מובי דיק: רומן עם בעיית מיתוג
גם כתבנו מודה ולא נבוך שאת הרומן של מלוויל לא הצליח לקרוא עד לאחרונה. בשיחה עם גרשון גירון, המתרגם של "מובי דיק" לעברית עדכנית, הוא מבין שהוא לא לבד. המהדורה המוארת תרחיב, אולי, את שורות הקוראים
עד שהופיע בחיי גרשון גירון, שתירגם נהדר את מובי דיק (גירון, תל אביבי גולה כהגדרתו, בן חמישים, תירגם בעבר בין השאר את 'אנקת גבהים' של שרלוט ברונטה ואת 'רוסאנה' של דניאל דפו) בעברית שהיא יפה כשם שהיא שוטפת ומלאת מובאות מרתקות, הערות והארות, שהופכות את הקריאה בספר למעשירה במיוחד. במפתיע או שלא במפתיע, גם גירון, מסתבר, שמע כמובן על מובי דיק אבל לא קרא אותו לפני שהתיישב לתרגם.
"קיבלתי מחברים את התרגום של אהרון אמיר ולא צלחתי אותו. לכן כשחיים פסח, עורך התרגום, הציע לי לתרגם אותו, שמחתי קודם כל על ההזדמנות פשוט לקרוא אותו. אני שייך לזן המתרגמים שלא קוראים קריאה ראשונית את כל הספר ואז יושבים לתרגם אלא מתרגמים תוך כדי קריאה ראשונית וחוזרים אחר כך לתקן טעויות. אני מוצא את זה שיטה יותר מהנה וששומרת על העניין שלי בספר. ואת הפאשלות שלפעמים הן מביכות מאד אף אחד חוץ ממני לא רואה. ככה, בשלב ראשון פשוט נהניתי לבלות עם הספר הזה כמה חודשים טובים של קריאה ותרגום ובעיקר המון מחקר."
מחקר?
"כן בהחלט. כבר בתחילת הספר הוא פותח ברשימה ארוכה של ציטוטים ומראי מקום ולכל אורך הספר אתה רואה שהוא אסף גם המון חומרים מדעיים על ציד לווייתנים, על ימאות, על גיאוגרפיה, גיאו-פוליטיקה, כלכלה, מדע, ועוד ועוד המון דברים כל מה שהוא יכול היה למצוא אז וללא אינטרנט...שזו משימה מרשימה מאד.
"בנוסף, הספר מלא מובאות ורפרורים לקאנון של הספרות המערבית – ברית הישנה והחדשה, שייקספיר, מילטון, ועוד המון. אז היה לי ברור שהמהדורה חייבת למעשה להיות מהדורה מוארת. אז עשיתי מהדורה מוארת. אגב, עשיתי את זה בלי לגלות לאף אחד, ידיעות אחרונות ממש לא ידעו משום דבר, עד שהם קיבלו את זה גמור".
גירון היה משוכנע שקוראיו לא היו מסוגלים ליהנות מהטקסט העשיר ללא התרגום המואר, והתוצאה הסופית כוללת שורות של התייחסות ומראי מקום לציטוטים של מלוויל. "זה מוסיף לכיף. לקרוא ולדעת שפה יש איזכור להמלט, שם למילטון, לסיפור של יונה הנביא או של איוב", הוא מסכם.
הרגשת אחריות כבדה? כי זה ספר שבאמת קשה לקרוא.
"כן בהחלט. אני יודע שבשביל הרבה אנשים לקרוא את מובי דיק זה סוג של משימת חיים. זה גם מפתיע. כי הרבה אנשים מצפים מהספר להיות סוג של ספר הרפתקאות לנוער, ז'ול ורן או סטיבנסון (אי המטמון י.א.) וכאלה. ומסתבר שזה ממש לא זה. אבל זה חלק מהכיף לגלות ולהתמודד. האנגלית באמת מסובכת ומלאה כאמור גם במשחקי מילים וגם באותן ציטטות וכך הלאה. אבל יש המון מילונים טובים, יש אינטרנט, אני ממליץ בחום על בבילון. אבל ממליץ לקנות. לא לגנוב".
מה היה הדבר שהכי הפתיע אותך לגלות? שהכי ריתק אותך?
"האינטר-טקסטואליות של הטקסט. ההתייחסות של מלוויל גם לאירועים שעיצבו את החיים שלו עצמו שמתגלגלים לספר מצד אחד ולטקסטים רבים שעיצבו את החיים שלו ושל בני תקופתו מצד שני. גם היה מרתק לראות איך הספר מתגלגל, איך הוא משנה את סגנון הכתיבה שלו. לפרקים הוא כתוב בגוף ראשון במונולוג ארוך ארוך ומלא הרהורים, לפרקים הוא כתוב ממש כמו מחזה עם דיאלוג קצבי ומרתק שדרכו מתגלים לך דברים על הדמויות וכך הלאה.
"גם מבחינת העיסוק בנושאים הוא מרתק בעושר ובמורכבות שלו ובדרך
תמיד נדמה היה לי שלספר הזה יש בעיית מיתוג. כמו שאמרת, הוא לא ספר הרפתקאות לנוער אבל איכשהו הוא לא נתפס כקלאסיקה מורכבת ושחייבים לקרוא כמו החטא ועונשו או משהו כזה.
"כן, זה נכון. מבחינתי הניסיון לפתור את זה היה שפשוט מבחינה לשונית כל ישראלי ממוצע עם שליטה סבירה בעברית יוכל לקרוא את זה וליהנות. ניסיתי להדגיש את ההומור הרב שיש בספר שזה משהו שלא תמיד יודעים עליו ומצפים שיהיה בו. אני מקווה שאת השאר, מבחינת המיתוג, יעשה הספר...".
נא להמתין לטעינת התגובות
