה פשוט נגמר. כמו נישואים שלא מצליחים, אבל הזוג נשאר בידידות. זה אותו דבר".
הדיסק "אני תל אביבי", שיצא השבוע בעריכת שמעוני, כולל את מיטב השירים שנכתבו על העיר. שירים ישנים עם סאונד מחודש וכמה שירים חדשים כולל שיר חדש של סאבלימנל שנקרא "חי בגדול" ושל אמני הלייבל תאקט.
"את הדיסק הזה בעצם ערכתי לכבוד מאה שנים לתל אביב, וישנם בו הלהיטים הכי גדולים שקשורים לעיר תל אביב בגרסאות המקוריות, אבל בסאונד מחודש ובועט", מסביר שמעוני. "יש בדיסק שירים כמו 'על גגות תל אביב' של אלונה דניאל, 'לא נרדמת תל אביב' של דני
כאמור, יש גם שירים חדשים על תל אביב, אחד שלי, אחד של סיוון, אחד של שי 360 ואחד של אמן צעיר ומבטיח, כבוד נשיא המדינה שמעון פרס, שכתב שיר בשם 'בתל אביב הייתי נער', הלחין אותו קובי אושרת ואריק סיני מבצע. זה שיר ממש יפה. הוא יהיה הסינגל הבא שיצא".
איך הגיע אליכם השיר של פרס?
"מתברר שנשיא המדינה כותב הרבה מאוד שירים. קובי אושרת והוא בחרו את הטובים מהם כדי להקליט לאיזה פרויקט משותף שהם עושים ביחד. כששמעתי שיש לקובי שיר על תל אביב ביקשתי ממנו מיד לשמוע אותו ולראות אם זה יכול להתאים לנו לפרויקט.
בעצם אספנו המון שירים שנכתבו על תל אביב, ויש עשרות כאלו, ומהם בחרנו את הלהיטים הגדולים, הכי טובים והכי מוכרים. בדיסק מופיעים השירים הישנים לצד שירים חדשים וטריים, והדיסק הזה - כמו העיר הזו - מדבר גם למבוגרים וגם לצעירים. עבודת העריכה הייתה מתוחכמת, וזה דיסק שפונה לכמה סוגי קהלים, גם לכאלה שאוהבים היפ-הופ וגם לבני ארבעים פלוס שאוהבים מוזיקה ישראלית טובה".
איך ערכת את השירים?
"אחד הדברים החשובים באלבום הוא סדר השירים. יש אלבומים שלא הצליחו כי סדר השירים בהם לא טוב. ערכנו את הדיסק הזה בצורה כזו שזה לא ישעמם אף אחד. שלהיט ענקי מפעם יתחבר לשיר חדש שהוא מגניב ומלודי מאוד. נעשתה מלאכה מרובה על האלבום הזה.
שיר כמו 'במקום הכי נמוך בתל אביב' הוא ממש לא מסוג המוזיקה שאני שומע באופן פרטי, אבל כשאני שומע את הדיסק ברכב בימים האחרונים זה השיר שאני הכי אוהב. פשוט איכשהו מגיע אליו בגלל הסאונד החדש. הוא הפך בועט, ויש לו בסים כמו שצריך. אגב, בעת חיפוש השירים לאלבום הזה גיליתי את אסף אמדורסקי. פשוט התאהבתי במוזיקה שלו. הלכתי וקניתי דיסקים שלו. לא ידעתי שיש לו נגיעות כאלו של בלוז וג'ז".
הכנסת לדיסק את שירי תל אביב של שנות השמונים, אבל חסרים כאן השירים של דור הכותבים הוותיק יותר של העיר, ובכללו נתן אלתרמן ואלכסנדר פן. למה?
"נכון. הם לא פה. בכל זאת, הדיסק מטרתו להיות קצבי, משמח, והשירים שבחרנו הם שירים שחשבנו שיתמזגו טוב עם החומר החדש. רצינו שהדיסק יהיה דיסק קצבי ושמח, שאפשר פשוט ליהנות ממנו בלי לדלג על כלום. היו שירים טובים שלא יכולנו להכניס כי הם לא התאימו לרעיון הכללי. ידעתי שידלגו על שירים כאלה. לא הכנסנו למשל את 'תל אביב' של אריס סאן, שיר שאני אישית אוהב מאוד. הוא שיר קצבי ושמח, אבל קופץ החוצה מהקונטקסט של האוסף.
בסקיצות הראשונות של האוסף הוא היה בפנים, אבל הרגשנו שזה לא מתחבר טוב לשאר החומר והוא הוצא. כאב לי דווקא לוותר על השיר הזה. ויתרנו גם על איזשהו שיר של החלונות הגבוהים. גם כי הוא לא התחבר בסאונד שלו. השירים שבחרנו הם שירים שהצלחנו לשפר, והם נשמעים כאילו הם הופקו מחדש. אני בטוח שבתחנות רדיו, כשישמיעו את השירים האלה בעתיד, זה יהיה מתוך האלבום הזה ולא מהאלבומים המקוריים. ההבדל בסאונד עצום".
קובי שמעוני (30) נולד וגדל בשיכון דן בתל אביב, ועוד בגיל 12 הראה ניצני כישרון מוזיקלי. את יואב אליאסי (הצל) הכיר כשהיה בן 15. מה שחיבר ביניהם היה החיבה הגדולה למוזיקה שחורה ולהיפ-הופ. השניים החלו את הקריירה המוזיקלית שלהם ביחד, וההצלחה הגדולה לא איחרה לבוא.
לאחר שנים של ניסיונות לעשות ראפ ציוני באו סאבלימינל והצל ועשו את זה בהכי גדול שאפשר, עם טקסטים ראויים בעברית, עם ביקורת חברתית נוקבת, עם הומור נפלא ועם הפקה מוזיקלית מושקעת. שלא כתדמית העבריינית והאלימה של הראפרים האמריקנים, הטיפו סאבלימינל והצל לערכים, לציונות ולשירות בצה"ל, ויצאו נגד עישון סמים וסיגריות.
"אמן ראפ קשוח עם הלבוש והכול זה סטיגמה", מסביר קובי שמעוני. "אם צריך להיות קשוח, אני יודע להיות קשוח, אבל רוב הזמן אין צורך להיות קשוח. אני אחד מאלה שהמציאו את הראפ בעברית, ויכולתי לשנות משהו קטן. ההיפ-הופ האמריקני הוא בעיקרו שלילי. אמני ראפ והיפ-הופ שמתגאים שהם היו סוחרי סמים או היו בכלא, ואני בא ממקום הפוך.
אני בא ממציאות אחרת. אנחנו יהודים, ישראלים, אנחנו לא שחורים באמריקה, והדבר הראשון בהיפ-הופ זה שתהיה אמיתי. אני לא ראש כנופיה. אני חייל ישראלי וחי במדינת ישראל, במציאות שלנו. אני לוקח הכול למקום החיובי. אני עשיתי בעבר דברים בנושא זהירות בדרכים ומלחמה בסמים, ואני עובד עם משרד ראש הממשלה, עם משרד החוץ ועם משרד החינוך, ותומך בכל דבר חיובי.
בעצם אני שמח שרוב ההיפ-הופ הישראלי הולך אחריי כי בכל שאר המקומות בעולם ההיפ-הופ נשען על אלמנטים שליליים שפוגעים בחברה. ילדים גדלים על דברים רעים מאוד, ופה אנחנו עושים אחרת.'בת שישים', השיר שלי עם הגבעטרון, למשל, היה תשעה שבועות מקום ראשון במצעדי ההורדות לנייד. ילדים בני ארבע שרים את זה".
איך אתה מגדיר את משפחת תאקט?
"משפחת תאקט זה כמו שתגיד למשל אמני הליקון. זו חברת תקליטים. האמנים פשוט פועלים ביחד כקבוצה. כשיש למשל הופעה של סיוון היא מארחת ברוב המקרים גם את איציק שמלי וגם את מטור וגם את שי 360. זה לא כמו הפרויקט של עידן רייכל כי פה מדובר באמנים שהם סולנים. לכל אחד יש חומר משלו ואלבום משלו, אבל יש שיתוף פעולה הדוק בהופעות, ולכל אחד יש שיר גם עם האחרים, וככה יש רפרטואר משותף לכולם וגם קריירת סולו.
כל אחד גם שונה מבחינת היכולות שלו. סיוון היא זמרת RNB, גוספל , אני ראפר, איציק שמלי הוא זמר מזרחי עם יכולות גדולות, שי 360 גם הוא ראפר, אבל בכיוון לגמרי שונה ממני. כשאנחנו מופיעים ביחד יש לנו מופע מרתק שמשלב המון סגנונות בעברית, באנגלית, בצרפתית ובערבית. זה בעצם צוות כזה שעובד ביחד ותומך אחד בשני. באלבום החדש נמצאים כל אמני תאקט.
ישנו השיר שלי שמדבר על תל אביב, יש שיר של מטרו בשם 'תל אביבי'. יש שיר של סיוון, של פישי הגדול, של צ'ולו ואחרים. חברת התקליטים בעצם נקראת על שם העיר. המשמעות של תאקט, כלומר TACT, זה תל אביב סיטי. בלוגו רואים את הסקיי ליין של תל אביב. אני קודם כול מייצג את תל אביב כי זה המקום שאני הכי-הכי אוהב בעולם".
למה?
"אני גר בצפון תל אביב, וכל האזור הזה זה האזור שאני הכי אוהב בעולם. אני אוהב אקשן. בלוס אנג' לס למשל אין שום אקשן. שיעמום. בניו יורק אתה יוצא מהדלת של הבית ויש לך עשרים מיליון איש מול הפנים. אני מעדיף את ניו יורק. אני צריך כל הזמן אקשן. למשל ללכת למועדון עד השעה 4:00 בבוקר ואז ללכת לאכול ואז ללכת לאפטר פארטי ואז ללכת לים. ככה אני אוהב.
חוץ מזה כשאני חוזר לבית שלי אני רוצה שקט. אני לא יכול לגור למשל במרכז תל אביב עם אוטובוסים ומכוניות ורעש. אז גם את ניו יורק אני אוהב, אבל את תל אביב יותר כי בתל אביב יש ים. נפל לי האסימון בנוגע לאהבה הגדולה שלי לעיר הזו כשפעם אחת הלכתי לאורך הטיילת ופשוט התנתקתי לרגע והסתכלתי על העיר מנקודת מבט של תייר.
אני רגיל לעבור המון בטיילת מיום שאני ילד, ופתאום פעם אחת עצרתי וחשבתי לעצמי שוואו, בוא' נה זה ממש מקום מדהים. הים שלנו חם וכייפי והחול לבן. טיילתי בהמון מקומות בעולם, אבל אין נקודה כזו. פה זה אצלנו מתחת לאף. בתל אביב יש תמיד אנשים בחוץ, ויש תמיד לאן ללכת ויש תמיד אקשן. אני מת על תל אביב".
מה הפינה התל-אביבית האהובה עליך?
"הבית שלי. הצד הצפוני השקט של תל אביב. זו אטמוספרה אחרת. אתה נוסע שתי דקות ואתה נמצא בלב העיר. אני גר כיום ברמת החי"ל, אבל בילדותי הייתי בשיכון דן. ההורים שלי גרים שם כיום. אני עברתי לרמת החי"ל, ואני לא רחוק מהם. בעזרת השם נמכור עוד כמה פלטינות ונעבור לשיכון דן (צוחק). נחשבתי בסך הכול ילד צפוני, אבל ואללה, אף פעם לא הרגשתי ככה ואף אחד לא התייחס אליי כאל צפוני. אני מסתדר טוב עם כולם".
איזו ילדות תל-אביבית הייתה לך?
"אני זוכר בעיקר את פארק הירקון ביום העצמאות ואת כיכר רבין בערב יום העצמאות. בימי שבת תמיד שיחקתי כדורסל בספורטק. ביליתי כילד המון בדיזנגוף סנטר. זה היה ממש הבית השני שלי. ובכלל כל האזור של דיזנגוף. ואללה, אני תל-אביבי של ממש, אחי. גם התייחסתי לתל אביב בהמון שירים שלי בעבר. למשל בשיר 'חי מיום ליום', שלי ושל מומי לוי, אני שר 'שדות הפרחים בתל אביב הפכו לג'ונגל מבטון'. כמעט בכל השירים שלי יש איזושהי התייחסות לעיר הזו".
סוג של ביקורת?
"כן, ואללה, יש לי דעה. כנראה הציונות עברה אצלי בדם מההורים שלי. המדינה הזו חשובה לי. חשוב לי שיהיה פה טוב יותר, ולפעמים יש לי הרבה ביקורת על הרבה דברים. אני חייב להגיד שבשנים האחרונות קורה המון טוב בתל אביב, וזה משמח אותי. יותר שבילים ירוקים ואיכות חיים. ליד הבית שלי ברמת החי"ל יש שביל ירוק שמגיע מהבית שלי עד כיכר השעון ביפו. אני עושה פה הליכה בכל בוקר, ואני רואה אנשים שמגיעים לעבודה באזור התעשייה של עתידים על אופניים. זה נהדר. אתה מרגיש שאתה בשווייץ.
יש דבר אחד שממש מקומם בעיר, וזה נושא התחבורה הציבורית והרכבת. יש פה חוסר אונים לקבל החלטה שתהיה טובה לעתיד. לא ייאמן שעד היום לא הצליחו להוציא את תכנית הרכבת התחתית לפועל. מה שמקומם אותי עוד יותר זה נושא המים. יש המון מים שטובים לחקלאות ולהשקיה ושזורמים פשוט לים. חבל על המים האלה. חבל לי גם על הירקון שמזוהם כל כך. יש לי חלום שיום אחד אהיה מיליונר ואשקיע את הכסף שלי בפרויקט בירקון. חבל שהוא היום חבית של רעל".
איך אתה מתמודד עם תופעת ההורדות הלא חוקיות מהאינטרנט?
"יש אבולוציה של הטכנולוגיה, ואי-אפשר לעצור את זה. האינטרנט ינצח כי זה טוב לאנושות שמישהו מפליץ ביפן ואתה יכול לשמוע את זה פה. אז מה שצריך לעשות זה להבין שהשוק משתנה ולהבין שאפשר להרוויח מהמוזיקה דרך האינטרנט.
יש היום אפשרות להוריד מוזיקה באופן חוקי שעולה כסף, אבל אנשים מעדיפים להוריד בחינם. השורה התחתונה היא שצריך להרגיל את הקהל להוריד באופן חוקי במחיר סביר ולא לגנוב. העולם משתנה. היום אתה רואה שהכי הרבה דיסקים בכלל נמכרים בתחנות דלק. גם הרדיו כבר לא רלוונטי. לא שומעים היום רדיו. יש אנשים טובים מאוד ברדיו בארץ, אבל לילדים היום יש כל כך הרבה אפשרויות גישה לחומרים והם רגילים ללקט אינפורמציה בצורה מהירה מכל מיני מקומות.
כבר לא מאזינים לרדיו כמו פעם. כשאני בחו"ל אני אוהב לשמוע רדיו. בניו יורק אני אפילו מקליט רדיו. היום אין שום רדיו בארץ שאפשר להקשיב לו. הרדיו פה גוסס. בעוד שנייה אחת מת. היום אין ילד בגיל 15 ומטה שמקשיב לרדיו. אין דבר כזה".
אגב, בעונה הראשונה של "האח הגדול" הופעת בבית עם השיר "תיזהר ממנה". הציעו לך להיכנס כדייר לפרויקט "האח הגדול VIP"?
"הציעו לי. ניסו לשכנע אותי, אבל לא הצליחו. אין להם מספיק כסף בשביל זה. אני חושב שלכמה ממשתתפי העונה הזו זה עשה שירות נהדר ולכמה מהם זה עשה עוול. אני חושב שלמאיה בוסקילה ולאמיר פיי גוטמן זה עשה עוול. אני שומע כל מיני תגובות של אנשים ברחוב שהן לאו דווקא חיוביות בכל מיני נושאים שהם לא רלוונטיים למוזיקאי.
לשימי תבורי זה עשה שירות גדול, ואפילו ראיתי הופעה שלו לא מזמן והתרשמתי מאוד. הוא עשה קאמבק יפה, ואין עוררין על כישרונו. מנחם בן בעיניי פסיכופט. לא חכם ולא אינטליגנט ולא כלום. אם היו משלמים לי הרבה כסף וכן הייתי בפנים, נראה לי שהייתי כולא אותו בשירותים. איך כולם מתחנפים אליו ואומרים לו שהוא חכם. מה חכם? בחייאת דינק".
כאמור, גם יואב אליאסי, הצל, מוציא לרדיו בימים אלו את "קרנבל בדיזנגוף", השיר שלו על תל אביב לכבוד חגיגות מאה שנים לעיר. השיר יופץ בחברת התקליטים החדשה שהקים.
"השיר שלי על תל אביב הוא שיר שכתבתי בכיף גדול לכבוד שנת המאה", הוא מציין. "אני כבר הרבה זמן מנסה לכתוב שיר על העיר שבעצם גדלתי בה, ובמקום דברים טובים יוצאים לי תמיד דברים קצת מעפנים כמו דוחות החניה וכל מיני עניינים כאלה.
ניסיתי לעדן קצת את העניינים ולכתוב שיר אהבה, וזה מה שיצא, אפילו שיש עדיין קצת תסכולים בשיר. אבל זה שיר אהבה לעיר, והוא נקרא 'קרנבל בדיזנגוף'. זה סימפול במקור של שיר מהמופע 'ארץ טרופית יפה', שאת התרגום שלו עשה אהוד מנור, ושרים יהודית רביץ ומתי כספי".
"באופן כללי, שלושת המשוררים התל-אביבים הכי מובהקים הם נתן אלתרמן, דוד אבידן ומאיר ויזלטיר", אומר מנחם בן, מבקר השירה של "מעריב", אחרי שעיין ברשימת השירים על הדיסק החדש של סאבלימינל. "הם כתבו כל מיני שירים תל-אביבים נפלאים, בעיקר אלתרמן, אבל גם השניים האחרים. הייתי אומר שחבל שלא הלחינו הרבה יותר שירים של אבידן וויזלטיר על תל אביב. יש שירים שלהם שאתה קורא ואתה מבין שמדובר בתל אביב, אפילו שהשם 'תל אביב' לא מוזכר בהם במפורש.
למשל שיר של אבידן שמתחיל בשורות 'הולכים בלילה, הולכים, הולכים, הולכים, על הכבישים הארוכים והמלוכלכים'. לוויזלטיר יש למשל שיר שמתחיל במילים 'מזג האוויר האהוב עליי בעולם הוא מזג האוויר בתל אביב בליל חורף'. השיר שלו'יש לי סימפטיה', שהולחן על ידי שלמה גרוניך, הוא שיר נטול קצב במקור. גרוניך הלחין אותו בצורה נהדרת ועשה ממנו להיט מוחלט. זה מוכיח שאפשר לקחת טקסטים תל-אביביים מפוארים ולהלחין אותם. י
ש לאלתרמן ספר שירים שלם בשם'חגיגת קיץ', שכולו שירים על תל אביב. אפילו שהעיר אשר שמה מופיע בו היא סתמבול, עיר דמיונית. יש שם שורה נפלאה כמו'מאחורי מוטות ברזל וחביות נושם הים גדול וזר כבית חולים'. בקיצור , יש המון שירים תל-אביביים נפלאים שחשוב שיולחנו".
ומה בנוגע לשירים חדשים יותר?
"אני אוהב גם את השירים החדשים. השיר'על גגות תל אביב' של אלונה דניאל הוא שיר על זה שתמיד קורה בתל אביב משהו בכל הלילות. זה שיר תל-אביבי יפה מאוד. יש שיר דומה על דרום תל אביב של איתן נחמיאס גלאס, שכתב גם את 'תפוחים ותמרים'.
בשיר הזה הוא מתאר מישהו שמזיין מישהי על איזה גג בדרום תל אביב. שיר מאוד תל-אביבי כזה. גם השיר'במקום הכי נמוך בתל אביב' הוא שיר יפה מאוד. תל אביב הולכת נמוך והולכת גבוה. שיר יפה בהחלט. וגם השירים המולחנים של אריק ברמן או שלומי שבן תל-אביביים מאוד ואני אוהב אותם. המהות התל-אביבית, גם אם הם לא מציינים במפורש את שם העיר, קיימת מאוד בשירים שלהם".
נא להמתין לטעינת התגובות
