המיקס טייפ של עמית ורשיצקי
השפיץ של בק, הגלאם של בואי, הבגרות של קייב והנבואה של ליאונרד כהן נפגשים בקלטת המיקס של עמית ורשיצקי, מוזיקאי תל אביבי ששירו השני - "שיר הלל" - יצא בימים אלה
מבחינתי, עולם המוזיקה הפופולרית נחלק לשניים: ליאונרד כהן וכל היתר. כהן הוא ללא ספק היוצר הגדול ביותר של תקופתנו שהצליח לצקת איכויות פואטיות ותכנים אינטלקטואלים ורוחניים לתוך פזמוני פופ קליטים בני שלוש או ארבע דקות. האמן הצליח לגעת במליוני אנשים מבלי לוותר על האותנטיות שלו ומבלי להתמכר להבלי ה"שואוביזנס". השיר הזה הוא נבואת הזעם של כהן, אבל עם כל הזעם, זהו שיר המחאה עם הכי הרבה אהבת אדם שאני מכיר.
וידאו: ניק דרייק - Riverman
2. Riverman - ניק דרייק
את המוזיקה של ניק דרייק גיליתי ממש במקרה בחנות בפריס. בלי לדעת או להכיר קניתי את האלבום הראשון שלו Five Leaves Left. זו היתה תקופה סוערת בחיי ולאלבום הזה היתה פשוט השפעה תרפית עליי. אני זוכר את עצמי מסתובב ימים שלמים ברחובות פריס מחובר לדיסקמן, מכושף מהמוזיקה של דרייק. בשיר הזה, כמו בשיריו האחרים של דרייק, אפשר להרגיש את קסם היער האפלולי, את השמיים האנגלים הקודרים ממעל ואת העצבות המלטפת של האמן ביגונו.
3. My Death – סקוט ווקר
במקור של ז'ק ברל. השיר זכה למספר ביצועים באנגלית. אני מכיר את הביצוע של מרק אלמונד ודיוויד בואי (שלדעתי גם תרגם אותו מצרפתית) היפה מכולם לדעתי הוא הביצוע של סקוט ווקר. קחו את העיבוד הפסיכדלי משהו וקול הבריטון העמוק של ווקר , תוסיפו לזה את המילים המצמררות ומלאות הפתוס ותקבלו מסטרפיס נדיר.
4. סליחות- יהודית רביץ
מזכיר לי את ארץ ישראל של פעם, את הילדות , הר הכרמל, ריח דבק ואורן. המילים מלאות התוגה של לאה גולדברג מתארות אהבה ראשונה, גילויים ראשוניים של הגוף והבשר, אותה פשטות ותום של ישראל
בסוף שנות השבעים והקול הכל כך יפה של רביץ. באותה מידה יכולתי לבחור את אחד השירים של אריק איינשטיין, שלום חנוך או חווה אלברשטיין. תמיד מרגש, תמיד מוכר כל כך.
וידאו: יהודית רביץ - סליחות
5. Rhymes and Reasons - ג'ון דנוור
סוף שנות הששים. כשמותר היה עוד לחלום חלומות גדולים על שלום, אהבה ועולם טוב יותר. לפני שהציניות הפוסט מודרנית ומכונת הכסף הקפיטליסטית התשלטו סופית על תעשיית המוזיקה, היו זמרים כמו דנוור שבעזרת קול אחד ושישה מיתרים הרעידו את האדמה. אחד מהשירים שתמיד מזכירים לי כמה כוח יש למוזיקה כשהיא באה מהלב.
6. בבית - אביתר בנאי
אחד השירים היפים ביותר שנכתבו פה בשנים האחרונות. המלודיה הקסומה, הקול המלאכי של אביתר והעיבוד הרגיש והמדוייק של גיל סמטנה יצרו כאן יצירת אמנות של ממש. יש בשיר הזה מעין זוך וצלילות של ספירות אחרות.
7. that I've been waiting for Are you the one - ניק קייב
האיש שעשה את כל הדרך ממועדוני הפאנק של לונדון וברלין חזרה לזרועותיו של ישו. בניגוד למבקריו אני דווקא מעדיף את קייב הבוגר, הרומנטיקן, המינימליסט. השיר הזה (שלפי הסיפורים נכתב בהשראתה של פי. ג'יי הרווי) הוא בעיניי אחד המרגשים ביותר שכתב. יש בו מין כנות ובשלות של אדם שראה וחווה הכל ועכשיו הוא עורג לאהבה פשוטה ואמיתית.
וידאו: בק - Lonesome Tears
8. Invitation to the Blues - טום וויטס
אחד השירים האהובים עליי. וויטס הוא משורר הביבים של השיכורים והזונות, דוברם של אנשי השוליים והלוזרים הנצחיים. בשירים שלו אפשר למצוא את הצד הפחות זוהר של החיים האמריקאיים. לוויטס יש כשרון לתאר סיטואציות טריוויאליות מחיי היום יום ולהכניס בהן טוויסט, איזו זווית הסתכלות אחרת. ככה הוא עושה גם בשיר הזה בו הוא מתאר איך הוא מתאהב במלצרית במזנון מהיר מבלי להחליף איתה מילה.
Life on Mars .9 - דיוויד בואי
תחילת שנות השבעים. מהפכת הגלאם רוק. הכל אפשרי, השמיים כבר אינם הגבול - ישנה גלקסיה שלמה מעבר להם. השיר הזה הוא רק יריית הפתיחה של פנטסיית המאדים של בואי שתגיע לשיאה שנה מאוחר יותר, ביצירת המופת שלו "זיגי סטרדסט". חלק בלתי נפרד מפס הקול של נעוריי.
10.Lonesome Tears - בק
האלבום Sea Change הוא אחד האלבומים שהשפיעו עליי הכי הרבה בשנים האחרונות. המפיק המהולל ניג'ל גודריץ' העניק לבוש עדכני ומיוחד לשירי פולק רוק פשוטים ויפים שכתב בק לאחר פרידה מחברתו. השיר הזה הוא השפיץ של האלבום בעיני. הוא מתחיל מינימליסטי עם קולו המנומנם של בק, מתגבר בהדרגה, ובסופו – מתפוצץ באזניים בעיבוד מיתרים מרהיב.
נא להמתין לטעינת התגובות
