ההיסטוריה התרבותית ממוחזרת
סאונד משופר, מארז קרטון, כריכות מהודרות וגרסאות די-וי-די. האמריקנים יעשו הכול כדי לדחוף לכם מוצרי תרבות שכבר יש לכם
דילן. הוצאות מחודשות ויקרות. דין קוקס ו-וואלי סנטנה, AP
עודני מתמוגג מ-80 הספרים שנצברו בכרטיס הזיכרון המכיל 1,500 ספרים ומתרגל להחזיק את הקינדל ביד ולהתנהג כאילו שלא גדלתי מעל ספריית ההשאלה "דזירה" ברחוב מודיעין ברמת גן, הטיל בזוס לשוק את קינדל 2. מה לעשות ואני קורבן של גחמותיי.
לפני חג המולד בשנה שעברה, הטילה אופרה ווינפרי, המנהיגה האמיתית של אמריקה, את כל כובד משקלה (תרתי משמע) על תכונותיו המופלאות של קינדל 2 החדש. שני מיליון מכשירים שטרם יצאו לשוק נמכרו מיד על הנייר, עם הבטחה לספק את הסחורה הלוהטת בשנה החדשה.
אנחנו, הקינדליסטים הוותיקים, המתויקים בקפדנות אמזונית אופיינית על כל סטיותינו התרבותיות והקיומיות, קיבלנו פנייה אישית לרכוש את קינדל 2 ולקבל אותו לידינו המזיעות משקיקה לפני החג. לא התלבטתי הרבה. אני סובל מסטיות תקן רבות. תאוות רכישה היא אחת מהן. מה גם, שכצפוי, החל קינדל 1, ככל שגדל זיכרונו, להסגיר אטיות מתסכלת במהירות הדפדוף.
קינדל 2 תיקן טעויות עיצוב קודמות. הוא רזה וסקסי בהרבה מקודמו. מילון וובסטר צפון בתוכו ויש גם איש קטן שמקריא את הספר לדיסלקטים או ללא מתמודדים. יותר מהמכשיר עצמו, שהוא מצוין, קסמה לא פחות מעטפת עור הביזון, שאותה אפשר היה לרכוש בתוספת מינימלית של 99 דולר, מבית העיצוב המה-זה משגע, קול-האן. עם הקינדל 2, הספרים החדשים וגישה לישנים בקינדל 1, הובטח מקומי על גג העולם.
עד שלפני שבועיים סובב בזוס את הסכין. הוא הציג את הקינדל DX, מכשיר הגדול מקודמו, שנועד לשרת את קוראי העיתונים והמגזינים וגם מכין חביתה בזמן שאתם מחכים לעליית ה"ניו יורק טיימס". לגבי דידי, היה משהו נכלולי, אם לא שפל, בבגידה הבזוסית הזאת. הסיפוק היחיד שהיה לי היה מראה בזוס עם ה-DX בידו, מראה המשאיר לך להחליט מי יותר גדול.
אלה הם הימים הרעים והנצלניים ביותר בתרבות האמריקנית. הרוב בה ממוחזר בהוצאות חדשות ומשופרות טכנית כאילו. מי שזוכר, רק לפני כשנתיים הוציא בוב דילן את כל קטלוג התקליטים שלו בהוצאה חדשה עם סאונד משופר. אישית, אינני כשיר להכיר בהבדל, אבל האלגנטיות החדשה של עטיפת הקרטון במקום הפלסטיק המגונה והשביר, שבתה לב.
כדי לעקוף את מלכודת הפתאים, האוסף כולו ב-400 דולר, קניתי כמה אלבומים בודדים החביבים עליי. את אלבומו החדש והמדובר הוציא בוב קשישא בשתי גרסאות: הפלסטית הרגילה במחיר שפוי; ומהדורת דה לוקס, האלבום החדש, שעת שידור אחת מתוכנית הרדיו הלא מעניינת שלו, ומקבץ מוזר של קטעי די-וי-די.
כדי לנצל את שעת הכושר, המעידה על היכולת הידעונית של צימרמן לנחש שהאלבום יזנק כמטאור לראשי המצעדים הבריטי והאמריקני, חזר והדפיס דילן הוצאות מחודשות ומטופחות של "לפני המבול", "בוקר חדש" ו"הקלטות המרתף". לא קניתי? קניתי, מקלל כל הדרך את פתיינותה של אמזון. לעולם לא הייתי קונה אותם בחנות. חנויות התקליטים פשטו את הרגל, ואני זקן מכדי להיכנס לווירג'ין בכיכר יוניון בניו יורק ולצאת ממנה בחיים.
צ'נדלר בכל שנה
הרולינג סטונס, בעיקר מחמת גילם המתקדם ותחילתו של שיטיון, הכריזו החודש על הוצאה מחודשת (וכמובן משופרת) של כל הסטוק המסיבי שלהם. זה עובד בשיטת הסלמי. כארבעה אלבומים בחודש. התחילו עם "אצבעות דביקות", "מרק ראש עז" ואחרים.
ניל יאנג. די.וי.די, סי.די ובלו ריי במבצע. יח''צ
מדוע אני נדרש לשיטיון? משום שלפני כעשור בערך הדפיסו הסטונס מחדש כמות נאה של אלבומיהם ההיסטוריים. האלבומים חיקו בדיוק את ההגשה המקורית, כולל הכול, והיו נתונים להגנה, בקופסאות פלסטיות מרשימות. מעטים הצליחו לעמוד בפיתוי הזה. יכול להיות שזאת ההזדמנות לקבל את הצהרתו הנשנית וחוזרת של קית' ריצ'רדס לפני כל הופעה: "טוב להיות כאן, טוב להיות בכל מקום".
וזה מהאיש שהסניף את אפרו של אביו. כספתח לשובו רב התהודה של יוסוף/קט סטיבנס לעולם החיים באלבום חדש, "זמר דרכים", יצאו גרסות דה לוקס של אלבומיו ההיסטוריים. כאופציה לאסלאם האלים, זה היה חינני, כמו שהיה נצלני.
ובפתח, לבסוף, בעוד שבועיים, קופסת הארכיון הראשנה של ניל יאנג בגרסאות די.וי.די, סי.די, ובלו-ריי, מ-80 דולר לחלכאים עד 400 דולר למסניפים. התשלום הראשון הזה על חשבון הארכיון כה מנג'ס לי, שאני שוקל ברצינות גמורה לדלג עליו. יש גבול לכל תעלול. כדי לא להישאר משתעלים באבק של חברם, מוציאים קרוסבי, סטילס ונאש תקליט של דוגמאות דמו מתחילת דרכם. הללויה.
וכך משתוללת ההילולה החמדנית הזאת ללא מחסום. ולא רק
במוזיקה. סרטים שעברו שיפוץ באישור הצלם שנפטר בשנות ה-60. קופסת הדי-וי-די האולטימטיבית של וודסטוק, שלמיטב זיכרוני יצאה כבר.
הוצאה מחודשת של כל ספרי אלמור לאונרד, הקשורה כנראה לגילו המתקדם ומעורר הדאגה ובזיקה לספר חדש שלו. והמהדורה השנתית המסורתית של כל כתבי ריימונד צ'נדלר, שב-50 השנה מאז מותו רואה אור מחדש בכל שנה, אחרי שזכתה כבר לכבוד האולטימטיבי: אריזתה ההדורה בשני כרכים של מהדורת הספרייה האמריקנית.
מכיוון שאפילו מפיקי התקליטים והסרטים יודעים שמוצריהם החדשים הם מתחת לכל ביקורת, הם מזדרזים לארוז מוצרים ישנים מחדש בניסיון לפתות קונים צעירים שלא הכירו את ריימונד. אין לסיפור הזה סוף. הוא בעיקר נועד להטעות, ויזואלית לפחות - מכיוון שרבים יותר מסתפקים בחנויות המקוונות-ולגרום לאנשים לקנות מוצרי תרבות שכבר יש להם.
התנצלות: היו שבחרו לפרש את אמירתי על המכות שחטף אבי ניר מקשת, בטקסט שהופיע כאן בשבוע שעבר, כמעודדת מכות ואלימות בשירות התרבות. מי שמכיר אותי יודע שאין זה כך. בעקבות אלה שבחרו להבין אחרת, אני מתנצל בפני ניר על עוגמת הנפש שנגרמה לו.
