מדף הספרים של נולי עומר

המילון ההומוריסטי של נולי עומר "הקפריזה והזוגוש", העוסק בזוגיות, מיניות, טקסים ומוסכמות, רואה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד. עם צאת הספר מספרת עומר על ספרים אהובים, הציור הפיקסו-מאטיסי של יונה וולך וספרו של אביה, ע.הלל

נולי עומר | 29/4/2009 17:26

אלה תולדות - אלזה מורנטה
את הרגע בו סיימתי לקרוא את ספר המופת הזה ופרצתי בבכי תמרורים קולני לא אשכח לעולם. ניסיתי להעיר את הילד שלי שהיה אז בן שלוש (כדי שינחם אותי) אך הוא סירב להתעורר. סופו של הספר הזה כתוב במניפולציה ספרותית שטרם נתקלתי בה.

נולי עומר צילום: איתן טל

מורנטה כתבה ברגישות עצומה על משפחה המורכבת משלוש נפשות: אמא, ילד וכלבה, בזמן מלחמת העולם השנייה באיטליה. היא בנתה בגאוניות סיפור קשה מנשוא, אך מלא אהבת חיים שבאה לידי ביטוי במיוחד דרך דמותו של הילד, אוּזפה. חודשים רבים הלכו איתי משפטים שלמים מהספר הזה שנחרתו לי בזיכרון כמו תמונות, כאילו הייתי שם וראיתי הכל מהצד.

חמדת - טוני מוריסון
טוני מוריסון, כלת פרס נובל לספרות לשנת 1993, היא הסופרת האהובה עליי. בכל ספריה יש סיפור מלא לב, כאב ויופי . ספר זה מדהים במיוחד בשל דמותה של חמדת, החוזרת מן המתים לכאורה, אל אמה ואחותה המתמודדות עם נוכחותה התמוהה, המפעימה, המכאיבה והמרגשת בחייהן. בעיניי, מעבר לנוכחות התקופה בספר (סוף תקופת העבדות בארה"ב), הסיפור הפנטסטי והדמויות האנושיות הכתובות בצבע ריאליסטי נוקב דווקא – זהו בעצם סיפור על עוצמת האמהות.

תכלת וקוצים - ע.הלל
בספר זה יש סיפורים אמיתיים לחלוטין מחייו של אבא שלי בקיבוץ 'משמר העמק' מזמן היוולדו ועד עזיבתו. הספר כתוב בעברית נהדרת ובהומור המיוחד שאפיין את ע.הלל.

מאה שנים של בדידות - גבריאל גרסיה מארקס
אני יושבת מול המחשב, ומתקשה למצוא מילים שיטיבו לתאר את יצירת המופת הזו, עתירת הדמיון והעומק, החוכמה, הפיוט והאהבה.

רומן רוסי - מאיר שלו
זהו ספרו של שלו האהוב עליי ביותר, המגולל את סיפורה של משפחת איכרים מראשוני המתיישבים בעמק יזרעאל, מפיו של הנכד שסבו גידל אותו. אני אוהבת במיוחד לקרוא את שלו בשל הרבדים שיש בכתיבתו: השכלה, עומק, חדות, דמיון, הומור וכושר המצאה. גם כאן, כמו ב"חמדת" וב"מאה שנים של בדידות" יש שילוב של ריאליזם עם דמיון, חמלה וקושי, אך גם מלא אהבה.

עולם הסוף - אופיר טושה גפלה
ספר מרהיב ומפתיע, עשיר בהמצאות שנונות המוטמעות באופן מנומק להפליא בתוך עלילה מרתקת על גבר המסרב להיפרד מאהבתו. הגיבור, בן מנדלסון, מחליט להתאבד כדי להצטרף לאשתו שמתה בנסיבות מסתוריות על מנת לחפשה, כאורפאוס שירד לשאול כדי להיות עם אורידיקה. תענוג שלא מן העולם הזה.

ארץ חדשה /כוחו של הרגע הזה - אקהרט טולה
שני ספרים רוּחְנים (מה שגרם לי לא להתנפל בשקיקה על הראשון "ארץ חדשה" מיד כשקיבלתי אותו
כמתנה ליום הולדתי).

לתדהמתי, כשפתחתי אותו והתחלתי לקוראו, התאהבתי קצת. קראתי אותו בשטף עד סופו ומיד רצתי לקנות את הספר שקדם לו של אותו מחבר: "כוחו של הרגע הזה" – שגילה לי את נפלאות ההווה הקיים, הרגע הזה ממש.

כמי שנהגה לשרוט

את ההווה במחשבות עלבון מהעבר ובמחשבות דאגה על העתיד - ספר זה היה מתנה נפשית, רגשית ואינטלקטואלית שהסכמתי להעניק לעצמי. כמו קודמו, אין בו קלישאות, התחסדות וצדקנות. הוא מעורר מחשבה ומעקצץ את נושא המודעות העצמית, ההבדלה בין אגו למהות, בין עיקר לתפל. ובין הזמנים. טולה מציע תוכנית התפתחותית טובה, חכמה, ברורה ונטולת שיפוט.

יונה וולך - מופע
ראיתי אותה מופיעה, מקריאה את השירים שלה, נכון יותר: מציגה אותם, משחקת אותם. היא עמדה שם, כולה כוח, פיוט, עוצמה, אישיות וסקסאפיל - על הבמה הבלתי סקסית של 'בית הסופר' (אם אני לא טועה), ולא היה בה פחד. וולך העבירה צמרמורת בגלל האיכות המיוחדת שלה, החד פעמית.

בספר "מופע" עוברת הפראות שלה, החפה מ"זהרורי כחלילים" (כלומר – מהתייפייפות) הן בשפה והן בתוכן. כמו ציור פיקסו מאטיסי משובח אך במילים.

הקפריזה והזוגוש, נולי עומר צילום: כריכת הספר

ליבְּשן - יוסי ווקסמן
ספר אמיץ, מקסים, מצחיק, מכאיב ונוגע ללב. ווקסמן מספר על מערכת יחסים רומנטית בלתי אפשרית בין ניצולת שואה אקסצנטרית תאבת-חיים לבין השכן, שמבחינת גילו יכול להיות נכדהּ. כתוב נהדר בעיני - חף מקיטש, מחוספס ודוקרני, אך גם חם ומלא אהבה. דמותה של ליבשן מצוינת, כי היא בו זמנית כבולה לעבר המסויט שלה ללא הנחות כלל, ומצד שני חופשייה מעכבות ובועטת במוסכמות.

סונטות לאורפאוס - רילקה
ספר שירה מקסים ביופיו בתרגומו המשובח של שמעון זנדבנק. אורפאוס, דמות מהמיתולוגיה היוונית, משורר ומוזיקאי ששירתו אילפה חיות פרא, ועצים ואבנים נעקרו ממקומם תחת השפעתה, איבד את אהובתו אורידיקה, ירד לשאול ע"מ להחזיר אותה וחזר בלעדיה. הוא מסמל אצל רילקה את השירה כטוטליות של חיים המכילים גם את המוות. העוצמה של הספר שלו מרגשת ואפילו נותנת כוח.

"ועץ זינק. זינוק טהור לעבר!
אורפאוס שר! באוזן עץ תלול!
הייתה דממה\ והדממה דובבת,
ראשית ורמז וגלגול."