ניהול כרוני בתיאטראות
התאגדות הבמאים החדשה העלתה סוגיה ישנה, ותמיד בוערת: האם כהונת המנכ"לים והמנהלים האמנותיים בתיאטראות צריכה להיות מוגבלת בזמן?
יוסי יזרעאלי צילום: רובי קסטרו
"מערכות התיאטרון הגדולות", אומר יזרעאלי, "הפכו בשנים האחרונות למערכות שיווק שלידן פועלים חוגים דרמטיים. השחקנים, הקהל, כולם מורגלים יותר ויותר לחומרים נמוכים, עד שהם פשוט לא מסוגלים לעכל חומרים אחרים ואז ברור שרק החומרים הנמוכים יכולים להיות מסחריים. נוצר מעגל שסופו בהתדרדרות תרבותית מוחלטת".
איך זה קשור למנהלים ולמנכ"לים?
"בסיטואציה הזאת הבמאי חלש מאין כמותו. במאי יצירתי ומאתגר הוא פשוט משהו שמפריע. לעומת זאת, למנהלים יש כוח עצום שנובע מזה שהם לא מתחלפים, ולכן הבמאי יודע שהם יוכלו לקבוע את גורלו לא רק בשנים הקרובות אלא למשך כל הקריירה. התוצאה היא שמעט מאוד במאים עובדים, ואלה שכבר עובדים הם בדיוק בצבע של המנהלים האמנותיים והמנכ"לים.
הפתרון למצב הזה, בתור התחלה, הוא להחליט שההנהלה הציבורית של תיאטרון חייבת להיות מורכבת לפחות בחציה מאנשי תרבות ולא רק ממקורבים פוליטיים ואנשי כספים כמו היום. אנשי תרבות יבינו יותר טוב את הצורך בהתחדשות תרבותית ולא יסתכלו על ניהול מוסד תרבות רק מהחור של הגרוש".
יגידו לך מנהלים ותיקים שתיאטרון שלא ירוויח לא ישרוד.
"סדר העדיפויות לא יכול להיות רק כלכלי. נכון להיום האיזון הופר. התיאטראות ממציאים תיאוריות כדי לתמוך בטעם התרבותי הנמוך שלהם, ומספרים סיפורים על איך הצגות גרועות מחזיקות את ההצגות הטובות. אחד הדברים שאפשר לעשות זה לדאוג לתחלופה, לדם חדש, בשדרת הניהול. מנהל חדש יביא במאים אחרים, שחקנים אחרים".
אז בשם העיקרון תחליף מנהל מצליח במנהל חסר ניסיון ותסתכן בהתרסקות.
"אף אחד לא נולד מנהל תיאטרון. אתה חייב לתת לאנשים צ'אנס כדי לגדל דור חדש. זה כמו שתגיד שבצבא אני מחליף רמטכ"ל כל חמש שנים הצבא יקרוס. ברור שבמסגרת ההצעה שלי המנהלים יידרשו על ידי ההנהלות הציבוריות לגדל דור המשך ולבצע חפיפה וככה הסיכון מצטמצם. הוא עדיין קיים, אבל שווה לקחת אותו כדי לא לקפוא על השמרים, שזו הסכנה הכי קשה לתרבות".
לטענתו של יזרעאלי, ההצעה שלו לא הייתה פופולרית גם אצל חבריו לאיגוד הבמאים. "אני מניח שאנשים חוששים לצאת נגד המנהלים", הוא אומר. "מן הסתם יגידו שאני מקנא ומריר, אבל האמת היא שאני באמת נאבק לא למען עצמי אלא למען במאים צעירים. אני מרוצה מהמקום שאני נמצא בו עכשיו. אני מביים בתמונע, מביים באנסמבל הרצליה, אני חש חופש אמנותי גדול ואין לי שום צרכים כלכליים או אמנותיים מהתיאטראות".
מובן שמושאי הביקורת של יזרעאלי לא משתגעים עליה. "מדובר באיש מכובד ומוערך מאוד, ובצדק", אומר איש תיאטרון בכיר, "אבל כזה שלמרות ההערכה הרבה שרוחשים לו - וההערכה העוד יותר רבה שהוא רוחש לעצמו - כבר 15 שנה לא הוזמן לביים בשום תיאטרון גדול, חוץ מהפקה בבית ליסין שנכשלה כליל, בשם'צור וירושלים'. ברור שהוא מדבר מתוך הפגיעה שהוא חש".
נעם סמל, מנכ"ל הקאמרי, מוסיף: "אני תוהה אם יוסי יזרעאלי היה מוכן שאת הפרופסורה שלו והקביעות שלו באוניברסיטת תל אביב שמפרנסת אותו כל כך יפה כבר עשרות שנים יגבילו לשמונה שנים כדי להכניס דם חדש למערכת. וברצינות, שום דבר לא נעשה במחשכים.
אני ממונה כמנכ"ל כל קדנציה מחדש על ידי ההנהלה הציבורית של התיאטרון שבודקת את ההתנהלות שלי ואת האיכות שלי ואת מצב התיאטרון. אם היו מגלים שאני לא טוב או שהתיאטרון במצב רע פשוט לא היו ממנים אותי מחדש. הקריאה של יוסי לא רצינית, מכיוון שהיא בעצם אומרת שבלי קשר לאם מישהו מצליח או לא מצליח צריך להפסיק את כהונתו אחרי איקס שנים, גם אם אין אף אחד שיכול, לדעת ההנהלה הציבורית, לעשות את העבודה טוב ממנו. זו טענה מצחיקה ומסוכנת, כי היא יכולה לגרום להתמוטטות של תיאטרון מאוד במהירות".
גם איגוד הבמאים מסתייג מדבריו.
"הוא מוציא אותנו למלחמה מוקדם מדי", אומר אלון אופיר, שחקן, במאי וממייסדי האיגוד, "בזה שהוא פונה ככה לתקשורת ומפנה את האש כלפי המנהלים והמנכ"לים, בלי שהאיגוד ישב והחליט על זה. בגדול אנחנו מאמינים שצריכה להיות תחלופה, אבל יש עוד מאבקים: הגדלת התקציב, שיפור תנאי החוזים, דאגה שבמאים
לא יוכרחו לעבוד יותר בלי כסף במסגרת פסטיבלים.
אני מבין את הכאב של יוסי ואת העובדה שדברים בוערים בו, אבל כשאתה חבר באיגוד אתה צריך לפעול בתיאום עם האיגוד ומבחינתנו עדיין לא התקיימו מספיק דיונים ועוד לא הותווה קו ברור. הקפיצה של יוסי עם הנושא הזה יכולה לפגוע בנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם