המיקס טייפ של מני ורסנו
אלביס פרסלי חולם, לד זפלין מעוררים ומתי כספי מרגש בקלטת המיקס האידיאלית של מני ורסנו, שמוציא בימים אלה סינגל שני - "רוחנית", מתוך אלבום הבכורה שלו - "כל מה שיש בי"
המלך חי ובועט!! כשאומרים אלביס, אני נערה מתבגרת באמצע שנות השישים. העצמה הזאת, עם התזמורת האדירה נושפת מאחור, והזמר הענק הזה שר ישר לתוך הבטן, גורמים לי לעמוד ולשאוג ביחד איתו, ולהאמין שהעולם יכול להיות טוב יותר.
תהיה ילד – אלון אולארצ'יק
אני לא מכיר את אולארצ'יק, אבל נדמה לי ש"תהיה ילד" מתאר אותו באופן די מדויק. נראה לי שאם הוא "לא מעוניין" הוא פשוט מושך בכתפיים ולא עושה. שיר חמוד להפליא, עצה נפלאה לחיים, גם אם לא תמיד פשוטה כל כך לביצוע.
Goodbye Pork Pie Hat – Charlie Mingus
קינה יפהפיה שנוגנה ע"י "הסדנא" של מינגוס בערב בו נודע על מותו של לסטר יאנג, האיש בעל הכובע הפחוס והאחיזה העקומה של הסקסופון. סולו הסקסופון קורע לב. לימים כתבה ג'וני מיטשל מילים למנגינה הזאת, כולל הסולו המאולתר, והקליטה ביצוע מצויין באלבומה – "מינגוס".
ילדותי השנייה – מתי כספי
היתה לו, לאהוד מנור, היכולת המופלאה, להתבונן בטוהר, בפשטות וביופי, ולספר במילים את העמוקים והמורכבים שברגשות. למתי כספי יש אותה יכולת, בצלילים. ביחד, יש להם קסם. החיבור שלי לשיר הזה התהדק, מטבע הדברים, מיום שנולדה בתי. אתה אני עובר דרך כל התחנות של צעד ראשון, מילה ראשונה, שיר וריקוד. קסם.
סדר עולמי חדש – החברים של נטאשה
עוד לא קמה כאן להקה כמו הנטאשות. וכשזה ביחד עם יוסי אלפנט, אז צפוף פה...צפוף...
Avre Tu Puerta Cerada – לדינו עממי
המיסטיקה שבגנטיקה. את האהבה לרומנסות קיבלתי מאבא. למרות שגדלתי במשפחה מעורבת, והלדינו אינה שגורה בפי, השירים האלה, כמו גם ההצגה בוסתן ספרדי וספרים כדוגמת עשו
God Bless The Child – Billy Holiday
בילי הולידי זה מסאז' לנשמה. בכל פעם שנתפסים לי שרירי הנשמה, אני יודע מה יתיר אותם.
בלדה לאישה – נורית גלרון
קשה להשתחרר מתחושת חוסר האונים, כאשר מקשיבים ל"התכתבות" בשירים בין נתן אלתרמן ותרצה אתר. אם "שיר משמר" הותיר בדל תקווה, "בלדה לאישה" היא זעקתה האחרונה של אתר, שאחריה, סוף הסרט הוא בלתי נמנע. הלחן של וילנסקי והביצוע של נורית גלרון מותירים אותי בלב הולם ובעיניים לחות, פעם אחר פעם.
No Quarter – Led Zeppelin
אין גבול לדמיון. אם הרוקנרול משעמם מישהו, שיקשיב ללד זפלין! כל דבר הוא, בעצם, משחק – הקצב, המנגינה, התפקידים הגאוניים של הגיטרות, הבס, הקלידים, התופים...אה, כן, וגם פלאנט שם
Blue Valentines – Tom Waits
כל שיר של טום וויטס הוא כמו אגרוף כואב ונעים בבטן. הקול המחוספס, ההגייה הבוטה והמוזיקליות המדוייקת והמלנכולית, זורקים אותי לאיזה מוטל מעופש, עם שלט ניאון מרצד בחלון ובקבוק וויסקי זול על השידה.
לדף המייספייס של מני ורסנו