מדף הספרים של עדי עסיס
הערב (ד') יתקיים בבית הליקון ערב לרגל צאת האנתולוגיה לשירה עברית מתורגמת Poets on the Edge. המשורר עדי עסיס, מנחה הערב, מספר על אהבות ספרותיות. מסארטר ועד מרי דריאסק
יומנו של חוקר היסטוריה שמגיע לעיר קטנה כדי להשלים את מחקרו, אך מתמסר לחקר שלל התחושות, הגופניות והנפשיות, שנגרמות לו בשל הניכור שהוא חש מעולם החפצים הסובב אותו, ומיחסיו עם הזולת. ספר שמצליח לתאר את תחושת הניכור במגוון אמצעים ספרותיים, והעניק לי כקורא את ההקלה שבהבנה, שתחושת הניכור היא חלק בלתי נפרד מחיי. הבחילה כמובן לא חולפת בעקבות ההבנה, אבל היא יותר נסבלת.
עדי עסיס צילום: יח''צ
לראות - הארלאן אליסון
ספר שמוגדר כמדע בידיוני, אבל רחוק מאד מחלליות חייזרים ולייזרים. בקובץ סיפורים קצרים, מפורטים וחד פעמיים, הארלאן אליסון רוקח ממציאות, חלום ודמיון טקסטים שאי אפשר להגדיר היכן הם מתקיימים ובכל זאת הם ריאליסטים וחדים לגמרי.
במבוא לספור "קרואטואי" מספר המחבר ששבועיים לאחר כתיבתו עבר ניתוח לכריתת צינורית הזרע. והנה ציטוט מהסיפור "או, אלי, אילו ידעתי היכן לפתוח. בילד? לא, קודם לכן. בתנינים? לא, קודם. בקארול ? קרוב לוודאי. העניין תמיד נפתח בקארול. או באנדריאה. בסטאפני. תמיד במישהי. אין שמץ של פחדנות בהתאבדות; היא תובעת החלטיות."
הגיונות על הפילוסופיה הראשונית - דקרט
דקרט, הפילוסוף היובשני והנוקדני שמטיל ספק בכל ומבקש להקים את המחשבה על יסודות מוצקים, נראה מאד יומרני לימינו הפוסט-מודרניים, שמהללים את היחסיות וההקשר התרבותי. אבל תמיד אני חוזר לתאור שלו על הספק שבכתיבה עצמה "כמה פעמים קרה המקרה שראיתי בחזון-לילה שאני נמצא במקום זה, שאני מלובש, ושאני יושב על-יד התנור, אף-על פי ששכבתי ערום לגמרי במיטתי? אמנם כרגע נראה לי היטב, שהעיניים שבהן מביט אני אל הנייר הזה, אינן אחוזות כלל בתרדמה...", תאור שעוזר לי להכניס את עצמי לפרופורציות שהכתיבה היא, אולי, לא יותר, אבל גם לא פחות, מחלום בהקיץ.
תחת חורש חלב - דילן תומס
היפ הופ וולשי משובח מבית היוצר של המשורר הגאוני דילן תומס, הרבה לפני שמישהו באמריקה העלה בדעתו שאפשר לכתוב בקצב נפלא, פרוע ומשוחרר כל כך, על קורות השכונה ועלילותיה. תרגומה המשוכלל והמהנה של שולמית הר-אבן שומר על המקצב והחרוז בעברית קולחת ומרנינה. חגיגה ללשון הספר הזה. גם מי שטוען ששירה "לא מדברת אליו" עלול למצוא עצמו נסחף בקריאה.
הדרך - קורמאק מקארתי
לו רשמתי את הרשימה הזו לפני חודשיים, היה "1984" של גורג' אורוול יושב במשבצת הזו. אבל מקראתי הולך צעד אחד קדימה, או אולי צעד אחד אחורה ומתאר מצב אפוקליפטי שבו קרס השלטון המרכזי, והחברה איננה חברה עוד, אלא "אדם לאדם זאב", במשמעות הכי בסיסית ואכזרית של מאבק הישרדות יומיומי, ובכל זאת מותיר מקארתי צלם אנוש בגיבוריו, כך שהאנושיות מקבלת מימד טהור, חף מאיצטלות של תרבות וצדקנות. המינימליזם החודר של מקארתי חושף את השורשים הרקובים של החברה הצרכנית, בצורה שאי אפשר להתעלם ממנה.
אהבה ראשונה - סמואל בקט
קובץ של ארבעה סיפורים שנותנים תשובה מרגשת מורכבת ומצחיקה לשאלה מהי אהבה. הגיבור של בקט שנע בשוליים בין בית קברות, ספסל ורפת מצליח למצוא אהבה ולדבוק בה, בצורה שמערערת על התפיסה הרגילה של אהבה ותוצריה, כמו זוגיות, משפחה וכדומה. ספר שמלמד שהאהבה יכולה להימצא בכל מקום, למשל ברפת, ושאפשר להביע אותה על ידי כתיבת שם האהוב, או האהובה, באצבע על גללי פרות.
חוברת שירה צעירה -בהוצאת בית הספר התיכון "מיטרני" בחולון
קובץ צנום של שירים שלוקטו על ידי המורים לספרות בתיכון בו למדתי, ושנועד לשמש כחוברת עזר לשיעורי הספרות. הקובץ מכיל משירי אבידן, זך, רביקוביץ, וולך, עמיחי וכו', ודרכו התוודעתי לשירה עברית.
בשיעורים משעממים במיוחד, למשל
על אנה קרנינה של טולסטוי, נהגתי לקרוא בחוברת מההתחלה עד הסוף. פעם נכנס לכיתה מורה מחליף, וניסה לדבר מול תלמידים גועשים ורועשים על "רגע אחד שקט בבקשה" של נתן זך מתוך החוברת. למזלי ישבתי בשורה הראשונה והצלחתי להקשיב לו.
קדיש - אלן גינזבורג
ספר שירה מצמרר, שנכתב בלהט פולחני, על ידי הכוהן הגדול של דור הביט ותורגם בכישרון רב על ידי נתן זך. פואמה שתובעת ללכת בעקבותיה, בעיקר בשעות הקטנות של הלילה, כששקט, ואפשר לשמוע את הפעימות שלה, ולראות את הרחובות של ניו-יורק של שנות החמישים.
פנים רחוק - אנרי מישו
קשה לשייך את ספרו של מישו לז'אנר מסוים. הוא מלהטט בין שירה, פרוזה, הגות וכתיבה אוטומטית. הספר שלו תובע מהקורא "לצאת מהקופסא" ולהניח למילים להוביל אותו בלי שהקורא יודע אם זו עלילה, דימוי, או עובדה. ממישו אפשר ללמוד כיצד להשתחרר מאזיקי הז'אנר, למשל, בטקסט "החיה האוכלת מנעולים", ולתת למילים לעשות ככל העולה על רוחן.
חזירויות - מרי דריאסק
מונולוג של אישה שהופכת לחזיר. התיאור של מטמורפוזה מבת אנוש לחיה מעורר אסוציאציה ל"גלגול" של קפקא. אבל הגלגול של דריאסק הוא גלגול של אישה. דריאסק לוקחת את הקוראות והקוראים למסע של ניוון במחוזות הקוסמטיקה, ההשפלה והזנות של פריס. מסוג הספרים שאפשר לומר עליו ש"רוח התקופה" נושבת ממנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
