מהספר של יבלונסקי לא כדאי להתעלם
ספרה החדש של אלה יבלונסקי "שלושה גשמים" מבטיח שמדובר בסופרת שחשוב לעקוב אחריה. היא מפתיעה, היא מקורית, נועזת, מצחיקה. יש לה תמיד עלילה שאין לחזותה מראש והסיפור שלה הפוך מן המובן מאליו
שלושה גשמים, אלה יבלונסקי צילום: כריכת הספר
אני רוצה להבהיר עוד נקודה לפני שאני מנמקת את ההערכה שלי לסופרת הצעירה: קל להתעלם מספר. זאת היא אי-פעולה שאינה מעיקה על אף מצפון (אם יש בכלל מצפונים שעדיין מונשמים במרווח הצר שבין ארץ אולמרט למדינת נתניהו). הרי ספר יכול לצאת לאור ולהתאדות בחלל המשותק מעודף ספרים, זה הרי קורה לרוב, ואיש לא ידע עליו. גם אני לא, כי לא שמתי לב. ועוד יותר קל לקטול ספר. לכתוב ביקורת מתעבת וזהו. למה, מי יגיד מה?!
אני כותבת על ספרים שזכיתי לא להתעלם מהם. ספרים שאני אוהבת, כי הספרות והכתיבה קשורות, מבחינתי, לעניינים חיוביים. לפתיחה של דלתות. כניסה לסמטאות מפתיעות. יציאה לעולם רחב יותר, נאור, הומניסטי. יפה במובנים אסתטיים ומוסריים.
מישהו נפצע, מישהי בוכה, מישהו מתגעגע
אני מגיעה לספר של אלה יבלונסקי, שאלמלא הכרתי אותה, הייתי עלולה לפספס אותו. כי אני בוחרת להתייחס לספר (לפני שקראתי אותו) בזכות המחבר או בזכות המתרגם או העורך או בזכות אנינות העטיפה (דבר נדיר), ולעתים רחוקות גם בזכות שם ההוצאה לאור או בזכות הנושא, ולפעמים בזכות השורות הראשונות. את הספר של אלה יבלונסקי פתחתי כי ערכתי את ספרה הראשון, אבל אני כותבת עליו מפני שהוא ספר מבטיח.
יבלונסקי. כותבת מימוש סיפורי למקום הפעור צילום: יח''צ
כל הסיפורים של יבלונסקי נובעים ממקום פעור, חלול, מקום מלא בחסך. והיא נותנת לו מימוש חיצוני, סיפורי, בדרכים דמיוניות. ולפעמים נדמה שהיא פשוט פורשת לפני הקורא קרעים של חלום מתמשך.
הסיפור הראשון מתאר כמה שעות בחייה של רופאה כירורגית המוזעקת לניתוח באמצע חגיגת חתונה שנקלעה אליה. במשך כל השעות האלה, בעודה מתפקדת בקור רוח למראה יד מרוסקת של נער ומול פני הוריו המבועתים, היא נושאת בתוכה
ייסורים משלה. ייסורי פרדה מאהוב. בסיפור השני נפגשות שתי צעירות בודדות ויוצאות דופן בלילה מוזר שמהווה צומת בחיי שתיהן. בסיפור השלישי נוסעים עיתונאי וצלמת לאזור אסון צ'רנוביל. לכל אחד מהם סיפור אישי כאוב.
כל סיפורי הספר ליליים. הם מתרחשים בשעות שבני אדם רגילים ישנים וחולמים חלומות סטנדרטיים. אצל אלה יבלונסקי אלה השעות שבהן מתרחשים הדברים האמיתיים. מישהו נפצע, מישהי בוכה, מישהי נזכרת בטראומת ילדות, מישהו מתגעגע.
חשוב לציין שיבלונסקי נולדה וגדלה ברוסית. היא רכשה את שפת הכתיבה שלה, העברית, תוך כדי הליכה. ההכשרה המקצועית שלה היא כאחות חדר ניתוח במחלקה לניתוחי חזה ילדים. אני בטוחה שהכתיבה היא נביעה טבעית אצלה, ולכן העברית היא רק חומר חדש או כלי שאימצה על דרך יצירתה, ולא מכשול. בשלב תחילי זה של כתיבתה היא נראית לי תלמידה אוטודידקטית מבריקה. לפניה יש רק עתיד.
אלה יבלונסקי, "שלושה גשמים", הוצאת מודן , 152 עמודים
נא להמתין לטעינת התגובות
