נעה סמלסון: רק לא ספרים דידקטיים
מגיל צעיר צרכה ספרים בכמויות ובאופן טבעי הפכה לעורכת של ספרי ילדים ונוער. סמלסון, עורכת בהוצאת מטר פורשת את משנתה על ספרות-ילדים ועל עריכתה, מסבירה מהו ספר ילדים ראוי בעיניה ולמה היא לא אוהבת צנזורה
הפרחחים, דיויד מלינג צילום: כריכת הספר
במשך שנים רבות ערכה את הסדרות "צמרמורת" ו"אנימורפס" והביאה לקהל הישראלי את ספרי הילדים הקלאסיים "ארנבון בורח מהבית", "טרופותי" ורבים אחרים. בשנת 2001 עברה לעבוד בהוצאת "מטר" וכעת היא משמשת כעורכת ספרי הילדים והנוער. סמלסון משתייכת לזן נדיר במו"לות הישראלית של מי שאוהבת ספרות ילדים בכל מאודה ומצליחה לשלב איכות עם הצלחה מסחרית.
"המבחר בשנים האחרונות גדל פלאים" אומרת סמלסון בתשובה לשאלה על תחום ספרות הילדים והנוער בעשור האחרון. "השינוי הבולט ביותר בעיני בתחום הספרים לגיל הרך הוא בתחום האיור", היא מוסיפה. "רמת האיורים עלתה פלאים וגם הגיוון בסגנונות. בתי הספר לעיצוב ואמנות מוציאים בוגרים מוכשרים והתוצאות מצוינות".
גם בתחום ספרי הנוער מדווחת סמלסון על שינוי גדול במישור העריכה וההוצאה לאור."'"הארי פוטר' האחד והיחיד פתח את שוק ספרי הנוער לעולם חדש ונהדר", היא אומרת, "אולי משום שההצלחה של הסדרה הוכיחה למו"לים ששוק ספרי הנוער הוא מקום שאפשר להרוויח בו כסף. היצירה לנוער זוכה לפריחה ונכתבים ספרים נפלאים. הצרה היא שבגלל גודל שוק הספרים בארץ, רבות מהיצירות המשובחות לנוער שנכתבות במדינות אחרות לא זוכות לתרגום לעברית".
יש מקום לספרים מכל הסוגים
מהם השיקולים להוציא לאור יצירה קלאסית או ספרות פופולארית?
"כשעובדים בהוצאה מסחרית, חייבים לשמור על איזון בין ספרים בעלי פוטנציאל מכירה גבוה לבין ספרים בעלי ערך אמנותי גבוה. לפעמים, כמובן, יש הפתעות נעימות וספר שאיש לא ציפה ממנו לגדולות בתחום הכלכלי נעשה לרב-מכר. אני מאמינה שיש מקום לספרים מכל הסוגים, ושיש תועלת, למבוגרים ולילדים כאחד, בקריאת ספרים ברמות ובסגנונות שונים".
סמלסון מעידה על עצמה כי היא אינה מאמינה בצנזורה הורית. עד כדי כך היא לא מאמינה, שהספר בעריכתה בו היא מתגאה במיוחד נחשב לבלתי-חינוכי בעליל. "הספר "ככה אני חיה עכשיו" מאת מג רוסוף הוא ספר נוער שלא זכה להצלחה מסחרית, אבל אני חושבת שהוא יצירה ספרותית מרשימה בכל קנה מידה וממליצה עליו לבני-נוער ולמבוגרים. אפילו קיבלתי נזיפה מכמה אמהות מזועזעות
שהילדים שלהם קראו את הספר הזה. בכל-זאת, אני חושבת שכל ילד שיקרא אותו, ירוויח".
חושיה החדים של סמלסון מנחים אותה לאורך כל שנות עבודתה. כך יצא שהייתה הראשונה שפרסמה ספר מאת הסופרת ג'וליה דונלדסון. אך ההצלחה של התרגום המחודש ל"משמנאים והמרזאים" מאת אנדרה מורואה הפתיעה גם אותה. "ב'מטר', כמו בהוצאות רבות אחרות מתעניינים מאוד בהוצאה מחודשת של ספרים קלאסיים שאזלו בשוק ואנשים רוצים להיזכר בהם. במקרה של "המשמנאים המרזנאים" שהפכו אצלנו ל"שמנפופים והחדחוטים", הרעיון החדשני, וחסר התקדים כשמדובר בספר שלם, היה של מנכ"ל ההוצאה יצחק טריואקס. לאחר שקראנו כולנו את התרגום הישן והמקסים, הוא הציע להוציא לאור את התרגום הישן לצד התרגום החדש והמשובח של עדו בסוק".
סמלסון. קיבלה נזיפה מהאמהות צילום: יח''צ
"עורך ספרות ילדים ונוער צריך קודם כל להכיר ילדים ונוער, לחבב אותם ולא לחשוב שצריך להציל אותם מעצמם. בתחום ספרי הנוער צריך להבין שהילדים של היום אחרים מאיתנו. משונה לצפות שילד שגדל בשנות התשעים או האלפיים יאהב בהכרח את אותם ספרים שאהבו הוריו. בעבודת העריכה של ספר מתורגם, אני מקפידה שהתרגום יהלום את שפת המקור מבחינת משלב, שהסלנג יהיה עדכני אך לא עכשווי-זמני מדי, ואם יש צורך, אני מכניסה חצאי משפטי הבהרה."
איזה ערך-מוסף את רואה בהגשת כתבים מתרבויות שונות?
"הערך-המוסף הוא בצד החזותי – חשוב להיחשף לסגנונות איור שונים ולהרחבת הטעם האמנותי. נוסף על כך, גם בצד התוכני, יש הבדל תרבותי בין ילד שגדל באריזונה לבין ילד שגדל בפתח תקווה ותמיד מעניין לקרוא על חיים של ילדים אחרים בגילך ולשים לב לדומה והשונה".
כיצד את בוחרת את הספרים שאת עורכת?
"אני בוחרת ספרים שהם איכותיים בעיני, כל אחד בז'אנר שלו, ומשתדלת לשים דגש על מקוריות. אני לא אוהבת ספרים דידקטיים או ספרים שמטפלים בבעיות (שאותם אני מכנה "ספרי עזרה ונחמיה"), אם כי אני מודעת לכך שיש להם מקום. בספרים מתורגמים, בעיקר כאלה שמיועדים לגיל הרך, חשובים לי מאוד האיורים. לעולם לא אבחר ספר שהאיורים שלו מכוערים בעיני, אלא אם כן אוכל להחליף אותם. כמו-כן, אני אוהבת ספרים מצחיקים, וחביבים עלי ספרים שמצחיקים גם הורים וגם ילדים".
נא להמתין לטעינת התגובות
