הירש מספר בדיחות על מוצרט
ריינר הירש מכריז על עצמו כעל האיש המצחיק ביותר במוזיקה הקלאסית, וייתכן שהוא צודק. הקומיקאי-מוזיקאי חוזר להופיע בישראל, חושש ללכת לאיבוד באוטובוסים בתל אביב, ובעיקר מפחד מאשתו. ריאיון עם מי שלא זקוק לסמי הזיה
ריינר הרש. צילום: יח''צ
"אבל רגע", הוא נזכר. "אני לא יכול לגלות לך איך בדיוק זה מצחיק, כי הקומדיה מבוססת על המוזיקה וצריך להיות שם כדי לראות ולשמוע את זה, ואני רוצה שתקנה כרטיס. אז אני לא אגלה לך. אבל אתם העיתונאים בטח מקבלים כרטיס בחינם, אז למה אני בכלל טורח לדבר איתך?".
"מוצרט כתב את הסימפוניה הראשונה שלו כשהיה בן ארבע. ארבע! אבל כמובן שהסימפוניה הזאת הייתה קשקוש מוחלט. חצי ממנה כתוב בצבעי פנדה בכלל".
אז כן, יחסית לסטנד-אפיסט, הירש באמת מנומס. הוא חובב מוזיקה קלאסית מילדות, אוהב להצחיק, ואין לו שום בעיה לעמוד מול קהל ולדבר על זה. במהלך המופע הוא מנצח על תזמורת סימפונית חיה, ומקפיד לבלגן אותה כמו שצריך: הוא משנה את המוזיקה, מטריד את הנגנים ואת הצופים, ומשלב בתבונה הנחיה קומית עם בין הסברים של ממש על המוזיקה. אם תרצו, "אינטרמצו" עם אריק ורדי, כשכל הנוכחים לקחו סמי הזיה. בארץ עושה את זה בהצלחה דוד זבה עם "אופרה בטירוף", אבל עם מבטא בריטי זה נשמע עוד יותר מוזר.
בעיני הירש, השילוב הזה טבעי לגמרי. "תמיד אהבתי מוזיקה, וכבר בבית ספר יסודי למדתי בעל פה מערכונים של מונטי פייטון. זאת הייתה ההכשרה הקומית הכי טובה שלי", אומר הקומיקאי-מוזיקאי, שלמד בכלל כלכלה.
"חיקינו אותם ומזה למדתי על טיימינג, על פאנצ'ים, על שליטה בקול ובגוף - כל מה שחשוב לקומיקאי. תמיד רציתי לשלב בין האהבות שלי, אז לפני כמה שנים התחלתי לכתוב מופע סטנד?אפ שלם שעוסק במוזיקה קלאסית. אבל זה לא עבד. הבנתי שעדיף לשבץ בו דוגמאות
של מוזיקה. השתמשתי בהתחלה בדיסקים, ואז חשבתי - למה לא להשתמש בנגנים של ממש? יש לזה פוטנציאל הצחקה בלתי נלאה, כי תזמורת היא אורגניזם חי ולא צפוי".
התזמורת, הוא מודה, היא גם מקור יעיל לאדרנלין. "בכל פעם יש תזמורת אחרת של נגנים מקצועיים שאני לא מכיר ושלא עבדו איתי קודם. זה נורא מאתגר, כי אין לי מושג איך זה יילך וכמובן שיכולים להתרחש גם אסונות. זה החלק הכי מהנה והכי קשה. אבל תמיד כשזה נהיה ממש מסובך מדי, אני מזכיר לעצמי שאם זה היה קל כולם היו עושים את זה ואז לא הייתי מיוחד".
"קומדיה היא במידה רבה עניין של מוזיקליות, של תזמון מדויק, וזה מתחדד כשעוסקים במוזיקה", מסביר הירש את החיבור יוצר הדופן שלו. "בנוסף, בגלל שהמוזיקה חייבת לתקשר עם הקהל ולהיות מוכרת, זה מחייב אותי לחשוב לעומק גם על הקומדיה וגם על הבחירה בקטעים המוזיקליים, כדי להשיג את תשומת הלב של הקהל. מצד שני, הקומדיה מקלה על הקהל להבין את המוזיקה, וזה חשוב מאוד".
"כמו שכולם יודעים, אני חצי גרמני וחצי אנגלי. זה אומר שהייתי יכול להשתלט על העולם בקלות, אבל אני מנומס מדי".
הירש נולד בלונדון לפני 40 ומשהו שנה, אבל הוא מסרב להסגיר את גילו האמיתי. "אני יכול להגיד לך, אבל אז אני אצטרך להרוג אותך, וזה יהיה מאוד קשה. אני אצטרך למצוא אותך קודם, ואין לי הרבה זמן בישראל. אני אלך לאיבוד בתחבורה הציבורית, אני אגיע איכשהו לעזה, יחטפו אותי ואז אשתי באמת תכעס. עזוב, עדיף שלא ניכנס לזה".
הירש כבר הופיע פה לפני חמש שנים, והוא שמח לחזור. "הקהל דומה בכל העולם", ההוא אומר. "בדיחה מצחיקה היא פשוט מצחיקה. היה מצחיק להופיע כאן, כי הופעתי עם תרגום סימולטני. חלק הקשיבו לתרגום וחלק לא, ככה שעל כל בדיחה קיבלתי צחוקים פעמיים. אבל אני באמת שמח לחזור. הקהל אצלכם אינטליגנטי, ידידותי ומוזיקלי".
ריינר הירש במסגרת פסטיבל פליציה בלומנטל, 24-18 במאי , מוזיאון תל אביב
נא להמתין לטעינת התגובות
