מובטלים? לכו לקולנוע!
הוליווד נשענת בזמן האחרון על חוקרים אמריקאים שמתעקשים שהמשבר הכלכלי דוחף אנשים לראות בקולנוע סרטי קומדיה ואקשן, כדי לברוח מהמציאות. אז איך יראה המיתון הכלכלי על המסך?
"מהיר ועצבני 4" - הצופים רוצים אקשן. צילום: יח''צ מהיר ועצבני
יש כאלה שאומרים שבזמן מיתון כלכלי אנשים רוצים לברוח מהמציאות היומיומית הקשה לעולם שכולו שמפניה, מכוניות מתרסקות ורובוטים רצחניים - כל מה שישכיח מהם את המצב הכלכלי. מצד שני, מחקרים אחרים מתעקשים שבזמנים כאלה אנשים דווקא רוצים לראות סרטים על אנשים כמוהם, שמתמודדים עם פיטורים, עם נושים, ועם הבנק שמבקש לעקל להם את הבית.
המפיק לורן דונר, למשל, שסרטו החדש "וולברין", ספין-אוף נוטף ציפורניים של סדרת אקס מן, ייצא לאקרנים בסוף השבוע, מאמין שאנשים מגיעים לקולנוע כדי למצוא מציאות אחרת, שונה ככל האפשר מחייהם העגומים. "כשהכלכלה גרועה, אנשים רוצים לברוח לקומדיה שתצחיק אותם, או לסרט אקשן שבו הרעים נענשים והטובים מנצחים".
יכול להיות שהוא צודק: הסרט הרביעי בסדרת "מהיר ועצבני" הכניס כבר 210 מיליון דולר בארצות הברית לבדה." מפלצות נגד חייזרים", הסרט המצויר והמצחיק של דרימוורקס, שבו הטובים מנצחים את הרעים בחן, גרף את הסכום הלא ייאמן של 140 מיליון דולר בשלושה שבועות. "רטטוי", להבדיל, הכניס 200 מיליון דולר בכל התקופה שהוקרן ב-2007.
מצד שני, הטלוויזיה האמריקאית, שיכולה להגיב מהר יותר להתרחשויות האקטואליות, הכניסה את המיתון עמוק לתוך העלילות שלה. בסדרות הפופולריות "עקרות בית נואשות" ו"30 רוק" שילבו את המצב הכלכלי לתוך הסיפורים. ליז למון מ"30 רוק", למשל, נדרשת לפטר 25 אחוז מהצוות שלה, וג'ק דונגי, הבוס, אפילו מפטר את עוזרו הנאמן.
גם לעיירה המצוירת סאות פארק מגיע המיתון: סטן מקבל צ'ק של 100 דולר, מפקיד אותו בבנק ורואה את הכסף שלו נעלם תוך שנייה בקרן נאמנות. מפלצת המיתון העולמי מאיימת על העיירה המושלגת, וההורים מחליטים לעבור למינימום ההכרחי: הם לובשים סדינים ונוהגים על לאמות. קייל משתגע מהטירוף של דור ההורים וקורא להם לצרוך דווקא כדי להציל את הכלכלה. בתגובה, סוקלים אותו אנשי העיירה, בהנהגת אריק קרטמן, בסנאים.
די לבזבזת
במיתון האמריקאי בשנות העשרים ובתחילת שנות השלושים, שהיה עשור פריחת האולפנים הגדולים, הסרטים הרווחיים ביותר היו אגדות שהסתירו אמיתות רציניות מאחוריהן: "שלגייה ושבעת הגמדים", "קינג קונג" - שעלילתו מתחילה עם המיתון, "פרנקנשטיין" והמשל הכלכלי "הקוסם מארץ עוץ". אלה הגיעו אחרי סרטים היסטוריים כמו "הבהלה לזהב" והגרסה הראשונה של "בן חור".
"וידויים של שופהוליק" - לא מתאים למצב הנוכחי. צילום: יח''צ
הוליווד כבר מזמן הבינה שפסיכולוגים ותחקירנים לא יעזרו להם לגלות מה הקהל רוצה לראות. כמו בכל דבר אחר, גם כאן מתפרסמים מחקרים סותרים חדשות לבקרים, וכל אחד יכול לבחור את התחקיר שמתאים לאג'נדה הנוכחית שלו. אבל בינתיים נדמה שהאולפנים אימצו לעצמם את האמונה שזמנים קשים דורשים קומדיות, סרטי מתח ואקשן, וכל דבר אחר שלא יזכיר לאנשים שנגמר להם הכסף.
מאז 1940, תקופת מלחמת העולם הש?נייה, התיאוריה הרווחת היא שאנשים רוצים לראות בידור שמעודד אותם. הסרטים הרווחיים ביותר באותה תקופה היו "במבי", " פינוקיו", "פנטזיה" ו"סינדרלה". פרופ' דולף זילמן מאוניברסיטת אלבמה, שמתמחה בתיאוריה הזאת, מאמין שאנשים, מטבעם, מנסים להימנע ממצב רוח רע.
"זאת התנהגות אינטליגנטית", הוא אומר. "אנחנו בורחים מבעיות שאין לנו שליטה עליהן". זילמן ביצע מחקר מקיף כדי לתמוך בתיאוריה שלו. כך למשל לקח קבוצת אנשים, העביר אותם מבחן ונתן להם ציונים: חלקם טובים, חלקם רעים. הקבוצה עם הציונים השליליים ביקשה לאחר מכן להאזין למוזיקה קצבית ועליזה יותר מאשר אלה שהיו בקבוצה שקיבלה ציונים טובים.
על פניו נראה שזילמן צודק. אבל חוקרים אחרים, כמובן, ממהרים שלא להסכים איתו. אם אנחנו באמת מחפשים סרטים שירוממו לנו את מצב הרוח ויעזרו לנו לברוח מהמציאות הקשה, מדוע אנחנו נמשכים עדיין לסרטים מדכאים ועצובים כמו שוברי הקופות וזוכי האוסקר "טיטאניק", " מיליון דולר בייבי" ו"הפסנתרן"? כמובן שלא חסרים מחקרים הטוענים שצופים נהנים לראות
סרטים על אנשים שלא שפר עליהם גורלם. כמה שיותר מדכא ונורא, ככה יותר טוב: אנחנו רואים אנשים שמצבם גרוע בהרבה משלנו, כמו ב"רוקדת בחשכה", ומתעודדים . יכול להיות הרבה יותר גרוע.
"צפייה בסרטים על סיטואציות בחיים מהל סוג שאת מתמודדת איתן, בין אם בעיות כלכליות, מחלות או מערכות יחסים - עשויה לעזור לך להרגיש יותר טוב", אומרת רובין נאבי, פרופסור לתקשורת באוניברסיטת סנטה ברברה. "אולי באמצעות הצפייה תמצאי דרכים להתמודד עם הבעיה שלך. הסרט יכול להיות מקור לאינפורמציה, וזאת גם יכולה להיות הזדמנות לראות את המצב שלך באור שונה".
וספציפית בזמנים קשים מבחינה כלכלית, אנשים רוצים לדעת שהם לא לבד, ושגם אחרים מתמודדים עם אותן בעיות ושיש מוצא. לכן תמוהה במיוחד הייתה ההחלטה של אולפני בואנה ויסטה, ששחררו בפברואר האחרון את "וידויים של שופוהוליק", לפי ספרה של סופיה קינסלה, שבו מגלמת איילה פישר צעירה שמכורה לקניות. פישר הקולנועית לא מסוגלת לעבור ליד חלון ראווה מוצלח בלי להיעצר ולקנות משהו.
המבקרים קטלו את הסרט, ולא רק בגלל איכויותיו הקולנועיות המפוקפקות: בין היתר יצאו רבים שטענו שדמותה הבזבזנית מעצבנת ולא מתאימה לזמני מיתון כמו שלנו. קהל היעד של הקומדיה, נשים צעירות בעיקר, הדירו רגליהן מהסרט, והוא השיג סכום צנוע של 43 מיליון דולר לפני שירד מהמסכים. מבחינה כלכלית מדובר בכישלון, בייחוד לאור ההשקעה הרבה בו. בכלכלה כמו שלנו, אין מקום ל"קלולס" ורדרדה ושנונה, כמו זאת שממנה נהנינו ב-1995.
מישהו צריך להתפרנס
די מדכא לנהוג ברחובות לוס אנג'לס היום. אפילו יותר מבדרך כלל. שלטי "פור קלוז'ר", סימני העיקול של הבנק, מקשטים את חצרות הבתים. אלה ששפר עליהם גורלם מקרב בעלי הבתים יכולים להסתפק בשלטי "למכירה", בתקווה שיצליחו להרוויח משהו על הנכס שלהם לפני שיילקח על ידי הבנק. חנויות רבות, ביניהן רשתות גדולות ומוכרות, נסגרות, ועובדים רבים מוצאים את עצמם נלחמים ממש על מקומות עבודה שלא היו ראויים לתשומת לבם לפני שנתיים.
זאק ומירי עושים פורנו. עלויות הפקה נמוכה. צילום: יח''צ
אבל האולפנים ההוליוודיים לא מוכנים לוותר על הקהל שלהם, ומתייחסים למובטלים כאל קהל פוטנציאלי מוצלח. אין להם אולי עבודה, ויש להם מינוס מטריד בבנק, אבל מצד שני - יש להם המון זמן ללכת לקולנוע, וסרט עולה רק עשרה דולר.
אז כן. האולפנים עדיין לא ערוכים לתת תשובה חד-משמעית לשאלה באיזה סרט יבחרו המובטלים להשקיע את הפרוטות האחרונות שלהם, אבל ברור לכולם שאף אחד לא יוותר על התענוג האסקפיסטי של המסך הגדול. המיתון הקודם היה תקופת הזוהר של הקולנוע האמריקאי, ובאולפנים מקווים לשחזר את ההצלחה גם במיתון הנוכחי.
אחת השיטות היא לשחרר סרטים קטנים ודלי תקציב בקצב מסחרר כמו ג'אד אפאטו וחבר חקייניו/ מעריציו. במקרה הזה אנחנו זוכים ליצירות שוליות אך מבדרות כמו "פיינאפל אקספרס", "זאק ומירי עושים פורנו" ו"דמויות לחיקוי", בכולם נאלצים כמעט מצליחנים בשנות העשרים והשלושים לחייהם להתמודד עם מצוקה כלכלית בדרכים יצירתיות.
אבל בזמן שז'אנרים חדשים מומצאים בשולי האולפנים, אלה לא מוותרים על החלום ההוליוודי. ג'וליה רוברטס, ראסל קרואו, מאט דיימון, כריסטיאן בייל, ריס ויתרספון ושאר החבר'ה ימשיכו להציל אתכם מהמורל הירוד שלכם בשמחה, בתמורה למשכורת צנועה של כמה עשרות מיליוני דולרים לסרט. מישהו בכל זאת צריך להתפרנס בעיר הזאת.
נא להמתין לטעינת התגובות
