מועדון קריאה: תופעת המפגשים הספרותיים
הפורומים באינטרנט לא הרגו את חדוות הקריאה המשותפת. אנשים צעירים ומבוגרים מרקע מגוון מתכנסים על בסיס קבוע כדי לשוחח על ספרים. התוכן משתנה ממועדון למועדון, פה קורמאק מקארתי, שם וירג'יניה וולף, אבל הגמול של המשתתפים זהה: הם נחשפים לסופרים, תובנות, פירושים, שלא היו מגיעים אליהם לבד
ישראל של השנים האחרונות הרחיקה לכת והפכה את המוצר גבה-המצח למצרך לכל פועל, ע"ע המבצעים המטורפים ברשתות. אך עם הספר לא נזקק מעולם להשפעות זרות. אהבת הדפים הכתובים היא חלק מההוויה התרבותית והחברתית היהודית, ועל כך יעידו לימודי התלמוד לאורך הדורות. אפילו האינטרנט לא דחק את מקומם של הדיונים פנים אל פנים. מועדוני קריאה עבריים, מתברר, מתכנסים בזה אחר זה, חוצים השכלה, גיל ותחומי עניין.
"ישראל היא מדינה של צרכני תרבות גדולים מאוד ועל כך יעידו מספר המנויים לתיאטראות, מספר המגיעים לקונצרטים וכמובן מספר מועדוני הקריאה", אומר ד"ר אביגדור רימר, ראש המחלקה לפסיכולוגיה במכללה האקדמית גליל מערבי.
"הסיבות להיווצרותם נעות בין הרצון להתעמק ביצירה ספרותית לבין הצורך להשתייך לקבוצה התורמת לנשמה היתרה. כל אחד מהמשתתפים הוא בעל יכולת, רצון ומשבצת שבה הוא מבטא את עצמו. בשונה מהרצאה, אנשים הם לא צופים. הם עד הסוף משתתפים".
רימר עצמו התנסה כשנה בחברות במועדון ספרותי תל?אביבי, אליו נקלע במקרה. "זה היה אירוע בורגני גרידא", הוא מספר. "בין 20 המשתתפים היו בעלי יכולת הקראה בהטעמות, אינטליגנטים ומשונים שניתחו ספרים באופן מעמיק ובלתי צפוי. חלקם יותר עקביים, ואחרים בעלי אופי של כוכבי שביט המופיעים מפעם לפעם".
מי בחר את הספרים?
"בפגישות הועלו רעיונות. היו אנשים שאהבו להוציא מתהום הנשייה סופרים שנעלמו והיו שהעדיפו רבי מכר. מבחינה זו מדובר בתערובת מאוד מגוונת ונחמדה. הדעות והרצונות של אחרים הביאו אותי להתנסות בספרים שקודם לא קראתי לעומק. מצד שני, היו משתתפים שערכו מסעות הפחדה לאחרים, והשתיקו דעות שלא התאימו להם".
בחברה אנושית כמו בחברה אנושית, יש דינמיקה קבוצתית וסוגיות של נהגים חברתיים. לאחר שכל אחד מהנוכחים מתביית על מקום ישיבה, עולות שאלות כמו: האם מעשנים? מי שותה מה? האם רק שתייה קלה או שיש לעשות מעשה סארטר ולהרביץ אלכוהול? ומה בכיבוד? "הדבר היפה במועדון קריאה הוא שהדיונים הם לא על פוליטיקה או כסף אלא על ספרות", אומר רימר, "אבל כיוון שמדובר בבני אדם תמיד משתרבבים ענייני יוקרה, סימפתיה ואג'נדות שונות".
באזור השרון מכנסת ציפי לוי, לשעבר ראש לשכה של נשיא מכללה, מועדון קריאה נשי. "העליתי את הרעיון להרחיב את השיח הספרותי שהתקיים באופן טבעי מעבר לשלוש-ארבע חברות והתייצבנו על קבוצה של 12-13 נשים", היא מספרת. רשימת הקריאה נקבעת קדימה, עם הפנים לשלושת הספרים הבאים, וכמעט תמיד יש ערך מוסף: אל קריאת "היביסקוס סגול", למשל , הצטרפה סקירה שהכינה אחת המשתתפות על ההיסטוריה המודרנית של ניגריה. "אנחנו מרחיבות, נכנסות למערכות יחסים, היבטים פסיכולוגיים, שפה. סטטיסטית".
ואיך נבחרים הספרים?
"אנחנו מסתמכות על המלצות ומשנות במשך הזמן אם נכנס איזה פידבק פחות טוב. הרבה בא מהמלצות בקריאה במדורי ספרות, או ספרנית שממליצה בספרייה. אין קריטריונים, זה מתגבש תוך כדי, אבל שליש מהספרים הם מקור".
אתן עושות הערכות מצב?
"סיכמנו תקופה של פעילות וחשבנו לעלות כיתה ולחזור לקלאסיקה כמו'האחים קרמאזוב' ו' אנה קארנינה' בקריאה מחודשת. החלטנו להעשיר את רשימת הקריאה שלנו בדברים'כבדים'. בתור המנחה אני צופה בזה מהצד, וההישג הכי גדול בעיניי זו תרבות הדיון. מדובר בנשים מרקע שונה, רמות שונות, השכלה שונה. זה פשוט נפלא לראות איך זה צמח והתפתח".
מותר לשאול מה קרה לגברים שניסו להצטרף?
"בוודאי. הייתה תמימות דעים שמקומם לא יכירנו. חוץ מאחת, כולן חשבו שזה ישנה את המרקם המאוד נינוח והנחמד של מפגש שהוא גם ערב בנות".
ובינתיים באמסטרדם מתכנס אחת למספר שבועות מועדון קריאה ישראלי. הוא מונה שישה חובבי קריאה ושיחה בגילים שונים, מתחומי עיסוק שונים: במאי סרטים, אפידמיולוגית, אמנית, מעצבת גרפית, ארכיטקטית ומתרגמת. הצעירה שבחבורה בת 36, המבוגרת חלפה על פני ה-60. כמו בקבוצות קריאה רבות אחרות, קשה להתעלם גם כאן מהרוב הנשי המוחץ. "נשים קוראות יותר מגברים", מסבירה שולמית במברגר, מארגנת הקבוצה. "הן אולי גם יותר מחפשות חברה, יותר אוהבות לדבר על דברים ולנתח אותם".
איך זה עובד?
"אנחנו מתכנסים לארוחת ערב, יושבים סביב שולחן ולקראת המנה האחרונה מתחילים לדבר על הספר שבחרנו יחד במפגש הקודם, ובינתיים כל אחד קרא אותו. אין לנו שום קו מנחה לניתוח הספר. איכשהו זה מתחיל לבד במהלך הארוחה. יש לנו פשוט מזל. זה הולך מעצמו והולך טוב, ויש גם גיוון מאוד גדול של נקודות השקפה, מה שהופך את זה לנורא מעניין. כל אחד מביא את זווית ההתבוננות שלו: פסיכולוגית, לשונית, ספרותית ועוד".
סיעור מוחות בשפת אם מפיג את הגעגוע לארץ?
"בוודאי. אבל זה לא רק זה. הקשר שלנו לארץ ולעברית מאוד חשוב. לפעמים קשה להתבטא בהולנדית על הדברים שאנחנו מעלים בעברית. חוץ מזה, אנחנו רגילים לתרבות דיבור אחרת מזו שנהוגה בהולנד. להולנדים יש בעיה עם ויכוחים, זה משהו שטבוע בתרבות שלהם. בתור ישראלים, אנחנו יותר מוכנים להתווכח ולהתעמת. לדעתי, בלי ויכוחים החיים די משעממים ובלי ויכוחים פחות מגיעים לתובנות.
"אני לא יודעת אם זה מקרי, אבל
באיזה אופן זה מפרה?
"במפגש האחרון, למשל, דיברנו על'גבינה הולנדית', ספר שאני עצמי תרגמתי, ובעקבות השיחה למדתי דברים חדשים והיום אני יכולה להגיד עליו הרבה יותר מאשר קודם. זו כמובן אחת הסיבות לקבוצת קריאה: כשאתה חייב להגדיר במילים משהו, אתה גם קורא אותו אחרת וגם מפעיל את המוח שלך תוך כדי הדיון ".
ומה הספר הבא על שולחן ארוחת הערב?
"'הדרך' של קורמאק מקארתי".
לצד מועדוני קריאה פרטיים מתכנסים אחת לחודש מועדוני הקריאה של מפעל הפיס, שמתפרשים ב-20 ספריות ציבוריות מדימונה וערד ועד טבריה והגליל העליון. אלה מבטאים את הצד היצירתי של הפטרונות, אבל הם הרבה פחות דמוקרטיים ממועדונים פרטיים. ועדת רפרטואר המונה אנשי ספרות בוחרת כמה עשרות כותרים, בעיקר קלאסיקות, מתוכם רשאי כל מנחה לבחור עשרה. במועדון שמנחה רן יגיל (הכותב במדור זה) בספרייה במרכז מנדל שביפו קראו המשתתפים, בין השאר, את "גברת דאלוויי" של וירג'יניה וולף וכתבים של ברונו שולץ.
גרעין הקבוצה מתבסס על כ-40 איש המתכנסים על קפה ורוגלך, רובם בסביבות גיל 50, אך יש גם כמה חיילים ואמהות צעירות. הדומיננטה היא-כמה לא מפתיע-נשים. "הקהל מאוד הטרוגני", אומר יגיל, "ואנשים מפתיעים אותי. מגיעים בני 50-60 שאומרים דברי טעם. אני מאוד מופתע מההערות שיש להם על ספרים. הצליח לנו".
איך התקבלה למשל בחירה לא צפויה כמו זו של ברונו שולץ?
"בהתחלה התמרדו נגדי, אבל מה זו קריאה אם לא אהבה בקשר בלתי אמצעי? היו כמה שהתמרדו כי אני מלמד דברים ישנים. הם נתנו לי דוגמאות לדברים שהם היו רוצים לקרוא: אורלי קסטל-בלום, רונית מטלון. אין טעם לנהל את המועדונים אם אתה לא מדבר על ספרים שאתה אוהב".
יש הצלחות בטוחות?
"אם נדבר על 'הזקן והים', על'הזר' או'תמונתו של דוריאן גריי'. כולם נורא רוצים להכיר את זה".
אסתר וינטראוב, קראנית מצטיינת, פרשה לפני שנתיים מעבודתה ומתמידה במפגשים במועדון הקריאה היפואי של מפעל הפיס זו השנה השנייה.
ומה עם העובדה שמנחיתים עלייך ספרים מלמעלה?
"זה דווקא טוב. המנחה מפגיז אותנו עם ספרים שבאופן טבעי לא הייתי פוגשת. לפעמים זו קריאה לא קלה אבל בפירוש מעשירה".
לא יותר פשוט לגלוש?
"אינטרנט?", היא שואלת בפליאה. "אני עוקבת גם אחרי פורומים, אבל זה בכלל לא דומה. כל עוד מועדון הקריאה קיים, אני הולכת באדיקות".
נא להמתין לטעינת התגובות
