צופן בללי-רביקוביץ'
"אבל הבגד! אמרה, הבגד בוער באש! מה את אומרת? צעקתי, מה את אומרת? אין עליי בגד בכלל, הרי זאת אני הבוערת..." כפי שהיתה המשוררת בחייה, גם האלבום בללי/רביץ/רביקוביץ', מספק חידות וצפנים המשרים אווירת עצב ומצוקה
יצירת האלבום החלה עוד לפני מותה של רביקוביץ', כאשר המפיק סולו יורמן הציע לבללי להלחין כמה משיריה לטובת ערב הוקרה למשוררת בפסטיבל ישראל. הרעיון על ערב הוקרה התפוגג בגלל סיבות הפקתיות, אך ההתחברות למילות השירים שלה בקלות, סחף את בללי לשקוע בעולמה ולהמשיך בפרוייקט.
למרות החיבור הרגיש בללי שלא פשוט יהיה להלחין את השירים. אין כמעט חרוזים או מבנה המכיל פזמון שאפשר להיאחז בו. לכן כנראה, סיום הפרוייקט התארך לארבע שנים, אך ההיסחפות והחיבור היו פשוטים ומשכנעים, למרות חסרונה הפיזי של רביקוביץ'.
"אבל הבגד! אמרה, הבגד בוער באש! מה את אומרת? צעקתי, מה את אומרת? אין עליי בגד בכלל, הרי זאת אני הבוערת..."
כפי שהיתה המשוררת בחייה, גם האלבום בללי/רביץ/רביקוביץ', מספק חידות וצפנים המשרים אווירת עצב ומצוקה. "הבגד" מבוסס על סיפורה של מדיאה מהטרגדיה היוונית הקלאסית, ששלחה כאות נקמה לכלתו של אהובה יאסון, שמלה שכאשר היא נלבשת פורצות ממנה להבות המכלות אותה. גיבורת השיר, מודעת לסכנת הקיום שלה, מזהה כי הבגד הוא האימה הנפשית הפנימית שלה, אך איננה מסוגלת להדוף אימה זו.
בפגישות שערך בללי עם פרופ' ניסים קלדרון שהיה חבר קרוב של רביקוביץ', עזר לו קלדרון לפענח את השירים להם התחבר, ולהבין מה חיבר אותו אליהם: נושאים רוחניים, עולם של חלומות ופנטזיות, מטאפאורות לסערות נפש גדולות במושג האהבה ותהיות על העתיד מול חקירה של העבר.
מושג האהבה למשל אצל רביקוביץ' משול לאלמנטים
כשאני מאוהבת אני דחוסה כענן, עמוס גשמים, מגיר מטר... (מתוך "מחבואים").
בללי מספר כי בחירת המילים בשיריה של רביקוביץ' הזכירה לו את בחירות הצלילים שהוא עושה כמלחין. בחירת המילים הכי פחות צפויות מול הצלילים הכי פחות צפויים - לחבר ביניהם, לתקשר איתן וכך ליצור לנו את העולם המסתורי, עמוס בצפנים בתוך צלילים ומילים שלא הכרנו. בללי מוסיף לתחושת המיסתורין המאפיינת את שיריה של המשוררת בעזרת לחנים מעניינים המאפיינים אותו, ואלו יוצרים חיבור מסקרן עם המילים שלרוב מתארות מצב נפשי או עריגה, דרך פרטים דמיוניים קונקרטיים. כמו למשל בשיר הפותח את האלבום "ארץ רחוקה":
הלילה חזרתי בסירת מפרשים, מאיי השמש ושיחי האלמוגים, נערות עונדות מסרקות של זהב, נשארו על החוף באיי השמש...
מילים הממחישות עריגה אל גן-עדן קסום, אך אבוד ובלתי אפשרי. המימוש הוא לשוני בלבד והסיטואציה הדמיונית נסדקת כי השיר למעשה מייצג הוויות רגשיות שמעבר. הלחן מונוטוני ונוח, והנגיעות האלקטרוניות יוצרות מענה לאווירת הפנטזיה הקסומה בשיר.
אפשר להרגיש את פתירת הצפנים של בללי לשירים אותם בחר להלחין, עפ"י ההתאמה המאוד לא קלה של הלחן למילים. כל שיר הוא חידה חדשה שנוצרה בראש ובראשונה ע"י רביקוביץ' ואח"כ גם ע"י בללי עצמו.
יהודית רביץ הצטרפה לפרוייקט לאחר שסיפר בללי כי כשהלחין את "הזמן הניצוד ברשת", שמע את קולה של רביץ עולה מן הטקסט, וזו מוסיפה את החוזק הנשי, אך הנואש למילים. הלחן מזכיר הצגת קרקס או מופע תיאטרון אוונגרדי, ובשילוב קולה של רביץ שוב מופנה החץ אל עבר היער המכושף, הלא הוא האלבום. למרות שהלחנת השירים היא כביכול מנקודת מבט גברית, הבחירה ברביץ נתנה משמעות מחוזקת לטקסטים מהם התבקש ייצוג נשי, ולאו דווקא הפריע למימוש נקודת המבט הזו.
פרט למסתוריות האופפת את האלבום ישנה תחושה חזקה של אפלוליות שמן הסתם מתחילה בטקסטים עצמם, אך גם בללי אינו מספק יותר מידי הומור באלבום, פרט לשיר "ביתן הזכוכית" ועוד כמה קטעים קצרצרים מתוך השירים עצמם. לאלבום מצורפת חוברת הכוללת את מילות השירים בכתב ידה של רביקוביץ', ועטיפתו מעוטרת בסירת נייר שטה בים כחול של מילים.
אי-אפשר שלא לחשוב על הקשר בין זה לקונספט החוזר על עצמו בהרבה מן השירים. לא אחת מופיעים בהם אלמנטים מעולם המים והרוח: ספינות, אלמוגים, דייגים, רשתות וסופות. באופן כללי קיים מרחב מימי לא קטן בשיריה של רביקוביץ' והוא נתפס בסימבוליקה הפרויידיינית כייצוג לחיי הנפש. הירידה של רביקוביץ' למצולות הים משולה לצלילה אל המחוזות המסתוריים של התת-מודע. הישיר ביניהם הוא דווקא השיר האחרון באלבום שנקרא "התרוששות":
"ואם להתרושש, אני רוצה כמו ארץ חרבה, אם להתרושש אני רוצה בגאווה. ספרי תורה מצילים מן האש אותי לא. אני רוצה לבקש שאם אמות אהיה כאוניה טרופה: מים שאין להם סוף יכבו את השרפה".
המילה "התרוששות" היא תחליף למילים יאוש או אבדון דרך מוות שאינו טבעי. ב-21 באוגוסט 2005 נמצאה המשוררת בדירתה ללא רוח חיים. ההשערות הראשונות הצביעו על כך ששמה קץ לחייה, אך מנתיחת הגופה לא נתגלו סימנים להתאבדות, אלא תופעת "לב מורחב" המצביעה ככל הנראה על מוות בשל הפרעות קצב.
בללי ביקר בביתה של המשוררת, סייר בין חדריה וחפציה, הביט דרך חלון מטבחה על הנוף עליו סביר שהביטה לא פעם והגדיר את הביקור הזה כמרגש במיוחד. קשה לדמיין מה היתה חושבת המשוררת על הלחנת שיריה, אך בנה עידו פגש את בללי, כשזה ביקר בביתה ואמר לו שהטקסטים הללו כאילו חיכו להלחנתו המיוחדת.
במהלך השנים זכתה שירתה של רביקוביץ להערכה רבה, והיא אף זכתה בפרסים ספרותיים למכביר: פרס ביאליק (1987), פרס שלונסקי, ופרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (2005); בשנת 1998 הוענק לה פרס ישראל ובשנת 2000 דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה.
בללי, רביץ, רביקוביץ.
הליקון 2009
ביום שישי ה-8/5 יעלה מופע חד-פעמי במועדון הזאפה ברמת החייל בשעה 14:00
נא להמתין לטעינת התגובות
