פרקי אבות עם במאי "ג'וליה מיה"
כשיובל גרנות היה בן 30 הטילה אמו פצצה: אביו האמיתי הוא לא האיש שגידל אותו, יוש גרנות - מכותבי השירים הידועים של הזמר המזרחי - אלא איש חירות וחבר הכנסת הראשונה, שאיתו ניהלה רומן בתקופת נישואיה. בתקווה שהרבנות לא תקרא את הראיון
בשלבים המכריעים של המאבק שחררה אמו טיל בליסטי. "אבא שלך, יוש גרנות, הוא לא אבא שלך", אמרה בניסיון לגייס אותו לצדה. "האבא האמיתי שלך הוא שמואל כץ". הבן הצעיר לא ממש ידע כיצד להתייחס למידע הנפיץ. כץ, חבר הכנסת הראשונה מטעם חירות ובעל הוצאת ספרים, היה ידיד ותיק של המשפחה. אמו, פסיכולוגית ויועצת זוגית, פרסמה כמה ספרי ילדים בהוצאה שלו.
הבלבול של הילד בן העשר רק גדל כשאמו לא שבה להזכיר יותר את הנושא. פליטת פה, אמת מטלטלת, פרובוקציה הנאמרת בשעת כאב - גרנות לא ממש ידע. הוא אפסן את המידע במגירה, והמשיך להתייחס ליוש גרנות, מגדולי התמלילנים של הזמר המזרחי, כאביו. 20 שנה לאחר מכן כבר לא היו לו ספקות.
"החזקתי את השפופרת ועמדתי להתעלף", הוא משחזר את שיחת הטלפון עם אמו, שהתקיימה לפני עשר שנים. "הבנתי ששמואל כץ הוא באמת האבא האמיתי שלי. הסאבטקסט של השיחה היה שיש אדם מבוגר שרוצה לראות אותי לפני מותו. למחרת נסענו לבית החולים. בדרך היא לא אמרה שום דבר. רק סיפרה ששמואל היום בן 84 והרחיבה על הקשר שנמשך ביניהם בשנים האחרונות".
הפגישה עצמה היתה מביכה. במשך שעה וחצי סיפר גרנות על עצמו, על הקריירה שלו כבמאי קולנוע וטלוויזיה. כץ, מצדו, המשיך בפזמון הקבוע של חייו: דיון זועף על אסטרטגיית ההסברה הישראלית בעולם. הסיפור המשפחתי לא הוזכר במילה אחת, אבל השניים החליטו להמשיך להיפגש.
בשנים הבאות חווה גרנות את אביו מחדש, לומד להכירו ולמצוא קווים משותפים ביניהם. פותר לעצמו כמה שאלות שהעסיקו אותו מאז ילדותו. מסע ההיכרות ההדדי נמשך עד מותו של כץ בשיבה טובה, לפני כשנה (יוש גרנות נפטר ממחלה קשה לפני כחמש שנים). גם בסרטו הראשון כבמאי, "ג'וליה מיה", זוכה פסטיבל חיפה 2007, שעלה השבוע בבתי הקולנוע, בחר גרנות לא להתמקד עדיין בהיסטוריה המשפחתית הסוערת, אלא בסיפור אהבה קטן, דרמה קאמרית מקומית.
גרנות, בן 40, נולד באשדוד וגדל בפתח תקווה. בן זקונים לאח ואחות. כשהיה בן שש נפרדו הוריו לאחר שנים של מתיחויות ועימותים. שמואל כץ היה אורח קבוע בבית. "אמא שלי הכירה אותו כסופרת צעירה בגיל 26. היא החליטה לפרסם ספר משלה ופנתה לכמה הוצאות. הוא פרסם בהוצאה שלו כמה ספרים שלה.
"רק בדיעבד נודע לי כי הם ניהלו רומן ארוך שנמשך תשע שנים, גם בזמן שהיתה נשואה ליוש. בשנות השבעים הקים כץ גוף מקביל לתנועה לארץ ישראל השלמה באמריקה, ולכן היה נוסע בתדירות גבוהה לחו"ל. הוא היה חוזר ומביא לי מתנות כמו שוקולד לבן. אחרי שההורים שלי נפרדו, הוא היה מגיע בתדירות גבוהה יותר, שפסקה לאחר כשאמא שלי התחתנה שוב. גם אבא שלי התחתן, ואני הרגשתי בבית החדש שלו מצוין. הייתי נחוש לעבור לגור איתו וזו היתה מכה קשה לאמא שלי. ידעתי שאני פוגע בה, אבל התעקשתי על זה".
איך היא הגיבה?
"היא לא רצתה לוותר עליי. אמא שלי היא האדם הכי קרוב אליי במשפחה, גם כשעזבתי אותה. הייתי מספר לה הכל, השיחות הכי חשובות שמקיים בן".
חצוי בין הוריו גדל גרנות. מבטיח לעצמו שאצלו זה יהיה אחרת. "הייתי הילד המושלם", הוא מספר, "הכל לכאורה היה תקין. חושב שיש לי ילדות נורמלית. תלמיד טוב, חברה רצינית בגיל מוקדם". כשהוא מונע על ידי הרצון להקים בית התחתן עם חברתו בגיל צעיר, ובמקביל נרשם ללימודי קולנוע בקמרה אובסקורה. ב-95' הוא סיים את הלימודים, אבל לא הרגיש בשל לפיצ'ר והסתפק בבימוי סדרות:
ב-98' אירע, כאמור, המפץ הגדול. המפגשים הראשונים בין גרנות לכץ התנהלו סביב מחלתו של האב. הבן אימץ את תפקיד ההורה הדואג. "הוא ביקש שאקנה עבורו ביסקוויטים, דג מלוח, קרקרים. היה קשה לרצות אותו. לאחר שהוא שוחרר מבית החולים, הוא לא יכול היה לטפס שלוש קומות. הוא רצה להיכנס לבית אבות ואני חיפשתי לו מוסד מתאים. אימצתי אותו אליי. הפכתי להיות הבן שלו באופן מעשי. הכלתי את הידיעה החדשה דרך הפעולות. מחפש לו ריהוט ברחוב הרצל, עוזר לו בשיקום בבית החולים".
איך אתה מסביר את הצורך הזה?
"הייתי זקוק למקום הזה. התחלתי להבין מאיפה אני בא ולאן אני הולך".
מפגישה לפגישה התגלו קווי הדמיון ביניהם. "הבנתי שדברים מסוימים עוברים בגנים. ראיתי אותו מדבר, וזה הזכיר לי אותי. הוא היה כזה זאב בודד. חי לבד כל השנים. גם בזמן הרומן החשאי שלו עם אמא שלי, הם חייו בנפרד. הוא לא היה נשוי לה. כשנכנסתי לדירה שלו ברחוב דיזנגוף הרגשתי שמעולם לא היתה כאן אישה".
גם האופן שבו תפס את משפחתו השתנה. הצרימה הקבועה קיבלה לפתע הסבר. "משהו בחיבור שלו ושל אמא שלי גרם לי להרגיש שאני בא משם. מה שלא יכולתי לומר על אמא שלי ויוש, שמשם יש לי זיכרונות של מריבות וצרחות. כץ, אבא שלי, הוא כריזמטי, מלא קסם ונעים להיות איתו. היחסים שלי עם יוש היו מורכבים, מלאי קשיים".
מה למדת על הזוגיות שלך אמך וכץ?
"כץ היה המנטור שלה. היא היתה ימנית בארון, חיה עם מפא"יניק מושבע. הוא פתח אותה לכיוונו גם בפוליטיקה, והיא עבדה כמגיהה במגזין ימני".
עבר זמן רב עד שנושא האבהות עלה בשיחות. "היתה המון מבוכה במפגשים. שנתיים לקח לנו לדבר על זה שאני הבן שלו. הוא בן אדם עצור. היה לי איתו מעצור. ביום ההולדת שלי הוא נתן לי מתנה וכתב בפעם הראשונה: אבא".
גרנות החליט לשמור את הסוד לעצמו, מסרב לשתף את אחיו או חבריו. גם יוש, שעבר אירוע מוחי, לא עודכן בהתפתחויות.
לפתע האדם שחשבת כל החיים שהוא אבא שלך, הוא לא אבא שלך. זה לא מערער?
"מרגע הגילוי חוויתי את יוש בצורה אחרת, אבל ההתנהלות שלי מולו לא השתנתה. זו היתה רק התחושה. רגע הגילוי והחודשים שאחרי היו זעזוע. כשיוש נפטר, כץ התקשר לנחם אותי. הוא עשה את זה בצורה הכי יפה בעולם. הם לא חיבבו זה את זה בכלל. בגלל הדעות הפוליטיות ההפוכות, בגלל המאבק על אותה אישה".
איך אתה מסביר שהפנמת את המידע החדש כל כך מהר?
"באיזשהו מקום אולי ידעתי על השנים את האמת, אבל לא נתתי לזה מקום במחשבות שלי. אחרי השיחה שלי עם אמא שלי בגיל עשר זה ישב אצלי בקצה האחורי של המוח. דילגתי מעל שלב ההתלבטות. פשוט קיבלתי והאמנתי. כנראה רציתי שזה יהיה".
רק לאחר מותו של יוש גרנות נודע ליובל כי בני המשפחה ידעו כל הזמן על הסוד. "אחותי לא הופתעה בכלל. היא אמרה לי שיוש סיפר לה. זה מאוד ריגש אותי שהיא יודעת. כשאתה שומר סוד הוא הופך לכזה הר. את הסובבים זה לא כל כך עניין. אחותי אמרה: אני אוהבת אותך ללא קשר מי האבא שלך. זה הכניס אותי לפרופורציה. פתאום המלודרמה הטורקית הפכה למשהו טריוויאלי לחלוטין. אבל הסוד הזה עיצב אותי".
"אני הייתי בן מאוד אהוב עליו. העניין של האבהות לא עמד בינינו. זה לא הפריע. הוא בחר לא לעמת אותי עם המידע".
הסיפור מעלה את השאלה מה זה אבא. האדם שמגדל אותך או האיש שנולדת מזרעו. הביולוגיה ניצחה?
"עם שמואל לא התבגרתי, לא מרדתי בו. הכל היה כל כך טהור. קיבלתי ממנו רק את הדברים הטובים. גם מיוש אני מרגיש ששיש משהו מהותי בי שקשור אליו. הייתי זקוק להל כרה הפנימית שכץ הוא אבא שלי כדי לעשות את השינוי הגדול בחיי".
יש משמעויות הלכתיות לכך שנולדת מחוץ לנישואים?
"אני ממזר. אני לא יכול להתחתן ואולי עוד כמה דברים. התחתנתי פעם אחת, אבל אז לא ידעתי. אני מקווה שהרבנות לא קוראת את הכתבה. ממזרות זה לכמה דורות (ההלכה היהודית רואה גם בילדיי הממזרים ממזרים לדורי דורות. לפי החוקי הרבנות בישראל, ממזר יכול להתחתן רק עם ממזרה או גיורת - א"ה). מה יהיה עם הילדים? בינתיים אין את הבעיה הזו. אני לא אדם דתי. אני לא חושב שאני מאמין באלוהים. אבל באזכרה לאבא אקרא קדיש ואעשה את זה בהתכוונות מלאה".
המפגש עם כץ הוביל את גרנות למשבר גיל התבגרות מאוחר. "בגיל 30 הבנתי שלא היו לי חיים נורמליים. בזמן אמת לא הרגשתי שסיפור חיי הוא לא שגרתי. התחלתי לחיות ולהיות מי שאני. לפני כן הייתי בתרדמת, התכחשות. זו אולי גם אחת הסיבות למה האמנתי מיד לסיפור על כץ. הייתי במשבר עם האישה שהתחתנתי איתה, התחלתי לשאול את עצמי את השאלות, האם זה נכון לי, מה נכון לי".
כשנה לאחר הפגישה הראשונה עם כץ התגרש גרנות מאשתו. "הבנתי שהחתונה שהיתה עבורי נכונה לאותו רגע, נבעה מהרצון למלא צרכים חסרים: בית, משפחה, ביטחון. בעקבות המפגש עם אבא שלי הגעתי למקום נקי. ראיתי את עצמי יותר טוב. התחלתי להרגיש באמת, לאהוב באמת".
אבל המפגש עם אביו האמיתי השפיע על גרנות בכל תחומי החיים. "קיבלתי לגיטימציה לדרך שבה אני מתנהל בעולם. מצאתי קווי דמיון גדולים בינינו - למשל, סגפנות. הדירה שלו היתה מלאה ב-1,500 ספרים, בכל מקום. גם על מכונת הכביסה. והכל בנושא אחד: היסטוריה של ארץ ישראל. הרבה פעמים הרגשתי שאני מתנהג באופן מוזר. קיבלתי פידבק מהעולם שאני פראייר. ככה חוויתי את זה".
בזכותו?
"מולו ראיתי את ההפך. כץ היה מחלק טיפים ומתנות למטפלים ולמטפלות. אנשים התחננו בפניו שהוא יחליף את אחת המטפלות, שלא היו מרוצים ממנה, אבל הוא לא היה מוכן. נתן כבוד לכל אדם. היו לי תכונות דומות, וחשבתי שהן לא טובות, אבל התחלתי לאהוב אותן בזכותו. זה מרגיע, ונותן לך ביטחון".
מצאת אהבה חדשה?
"הכרתי את הגר בן-אשר, שהיתה אז סטודנטית במנשר. זה הוליד חברות אמיתית, יותר משפחה. זו היתה הפעם הראשונה שבאמת התאהבתי".
במשך כמה שנים הוא כתב את התסריט ל"ג'וליה מיה", שבמרכזו במאי קולנוע נשוי, תושב שכונת התקווה, המתאהב בבחורה הדומה לג'וליה רוברטס ומשכנע אותה לככב בגרסה מקומית ל"אישה יפה". זו לא שכונת התקווה של תימנים ושיפודי אווז, אלא שיקוף של שגרת פריפריה.
סמוך לתחילת הצילומים נפרדה בן-אשר מגרנות (לאחר מכן היא יצרה את סרטה הקצר "משעולים", שהשתתף בפסטיבל קאן). "רציתי לעשות סרט על הפרובינציאליות של ישראל, הרצון להיות אמריקה. כשפגשתי את הגר, שמעתי כל הזמן אנשים אומרים שהיא דומה לג'וליה רוברטס. זה נתן לי את הרעיון לתסריט. התחלתי בניסיונות לגייס כספים, אבל נדחיתי מקרן אחר קרן. כשהגיע מכתב הסירוב האחרון, הבטתי בדף כאילו הוא דף ריק. החלטתי לממן את הסרט בעצמי. גייסתי את המשפחה שלי וצוות שחקנים שילכו איתי בקושי הזה. רק אחרי הזכייה בפסטיבל חיפה ב-2007, קיבלנו מימון".
הדמויות בסרט לא מתפתחות ולא מנומקות. חלק מההתרחשויות נראות מקריות.
"עניינה אותי התוצאה יותר מאשר הסיבה. אני רוצה להרגיש את הלמה ולא להבין את הלמה. רציתי שהסיבות יהיו ברורות לעין או משוערות כתוצאה מהתמונה על המסך. בעבודה עם השחקנים הם היו צריכים להתמודד עם הדמויות ולא היה להם קל. היו לנו המון שיחות וויכוחים מאיפה זה בא".
החיים סיפקו לך חומרים מעולים. מדוע בחרת לא להתעסק בסיפור המשפחתי שלך כחומר לסרט הראשון?
"הייתי צריך את הזמן. אני עובד עכשיו על כתיבת הסרט השני. אני רוצה לפגוש את שמואל בעזרת דמות פיקטיבית, שביניהם יתפתחו יחסים של בן לאב, עד שהצעיר מחליט למרוד בו. דרך המרד הפוליטי שלו, ייווצר סוף סוף המרד שלי נגד שמואל כץ. אבא שלי".
לפני כשנה נפטר שמואל כץ. גרנות מצא את עצמו במצב של יתמות כפולה. ללא האבא שגידל אותו וגם ללא אביו הביולוגי. "בשני המקרים זה אובדן מאוד שונה, אבל גם מאוד דומה", הוא אומר. "אתה אף פעם לא מחלים ממנו באמת. בחלומות שניהם מגיעים אליי. העוצמות שונות. ברגע שנודע לי שכץ נפטר התפרצתי בבכי. הבנתי שזה אובדן כמו במקרה של יוש, ואפילו יותר קשה. הייתי איתו יום יום בבית החולים, ישבתי מהבוקר עד הערב.
"רציתי לחוות גסיסה של מישהו שיקר לי ונלחמתי עד הרגע שאחרון שיכניסו לו זונדה, כי הוא לא היה מסוגל לאכול. לא רצינו לחבר אותו למכונת הנשמה, כי ידענו שזה יהיה הסוף. הוא חרחר. שגיתי בחלומות מטורפים שהוא יחלים ויחזור לאכול. זה נפסק כשהבנתי שהוא הפסיק להאמין. הוא עשה עם הראש. הבנתי שהוא רוצה למות".
ב-75' שחרר "העולם הזה" סקופ מהסוג החביב עליו: "חוגים קיצוניים מסיתים: להרוג את קיסינג'ר! ". הכתבה סיקרה את משפט הגירושים של בני הזוג גרנות. "ביולי 74'", נכתב, "בעת דיון שגרתי בבית דין רבני, נחשפה לראשונה מזימה של כמה מחסידי ארץ ישראל השלמה לרצוח את ד"ר קיסינג'ר.
במשפט גירושים שהתנהל בין גרנות, מפעילות התנועה למען ארץ ישראל השלמה ועורכת ביטאון התנועה, 'זאת הארץ', ובין בעלה, הוגש תצהיר שבו נאמר בין השאר: 'גרנות סיפרה לי באותה שיחה כי כדי למנוע מה שהיא כינתה חורבן המדינה שיבוא, לדעתה, מהחזרת שטחים למדינות ערב-הועלו בחוגי ארץ ישראל השלמה מחשבות ותוכניות להתנקש בחייו של שר החוץ האמריקאי הנרי קיסינג'ר.
היא הזכירה בהקשר לכך את רצח המתווך מטעם האו"ם ב-48' - הרוזן ברנדוט". "העולם הזה" לא הסתפק במידע זה. תחת הכותרת "הבעל המגלה" פרש בהזדמנות אחרת את הסיפור המלא של בני הזוג גרנות. לפי הדיווח, יוש גרנות המפא"יניק סיפר כיצד גילה יום אחד שאשתו בוגדת בו עם איש ארץ ישראל השלמה, ויחד עם חבריהם לתנועה הם זוממים לרצוח את קיסינג'ר. מיד לאחר הפרסום, מספר יובל גרנות, אמו פרצה בבכי ולא נרגעה ימים ארוכים.
האנקדוטה הטרגי-קומית איימה להפוך לסקנדל בינלאומי בזמן הביקור של כץ, שהתלווה למנחם בגין, בבית הלבן ב-77'. "היתה שם ארוחת ערב", משחזר גרנות את הפגישה כפי שסופרה לו על ידי כץ. "לפתע בגין בא אליו ואמר: 'קיסינג'ר רוצה לדבר איתך'. הוא נכנס לחדר. קיסינג'ר נעמד, התחיל לדפוק על השולחן וצעק: 'מה אתה רוצה ממני, מה עשיתי לך'. הוא כעס והפנים שלו היו אדומות. קיסינג'ר המשיך לצעוק ושמואל יצא מהחדר".
נא להמתין לטעינת התגובות
