סווארופ מרים קול
ב"תעלומה בשישה קולות" משכלל ויקאס סווארופ את הספרות הבוליוודית שלו: מלודרמטית, מבדרת, אך גם ביקורתית
ויקאס סווארופ צילום: אי-פי
בסיפור הכביכול ביזארי הזה, שמקומו הטבעי בעמודים האחוריים של עיתוני היום, מתגלם אותו נושא שוויקאס סווארופ, מחבר "נער החידות ממומביי", משתמש בו כמוטיב מרכזי הן בספר הביכורים שלו והן בספרו החדש "תעלומה בשישה קולות". הכוונה היא לפערי המעמדות הבלתי נתפסים הקיימים באותה רפובליקה עצומה בשם הודו, החולשת על תת-יבשת ענקית בגודלה ושאוכלוסייתה מונה כמעט מיליארד נפש.
"תעלומה בשישה קולות" הוא רומן בלשי שהתעלומה העומדת במרכזו היא מי רצח את ויקי ראי, בנו העשיר, המושחת וחסר העכבות של ג'גנאט ראי, שר הפנים המושחת עוד יותר של אוטר פראדש, אחד המחוזות הגדולים בהודו.
זירת הפשע היא מסיבה שוויקי ראי עורך לאחר זיכויו מרצח על ידי בית המשפט. שישה הם החשודים: תייר אמריקאי טיפש מאוד ותמים מאוד; בן שבט מאיי אנדמן, "שחור משחור" בגובה מטר וחצי; גנב פלאפונים צעיר ונמרץ מאחת משכונות העוני הידועות לשמצה של מומביי; מזכיר הממשלה לשעבר של אוטר פראדש, פקיד מושחת אף הוא שסובל מדיבוק מוזר; שחקנית בוליוודית יפהפייה ומרוכזת בעצמה; ואביו של הקורבן.
לכל השישה מניעים, מוצקים יותר ופחות, וכולם נתפסים כשכלי נשק בידיהם. סווארופ, שמשתמש בעיתונאי-חוקר כדמות העל המובילה את הסיפור, עוקב אחר השתלשלות הנסיבות שגורמת לכל אחד מהחשודים להימצא בזירת הרצח עם מניע ונשק.
אם "נער החידות ממומביי" היה כמו טירופאטי לאדו - ממתק המשמש למנחה דתית - מתוק ומרוכז, שבו הדמויות שבלוניות, המסגרת הסיפורית מוכתבת וצפויה מדי והסוף בוליוודי מדי, הרי ש"תעלומה בשישה קולות" הוא כמו מגש טאלי מגוון - ארוחה עממית המורכבת ממספר מנות - עם רטבים חריפים ויוגורט מרגיע. אומנם הגיבורים הרעים במובהק באים על עונשם, אבל הרבה חפים מפשע נמחקים בדרך אל הסיום הקודר משהו, וחלק נכבד מהדמויות המורכבות יותר - שאינן רק "טובות" או "רעות"-יוצאות מהמצר בלי פגע.
אף כי גם בספר הזה יש את אותם רגעים של רגשנות נמלצת, סווארופ משקיע הפעם הרבה יותר בבניית הדמויות, מקנה להן נפח ונותן להן להפתיע. כך למשל השחקנית שבנאם סקסנה, שמופיעה בהתחלה כמעט כקריקטורה של כוכבנית אגוצנטרית, מגלה רבדים יותר מעניינים ככל שנפרש סיפורה, ופקיד הממשלה מוהאן קומאר - מושחת ואנוכי ככל שהוא-מצליח לעורר הזדהות ככל שהסכיזופרניה שלו מסתבכת.
אפילו כמה דמויות משנה (כמו טרנסג'נדרית טובת לב וגורו נכלולי) מקבלות במה לשעה קלה כדי לחשוף עוד כמה ניואנסים של המגוון האנושי הרחב שיוצר את הודו. "הארץ שלנו מופלאה ורבת מסתורין. אתה יכול לפגוש כאן את האנשים הטובים ביותר בעולם, ואת הגרועים ביותר. אתה יכול לחוות טוב לב שאין שני לו, ולהיות עד לאכזריות שאין כדוגמתה", כך אומר המפקח פנדי לאקטי, בן השבט מהאי אנדמן הקטן, שמתחיל את חקירתו בסטירות לחי בלתי פוסקות ומסיים אותה ברוחב לב מפתיע.
כמו ב"נער החידות", יש לסווארופ כמה נפילות במבנה העלילה (למשל, מניעים קלושים)
ופתרון שהוא אומנם לא צפוי אך קצת מאולץ. גם אי אפשר להאשים אותו בעידון יתר או בסגנון אוורירי במיוחד. הוא ממשיך לכתוב ספרות בוליוודית - הסיפור מלודרמטי ומלא בקונפליקטים נואשים ופתרונות פלא-אבל הפעם הוא לוקח את האלגוריה של נסיקה מקיום עני בלתי נתפס אל פסגות העושר והאושר צעד אחד קדימה. כי לספרות יש היתרון שאין למוצרי מסך הכסף של מומביי: האפשרות לארוג מטווה מורכב שלא מחויב רק לבדר ולהסיח את הדעת מהצרות הקיומיות, אלא מאפשר גם הסתכלות רחבה וביקורתית יותר על המבנה שיוצר ומנציח את אותן צרות קיומיות.
ויקאס סווארופ, תעלומה בשישה קולות, מאנגלית: דנה אלעזר-הלוי, אחוזת בית, 529 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
