איזה עצבים בתיאטרון הסאטירי
שחקניות "שירת העצבים", זוכת פרס "הצגת השנה בבידור", חושבות שהן בכלל לא מבדרות, ומאמינות שלנשים יש הרבה כוח לחולל שינוי. "זו הצגה חברתית הרבה יותר מאשר פוליטית", הן אומרות
שירת העצבים צילום: אייל לנדסמן
מורן (מורצ'י) ארביב-גנס, אחת משש השחקניות בהצגה,
אומרת שהיא דווקא בכלל לא הופתעה. "אחרים הופתעו מהזכייה, אבל אני כסוג של סייקיק, ידעתי מראש. אני יודעת שניצחנו כמה מתמודדים מאוד ותיקים בקטגוריה, אבל אנחנו הדם החדש. יש לנו מוצר מאוד-מאוד חזק. אם היית בהצגה, אתה מבין מה הולך שם עם הקהל. אנחנו באים ומחבקים אותנו. אין עוד הצגה כזו בארץ, שגם מטיחה בקהל הרבה מאוד דברים וגם לבסוף אנחנו זוכים מהקהל לחיבוקים חמים: 'תודה שאמרתם את מה שאנחנו רוצים להגיד'. בכלל , זה שזכינו בקטגוריה של בידור, זה קצת הזוי".
באיזו קטגוריה הייתן צריכות לזכות?
"אני לא יודעת. אני לא חושבת שיש בכלל קטגוריה כזו. זה סאטירה. כשאני עושה את הזקנה שגוססת לבד בשיר'גססנו אט', ואני עומדת שם על הבימה, הדבר האחרון שאני חושבת זה בידור. ב'חרפה אחים חרפה', על ניצולי השואה - איזה בידור יש שם? זה שזה בכלל בקטגוריה הזו זה מוזר. ברור לי שאנשים צוחקים, אבל אני בטוחה שהם גם אוכלים את עצמם מבפנים. זו קטגוריה הזויה קצת לשירת העצבים".
בהצגה אתן מוחות על השחיתות של הפוליטיקאים, על האלימות בקרב הנוער, על הפשיעה ברחובות. אבל בעצם אף אחד מהאנשים שאליהם מכוונת הביקורת לא באמת יושב בקהל.
"הביקורת מכוונת אליי, אליך. זה גם מופנה אליהם, האנשים האלה, אבל לפעמים זה לא מגיע אליהם. אולי אנחנו יכולים להושיט יד ולעזור בעניין הזה אם רק נפתח קצת את האוזניים".
מלבד בשיר אחד, שאתם קוראים בו לנשים, שהן הרוב, לקום ולעשות משהו, אתן לא באמת מציעות פתרון.
"איזה פתרון... מה אנחנו אומרות? 'למה, למה הבנות אתן יושבות בחיבוק ידיים? אתן הרוב בארץ, בואו נשנה את הדברים'. איך נשנה את הדברים? נשנה את הממשלה? נבחר אחרת? נבחר מישהו אחר לממשלה? זה ישנה את הדברים? לא ישנה. בינינו, אנחנו יודעים את התשובה לזה".
אז אתן סתם צועקות "הכול חרא ואין מה לעשות"?
"לא. אנחנו... מה שאתה אומר כאן זה דבר שאנחנו כל היום מדברות עליו. הרי בינינו, זה באמת משנה אם זה אולמרט או ביבי? לא".
אז מה הפתרון?
"הפתרון הוא אצלנו. בגלל זה ההצגה היא חברתית הרבה יותר מאשר שהיא פוליטית. בעיקרון אנחנו כן אומרות, חבר'ה זה בידיים שלנו, של העם. זה לא משנה מי ישימו לכם בראש, אם אתם תתחילו להתנהג כאן אחרת, הראש הזה לא עקרוני.
"אני חושבת שאנחנו אומרות שאם כל אחד יעשה את השינוי בטריטוריה שלו, האנרגיה כאן תשתנה. דרך אגב, אם תקשיבו קצת יותר לנשים האנרגיה כאן בכלל תשתנה".
אז למי הצבעת בבחירות?
"ציפקי. אני חושבת שהיא יכולה להביא לכאן משהו ממש טוב. אבל אני גם מאמינה שמפני שהיהודים הם תמיד קורבניים קודם כול נרגיש קצת מביבי, נקבל את הכאפות שלנו, ואז נצביע לה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם