מדף הספרים של אלונה דניאל

היא קוראת הרבה כל החיים ובין ספר לספר הולכת לתופף ולדג'ה. לאחרונה הוציאה דניאל אלבום סולו שלישי "ליל הבכורה" ומחר (ג') בשלישירה בבית הליקון תשוחח עם נסים קלדרון על המפגש בין ספרות למוזיקת הרוק שלה. דניאל מספרת על שירת הביבים של ירופייב, על הטלטלה שגרם לה בולגקוב ועל התובנות שירשה מקאמי

אלונה דניאל | 18/5/2009 7:47

האמן ומרגריטה - מיכאיל בולגקוב
הפעם הראשונה שקראתי את הספר זכורה לי כאחת החוויות המטלטלות בחיי. מהרגע שהתחלתי לקרוא אותו לא עזבתי אותו לרגע. מאז קראתי את הספר אין ספור פעמים, ורבים מהשירים שלי במיוחד השירים בלהקת טאטו מושפעים מהספר הזה. עד היום יש לי מסורת לקרוא את הפרק של הנשף לפני כל הופעה, כי הוא גורם לי התרוממות רוח.

אלונה דניאל צילום: דדי ליפשיץ

גם היום, כשאני קוראת שוב בספר אני נדהמת מהשפה המאד קולנועית שלו. ספר שיש בו שילוב של מיסטיקה וסאטירה כמו בציורים של אירונימוס בוש. קראתי את התנ"ך, הברית החדשה והברית הישנה, אבל אם יש לי מערכת אמונות מיסטיות כלשהן אני מדמיינת את עולם הבא כמו שהוא כתוב באמן ומרגיריטה. כך אני מדמיינת את העולם שמעלינו ואת מלחמת החושך באור, כך שניתן לומר שפר זו הוא בעצם התנ"ך שלי.

לוליטה - ולדימיר נבוקוב
נבוקוב הוא צייר בשפה, ואין עוד סופר שיודע ליצור כזה קסם מהשפה הרוסית. לקרוא אותו זה תענוג פיזי, ומעביר את המוח ישר לגלי האלפא. יש לו עולם מבריק של דימויים מעולם החרקים הפיזיקה והשחמט, ובזה הוא דומה ללואיס קרול (נבוקוב אף הודה שהוא הושפע ממנו מאד, ואף תרגם את אליסה בארץ הפלאות) הוא מתכתב בספרים שלו עם אין ספור סופרים ומשוררים יש לו יכולת מאגית ליצור אינטימיות מקסימלית עם הקורא בזכות הכנות העמוקה שלו.

סיפורים קצרים של צ'כוב.
הסיפור "לישון" והסיפור "מועקה" הם השניים האהובים עליי בספר. הם קצרים וטהורים ולוכדים בתוכם בשלמות את הייאוש והתקווה שבקיום האנושי. "לישון"- זה הסיפור הקצר המושלם ביותר בעולם, יצירת מופת של שני עמודים. המחזות של צ'כוב אמנם מוכרים יותר אך אני מתחברת יותר לסיפורים הקצרים שלו.

לב של כלב - מיכאיל בולגקוב
אלגוריה מושלמת למהפכה הבולשביקית, ולצערי מי שלא גדל שם לא יבין אותה עד הסוף. סאטירה מבריקה מדויקת וחכמה למשטר הקומוניסטי. וכמובן הומור נהדר, ברוסית זה מצחיק מאד, בעברית ההומור קצת אחר, יש בספר משפטים שהפכו למטבעות לשון בשפה הרוסית.

הזר - אלבר קאמי
ספר שגרם לי לחשוב המון על המערכת הענקית של חוקי החברה הלא כתובים, שהחברה מאלצת אותנו לאמץ מגיל אפס. אחרי שקוראים בספר מבינים שלהיות אותנטי ונאמן באופן מוחלט לעצמך זה דבר מסוכן מאד, ויכול להיות גם מצב בלתי הפיך.

מוסקבה פטושקי - ונדיקט ירופייב
שירת הביבים הכי חסרת רחמים והכי רומנטית שיש. מונולוג פאתטי ופיוטי של אלכוהולוסט גוסס שנוסע ממוסקבה לכפר הרחוק לפגוש את אהובתו. כל המסע הזה הוא תערובת של זכרונות, חרטות הזיות ומתכונים מסוכנים לקוקטליים קטלניים - שחלק מהם מכילים חומרים כמו משחת נעלים ו- DDT.

תשעה סיפורים - ג'.ד. סאלינג'ר
רוב הסיפורים הללו עוסקים בשישה אחים ובקשר ביניהם – קשר שיש בו קירבה שיכולה להיות רק בין אחים שהכירו זה את זה כל חייהם ובעצם גידלו אחד את השני. הויכוחים ביניהם מערבבים בצורה נהדרת רוחניות וגשמיות. הם מעלים נושאים ושאלות שקשורים לנצרות ולבודהיזם עם נושאים חומריים שקשורים לחיים בניו יורק.

אליס בארץ הפלאות ואליס בארץ המראות - לואיס קרול
הספר הראשון שקראתי בחיי (גיל חמש) והוקסמתי ממנו. במהלך השנים אחרי שקראתי אותו שוב ושוב, הצלחתי לעלות על כל החידות המתמטיות והפיזיקליות שהוא שוזר בספר. באלבום האחרון שלי יש שיר שנקרא "לרוץ אחרי ארנב לבן" שהוא רק מטאפורה חזקה למה שאני עושה בחיים.

ג'וליוס וינסום - ג'רארד דונובן בתרגום של טל ניצן.
ספר על איש בודד שחי בבקתה באמצע היער כשהוא מוקף באלפי ספרים ולא מצליח ליצור קשר עם העולם עד שמשהו רוצח את הכלב שלו, דבר שגורם לו לצאת בפעם הראשונה מן הבית ולבוא במגע עם

הגזע האנושי בשביל לנקום את מות הכלב. טל ניצן מצליחה לשמור על נימה מאד אינטימית ויחד עם זאת סוחפת. הקורא ממש מצליח לשמוע את קולו של הדובר ומרגיש עמו הזדהות גדולה.

פדרה - מארינה צבטאייבה
אני מצפה למתרגם השאהיד שייקח על עצמו לתרגם את התפרצות הר געש המילולית הזו. מארינה צבטאייבה כתבה גירסה לטרגדיה יוונית בשפה שמערבבת רנסנס ומודרניזם. היא ריסקה את השפה הרוסית ובנתה אותה מחדש כמו לגו.