האביב של טום סטופרד
המחזאי טום סטופרד כתב את "רוקנרול" על משפחה צ'כית. אבל אז גילה שהוא כתב בעצם אוטוביוגרפיה דמיונית. לקראת הגעת המחזה לישראל, הוא מדבר על זה
טום סטופרד. צילום: יח''צ
"בדרך כלל אני מתחיל לכתוב המון דברים במקביל. המון רעיונות צצים ועולים על הנייר. חלק מתגבשים למשהו אחד, חלק למשהו אחר, חלק נעלמים ומושלכים לצדי הדרך ועל חלק אני עדיין עובד. כך שמצבי הנפשי בתחילת כל כתיבה של כל מחזה הוא בעיקר מבוהל למדי, כי אין לי מושג מה אני עושה ולאן אני הולך. אני חושש תמיד שלא אצליח לעסוק בכל הנושאים שבהם אני רוצה לעסוק. בדיעבד, אגב, אני מרגיש תמיד שבאמת לא הצלחתי".
באמת, זה עדיין קורה לך? אחרי כל הניסיון, ההצלחות, קיימת עדיין התחושה שלא הצלחת להגיד מה שרצית?
"בהחלט. כתיבת מחזות היא מלכתחילה לא בדיוק הדרך הכי ברורה ויעילה להעביר רעיונות מופשטים, פוליטיים, פילוסופיים או רגשיים. כדי להיות ברור ומובן וממצה, עדיף לכתוב תזה אקדמית או מאמר בעיתון ולא לנסות לצקת את כולם יחד לתוך מחזה שצריך גם להביא דמויות אנושיות ונוגעות ללב וגם לעניין קהל במשך שעתיים. מצד שני, תיאטרון לא אמור לעשות מה שמאמר אמור לעשות".
"רוקנרול" עוקבת אחרי 30 שנה בחייה של משפחה צ'כית אינטלקטואלית, כאשר ברקע מתרחשות תהפוכות בצ'כיה ובעולם כולו. ברגע מתנגן הרוקנרול, אותה מוזיקה אמריקנית שסימלה לצ'כים המדוכאים יותר מכול את מהפכת ילדי הפרחים והחופש, ולכן נאסרה להשמעה בידי השלטונות הסובייטים.
לדברי סטופרד, יליד צ'כיה בשנת 1937, שרק בגיל 40 גילה שהוא יהודי ושאמו הבריחה אותו מצ'כיה בתחילת הכיבוש הגרמני ב-1938, הסיפור של ההצגה יכול היה להיות הסיפור שלו. "אם כילד", הוא אומר, "הייתי חוזר לצ'כוסלובקיה אחרי מלחמת העולם השנייה במקום שאמי תתחתן עם גבר אנגלי ותישאר באנגליה, אני מניח ש-22 שנה מאוחר יותר המצב שלי היה דומה לזה של אותם סטודנטים צ'כים צעירים שהניעו את המהפכה ושילמו עליה מחיר כה כבד. כך שהבנתי תוך כדי כתיבה שאני למעשה כותב אוטוביוגרפיה בדיונית שלי עצמי. ולדמות של יאן, הדמות הראשית, מצאתי שהכנסתי הרבה מעצמי".
רוקנרול. צילום: יח''צ
תן לי דוגמה.
"המאבק בין תפיסות עולם ימניות ושמאלניות, שהיו שאלות הרות גורל בזמן המאבק הבין?גושי. אלה דילמות שאנחנו רואים את גיבורי המחזה מתעמתים סביבן ממש בזמן אמת, בשעה שהעולם כולו עסק בהן, כולל אני. רק שלי כזכור הייתה הפריבילגיה לחיות באנגליה החופשית ולא בצ'כיה הטוטאליטרית תחת ברית ורשה".
מצד שני, המחזה מסתיים בטון מפויס, אבל לא לגמרי מרוצה. נדמה שהחברה הצ'כית שנוצרה אחרי מהפכת הקטיפה רחוקה לדעתך מלהיות אידאלית.
"בהחלט. זה נכון לגבי כל העולם. אני מניח שעדיפה חברה ליברלית שיש לה בעיות מאשר חברה טוטאליטרית, אבל בכל זאת ברור - והמשבר הכלכלי העולמי הנוכחי רק עושה את זה יותר ברור - שהחברה הליברלית-קפיטליסטית שהצהרנו בעבר שניצחה את המרקסיזם רחוקה מלהיות מושלמת מבחינה מוסרית.
במובן
הזה אני מצטט ומושפע מוואצלב האוול (מחזאי וסופר, ממנהיגי האביב של פראג ונשיאה של צ'כיה אחרי מהפכת הקטיפה - י"א) שאמר בדיוק את הדברים האלה על צ'כיה, לא מזמן. שלא זו החברה שהוא ראה בעיני רוחו כשנאבק ברוסים בשנות ה-60 וכשהקים את הרפובליקה הצ'כית בשנות ה-90".
עצוב.
"כן, אבל אלה החיים כנראה. המציאות לעולם לא יכולה להתאים לחלומות שלך, גם כשאלה מתגשמים. זה נושא שהוא גדול יותר מהסיפור של צ'כיה, או בכלל מכל סיפור פוליטי או אידאולוגי".
רוקנרול. צילום: יח''צ
אתה חושב שיש בכלל אפשרות לשינוי המצב הזה, או שזהו הטבע האנושי ולא ניתן לעשות שום דבר בנדון?
"נו, מר אסתרקין, זה כבר עצוב. ברור שצריך לבחור בין שיטות וגישות פוליטיות, אבל לא חייבים לבחור תמיד בין הפרשנות הכי קיצונית של כל גישה לפרשנות הכי קיצונית של הגישה המנוגדת. המין האנושי נמצא תמיד בתהליך של איזון בין החלקים האנוכיים שבו לבין החלקים שיש בהם חסד ואלטרואיזם. האיזון הזה, ללא ספק, הופר על ידי הקומוניסטים, וכפי שמעיד המשבר הכלכלי הנוכחי הוא הופר גם מהצד השני. אבל זה עדיין לא אומר שאי אפשר למצוא איזון טוב יותר".
אז יש מקום לאופטימיות?
"אני לא אישיות פוליטית ולכן אני חופשי לומר את דעתי. אני חושב שהיותו של אדם אופטימיסט או לא מעיד יותר על הטמפרמנט שלו ופחות על האינטלקט שלו. וכן, הייתי מגדיר את עצמי כבעל טמפרמנט אופטימי. מצד שני, יש לי שבעה נכדים ואני מודאג גם לגביהם. אני מודאג גם מזה שהקרחונים נמסים ויערות הגשם נעלמים ואני חושש שעתידו הפוליטי?כלכלי של העולם יוכתב יותר ויותר מההווה האקולוגי שלו. בסופו של דבר, לא ממש נשמעתי עכשיו אופטימי, אה? אני אומר לך, האדם הוא יצור מלא סתירות".
"רוקנרול", תיאטרון הקאמרי בתל אביב, 2-3 במאי
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם