עמוס גיתאי לא מתמכר לפפיונים
הוא לא מתרגש מהביקורת - האישית והמקצועית - שמוטחת בו בישראל. בראיון לרגל מרתון סרטיו שיוקרן ב"יס", מסביר גיתאי למה תרבות היא, בסופו של דבר, יצירת גבולות
עמוס גיתאי צילום: דן ברונפלד
לגיתאי נותר רק לחייך. על רקע מרתון סרטיו שישודר ב"יס" לכבוד פסטיבל קאן, הוא ממשיך. בסוף השבוע שעבר השיק תערוכה חדשה במוזיאון תל אביב, אתמול יצא סרט הקולנוע האחרון פרי יצירתו, "כרמל", שנשען על מכתבים שהשאירה אמו אפרתיה, יחד עם ספר שעוסק בעבודת אביו, אדריכל הבאוהאוס מוניו וינרויב. הפרויקט הבא שלו הוא בימוי הצגה המבוססת על כתבי יוסף בן מתתיהו.
"השאלה הפוליטית, הביקורת על ימין ושמאל, היא לא פשוטה. זה עניין של התנהגות מוסרית", הוא אומר מביתו בתל אביב. "תרבות היא יצירת גבולות. במה שונה האדם מהבהמה? שהוא תוחם לעצמו דברים שאסור לו לעשות בגלל שיש לו תודעה. התנ"ך הוא ספר ענקי בעניין הזה. הוא תוחם מגבלות אתיות של מה מותר ומה אסור. ראוי שגם קולנוע ישרטט שאלות של גבולות. אני תמיד חוזר ואומר שזאת גדולתו של הטקסט התנכ"י: שהוא לא העלים את הסתירות הפנימיות של הדמויות שלו. התובנה הכי עמוקה היא שכדי לגדל ציביליזציה צריך להסתכל על שחיתות השלטון. גם בסרטים שלי יש הסתכלות אוהבת ולעתים ביקורת".
מקיים דיאלוג עם ההורים
גיתאי, שידוע בניסיון לשקף את הכלל דרך העיסוק בסוגיות נקודתיות, שקוע עתה כל כולו בעשייה אישית-משפחתית במקביל לציון מאה שנה שחלפו מאז שנולדו הוריו. "בעובדה שאני עוסק ביצירות של הוריי יש ממד אישי", אומר גיתאי. "אני אוהב אותן, אבל זה לא סנטימנטלי. הוריי מעניינים אותי לא רק בתור הבן
שלהם, אלא בתור אדם, ואם יש חיבור בין שני הדברים - זה נהדר.
"הם הותירו סדרה של פיסות מאחוריהם. מבחינתי זה הסוג הטוב ביותר של העברה. אני רוצה להמשיך לקיים איתם דיאלוג. אני מאוד מעריך ומכבד את העדינות ואת התבונה שבהן הם פעלו. עבודתי נעשית בהשראת הדברים שהיו חשובים להם".
העיסוק במכתביה של אמך חשף בפניך צדדים שלא הכרת בה?
"היא השאירה אחריה את כל המכתבים, גם האינטימיים. עולה מהם התבוננות על השינוי שהארץ עוברת, לפעמים גם עצב על השינויים".
אחת הטענות שמושמעות כלפיך היא שאתה לא מרגש.
"הדברים שמרגשים אותי הם אמוציה כבושה, עם איפוק ואצילות ולא היסטריה מוחצנת. אני חושב שכל הסרטים שלי הם אמוציונליים, וכולם כעוסקים באיך אתה שוזר זיכרונות בשכבות הקיימות. אנחנו נמצאים בתוך המערבולת עצמה. קולנוע דורש פרספקטיבה, וזה הנדבך הכי קשה בכל העבודות שעשיתי. אני משתדל שגם בסרט על נושא כמו ההתנתקות תהיה לי אמפתיה לאלה שאני לא מסכים איתם".
יש הכרה בעשייה שלך, אבל אתה לא זוכה לחיבוק.
"טוב שהחיבוק לא מגיע מיד. אם הייתי עושה את הסרט הראשון וכולם היו אומרים שאני גאון, הייתי מטיל בזה ספק. מאוד משעשע אותי לעלות במדרגות של קאן עם טוקסידו ופפיון. אני אומר לעצמי: איך הצלחתי להעלות שחקנים ושחקניות וישראליות שיהיו בין וודי אלן לשרון סטון, ומצד שני מאוד נעים לי למחרת לשים טי שירט וללכת לעשות את העניין הבא. לא צריך להתמכר לעניין הזה של הפפיונים. אני איש של עשייה".
מרתון סרטי עמוס גיתאי במסגרת ספיישל פסטיבל קאן, יס 3, שלישי עד שישי
נא להמתין לטעינת התגובות
