אני והדוקטור: לקראת הופעתה של סיסטרס אוף מרסי
The Sisters of Mercy, אחת מלהקות הרוק הגותי הבולטות של האייטיז, עדיין שובתת בהפגנתיות נגד חברות התקליטים. זה לא מפריע לה לצאת לסיבובי הופעות - עובדה, מחר (ב') היא תנחת גם אצלנו. אנדרו אלדריץ', מנהיג הלהקה, מעדיף להמשיך ולהתנער מהתדמית הגותית (ומרשת האינטרנט) ומבטיח תצוגה בועטת של רוקנ'רול חי
בחוברת הפנימית של אוסף קטעים נדירים שהוציאו הסיסטרס ב-'92, "Some Girls Wander by Mistake", מספר אלדריץ', מנהיג ומייסד ההרכב, שבניגוד לרוח התקופה הסיסטרס הוקמו לא מתוך אידיאולוגיה מחתרתית או בועטת, אלא מתוך רצון שישמיעו שירים שלהם ברדיו. וכך היה.
שלושתם, ללא יוצא מן הכלל, היו משועבדים לסטוג'ס. לאלה התלוותה האלקטרוניקה הפסיכית של Suicide, מה שגרם לשלושה לאמץ מכונת תופים כחברה מן המניין בהרכב. מכונת התופים קיבלה את הכינוי "דוקטור אוולאנש" - Avalanche (מפולת שלגים) - על שם שיר נוסף של לאונרד כהן. הדוקטור, בתצורות ודגמים שונים, ילווה את אלדריץ' במרוצת השנים ויעמוד לצידו במקום בו אחרים העדיפו לנטוש, איש איש וסיבותיו הוא.
כניסתו של הדוקטור להרכב איפשרה לאלדריץ' לעזוב את עמדת התופים, עמדתו המקורית בהרכב, ולעבור לקדמת הבמה. השניים האחרים תפסו את הגיטרות, והשלושה הקליטו קטעים כל אימת שרק יכלו. הם לא ידעו ששנים ספורות מאוחר יותר ייזכו להיכלל כחלק מגל חדש של להקות עטויות שחורים ואפלות שיכונו "רוק גותי", סגנון שאלדריץ' ישתדל להתנער ממנו עד כמה שרק יוכל. מבעד למשקפי השמש הכהות והאלמותיות שלו, סייע אלדריץ' והסיסטרס לבנות את התדמית הגותית של האייטיז; ובאופן פרדוקסלי מבעדן גם ביקש לנפץ אותה. כך, הסיסטרס אוף מרסי ביססו את מעמדם בין המרירות המתקתקה של הקיור לבין האוונגרדיות המרוחקת של Bauhuas.
ב-'85 הוציאו הסיסטרס את אלבומם הראשון, "First and Last and Always", שהציג מינימליזם צרוף של יופי אפל ומהפנט. הפתיח האפוקליפטי של האלבום, "Black Planet", היווה הצהרת כוונות מדויקת של הלהקה. התווספה לו שורה נהדרת של שירים נדירים ביופיים ובפשטותם.
לקול בית-הקברות העמוק
אגב, ביקור באתר הרשמי של הסיסטרס יעיד לא פעם ולא פעמיים על הגישה הזו, כאשר השיא הוא עמוד בו מוצגת "אבולוציה אלטרנטיבית" שממקמת את עיתונאי המוזיקה בתחתית הפירמידה, בתור אמבות או כל יצור חד-תאי אחר, לצורך העניין. כן, אין ספק שהרעיון מובהר היטב.
"Floodland" יצא ב-'88 וקידם את הסיסטרס לעידן מופק היטב, תודות ליד מסייעת מהמפיק ג'ים סטיינמן (מתהילת ההפקות הגרנדיוזיות של מיטלוף). ההפקה הפומפוזית על סף מגלומנית של האלבום התבטאה בשיאה בשני שירים בו - "Dominion/Mother Russia" ו-"This Corrosion", שניהם המנונים דרמטיים וכבדי ראש אליהם התלוותה גם שירת המקהלה הרשמית של ניו-יורק.
האלבום כולו היה מונחה קלידים, ובכך היווה שינוי משמעותי למדיי מהרוק (המינימליסטי אמנם) של האלבום הקודם. לא עבר זמן רב עד שמוריסון פוטרה מהלהקה, וחרושת השמועות נכנסה שוב להילוך גבוה. היו שאמרו שהיא מעולם לא ניגנה תו אחד באלבום, היו שאמרו שאלדריץ' מעולם לא שילם לה את חלקה ושמעולם לא ראה אותה כחלק לגיטמי מההרכב, היו שאמרו שהיא נשכרה על ידיו אך ורק לשם שימוש בתדמית המסתורית שלה. על כל פנים, אלדריץ' המשיך להתחפר ולהתחבא מהתקשורת המנחשת ומלאת הספקולציות. הוא והדוקטור נשארו, שוב, לבד.
ב-1990 החליט אלדריץ' לגייס חבורה חדשה מאחוריו. את המגלומניות מהאלבום הקודם הוא חימש הפעם בלא פחות משלושה גיטריסטים ושינה כיוון מובהק: הסיסטרס עברו לבצע רוק אלקטרוני, טכנו חמוש באג'נדה פוליטית נוקבת ויוצא במופגן נגד ממשל ג'ורג' בוש דאז. זה היה נסיון חדירה ברור לשוק האמריקאי, נסיון שספג כישלון חרוץ. טעות טקטית, אם תרצו; או פשוט בלבול וחוסר כיוון משוועים.
"Vision Thing", האלבום השלישי, הכיל כמה מהשירים המביכים ביותר בקריירה של הסיסטרס, כדוגמת "Dr. Jeep" המקושקש או "Something Fast" חסר כל הכיוון. ג'ים סטיינמן חזר לעשות פלאים כשהופקד על השיר "More" המטאלי במה ששימש השראה ברורה לז'אנר המטאל הגותי שעלה לגדולה מאוחר יותר (תשאלו את Paradise Lost שחוזרים לכאן בסוף החודש).
בשנתיים הבאות חברי הלהקה הטריים החלו מטפטפים ממנה החוצה, וההוצאה הרשמית האחרונה שסיפקה הייתה אלבום אוסף בעל השם המבריק "A Slight Case of Overbombing" שיצא ב-'93. האלבום כלל רמיקס לשיר ישן, "Temple of Love", אליו צירף אלדריץ' את עופרה חזה ז"ל, שהייתה אז בשיא פריחתה המוזיקלית באירופה. גם הפעם שמועות וליחשושים בדבר רומן סודי בין השניים לא איחרו לבוא. שמועה לא מבוססת במיוחד אף גורסת שאלדריץ' הציעה לחזה נישואין ונענה בסירוב, אבל הוא, כצפוי, מסרב להתייחס לכך בכל תוקף.
לאחר שיצא אלבום האוסף שבקה המכונה של הסיסטרס חיים, ואלדריץ' הכריז על שביתה חגיגית נגד חברת התקליטים. הוא והסיסטרס מתעקשים לא להוציא אף חומר רשמי מאז ועד להודעה חדשה, שלא ברור מתי בדיוק תגיע, אם בכלל. עם זאת, החל מ-1996 יוצאת הלהקה בהרכבים כאלה ואחרים לסיבובי הופעות, במסגרתן מבוצעים גם שירים חדשים. נכון לרגע זה, אין תכנונים ממשיים להקלטות רשמיות. ההרכב הנוכחי כולל כיום את אלדריץ', הדוקטור ושני נגני הגיטרה בן כריסטו וכריס קטאליסט.
***
הסיסטרס יכולה הייתה, לכאורה, להיכנס בראש מורם לעידן בו רשת האינטרנט מהווה את המתווך הבלעדי בין להקה לבין קהל המאזינים שלה. אחרי הכל, מדובר בלהקה מבוססת ומוערכת בעלת בסיס מעריצים רחב וקבלות על עשייה מכובדת לכל הדיעות.
למרות זאת, גישתו של אלדריץ' לרשת האינטרנט מבטלת כל לגיטימציה של הרשת כגורם חיוני לקיומה של להקה כיום. אין ספק שזהו הפספוס הגדול ביותר של הלהקה, שבמקום להמשיך ולנסות כיוונים חדשים, העדיפה להיתקע במקום מסיבות עקרוניות. נראה שאלדריץ' רואה את האינטרנט כאויב, ולאו דווקא ככלי שיכול לסייע.
האלבום האחרון שלכם, "Vision Thing", סימל עידן חדש בו אימצתם בו קו יותר רוקיסטי ופוליטי. מה גרם לכם לקחת את הקו הזה?
"האלבום הזה היווה את שיא החרדות שלנו מהמדיניות של ממשלת ארצות הברית ופוליטיקה של העולם באותו זמן. העבודה שלנו תמיד הייתה פוליטית. היה לנו גם ליין-אפ שונה מהאלבומים האחרים. הייתי רוצה להאמין שכל החומרים שלנו הם התקדמות ממה שעשינו קודם."
הרבה מהמעריצים שלכם בארץ, ובעולם כולו, עדיין זוכרים לכם חסד נעורים כלהקה 'גותית'. אני בטוחה שאתם, מן הסתם, ערים לכך, אבל אני מנחשת שזה לא בדיוק מעודד אתכם. מה יש לך להגיד למעריצים שמתעקשים לשמור אתכם בזיכרון ככאלה?
"אנחנו מעמידים את עצמנו בקו עם להקות כמו מוטורהד והראמונס. תיארו אותנו בתור הרבה מאד דברים, וזה נחמד לראות אנשים שונים ומגוונים נהנים מהלהקה בהופעות. אבל התיאור האהוב עלינו של השנים האחרונות היה "מכונת גרוב צנומה ונוצצת" (תיאור שהעניק לסיסטרס מגזין 'מטאל האמר' הבריטי, ל.ל). אני חושב שזה מתאר את הליין-אפ יותר טוב מכל הגדרה אחרת."
ומה ההגדרה האישית שלך לצליל המחודש שלכם?
"ייעלנו הרבה מהשירים הישנים, כך שהביצועים המחודשים שלהם על הבמה הם מעט שונים. אנחנו משתעממים מלנגן את אותן הגרסאות שלהם כל הזמן. הצורה בה כריס ובן מנגנים את השירים היא הרבה יותר חדה מבעבר. כל הלהקות מתפתחות, מתבגרות ומתקדמות עם השנים. אנחנו לא יוצאי דופן."
בהמשך לשיתוף הפעולה שלכם עם עופרה חזה ז"ל ב'92 עם הרמיקס ל-"Temple of Love", חשבתם על כיוון מזרחי/ים תיכוני נוסף בשירים החדשים שלכם, או שזה היה משהו חד פעמי?
"עופרה הייתה אדם מבריק, יפה ומוכשר, ואנחנו מתגעגעים אליה. אנחנו תמיד מתעניינים בלעבוד עם אנשים מקוריים, למרות שאין כרגע תכניות לעשות משהו כזה. אבל אני לא אומר שזה לא יכול לקרות."
כחלק מהשביתה נגד חברת התקליטים East/West, הצהירה הלהקה על שאיפה להיות עצמאית. זה אומר שאתם נגד חברות תקליטים באופן כללי?
"למרבה הצער, חברות תקליטים באופן כללי הן לא ממש בעניין של מוזיקה. כשהתחלנו גרמנו לנו להאמין, בהתאם לשם – "חברות תקליטים", שהן יהיו מעוניינות במוזיקה שלנו ובהתפתחות שלנו כלהקה. כשלמדנו על בשרנו שהן לא, לא הייתה לנו ברירה אחרת מאשר לפתוח בשביתה. יותר מידיי אנשים לא לוקחים עמדה כנגד השטויות מהסוג הזה והרגשנו שאנחנו פשוט חייבים לעשות את זה. הרבה דברים השתנו בתעשיית המוזיקה, אבל יש בה עדיין יותר מידיי אידיוטים ובורים."
באחד הראיונות שמופיעים באתר שלכם תיארת את רשת האינטרנט כ"דרך הכי מהירה להגיע מהמקום שאתה לא רוצה להיות בו למקום שאתה לא רוצה להגיע אליו". זה היה לפני 10 שנים, ב1999. בהתייחס לרעידת האדמה שחוותה מאז תעשיית המוזיקה באינטרנט, כמו גם האפשרות ללהקות לפנות ישירות למאזינים ללא מתווכים, האם אתה עדיין מתייחס לאינטרנט בזלזול ומגדיר אותה כ"טקסט לאנשים שלא יודעים לקרוא"?
"די, כן. המדיה אמנם משגשגת במהירות, אבל התוצאה היא שאמנות וחזון אמיתיים הולכים לעיתים קרובות לאיבוד בתוך בליל של מוך משווק היטב. המעריצים שלנו משתמשים ברשת להחליף הקלטות מהופעות, ומילים מפה לאוזן מתפשטות בקלות על ההופעות שלנו וכוליי, שזה דבר טוב. עם זאת, האינטרנט אחראי גם למעטה של שמועות לא נכונות עלינו ואני בטוח שלהקות אחרות סובלות מזה גם. בנוסף, אנשים הם בעלי דיעות קדומות על להקות, גם אם האתרים הרשמיים שלהן עדיין מכילים הרבה מידע שיפריך אותן."
אז איך בנויה ההופעה החיה מבחינת שילוב שירים חדשים וישנים?
"יש לנו עשרות שירים חדשים, מהם אנחנו מנגנים בודדים בהופעה החיה. אני כותב את המילים, וכולנו מחברים את המוזיקה. אני מזמין את כריס ובן לעזור לי עם המילים, אבל עדיין לא השתמשנו בהן. הסט-ליסט משולב משירים חדשים, ישנים וכאלה שבאמצע. ההופעות הן בדרך כלל מפגן בוטה של רוקנ'רול ישיר והגון, עם תאורה מאד יפה."
אנחנו אמורים לצפות לביצוע סופר-מיוחד של "Temple of Love"?
"עדיין לא כתבנו את הסט-ליסט להופעה, אבל אני מניח שהביצוע יהיה די מיוחד."
לאן אתם ממשיכים אחרי ההופעה שלכם בישראל?
"אנחנו נוסעים לדרום אמריקה ביוני, ואז הולכים לישון קצת. זו הייתה שנה ארוכה מאד עד עכשיו."
ומה לגבי דוקטור אוולאנש?
"דוקטור אוולאנש תמיד יהיה בסביבה. הוא היה שם מההתחלה, והוא יהיה שם הרבה אחרינו."
***
- האזינו היום (א') בשעה 14:00 לספיישל סיסטרס אוף מרסי בתחנת הרדיו "קול הקמפוס" 106fm.co.il
- סיסטרס אוף מרסי יופיעו מחר, ב', במועדון התיאטרון, תל אביב, בשעה 21:00
נא להמתין לטעינת התגובות
