הבאבא אלי לוזון
עם אלבום חדש ("מקפיץ, שמח, גם להאזנה וגם לאירועים") ושני אלבומי פיוטים ("בשביל המסורת"), אלי לוזון נחוש להוכיח לכם שהוא לא נעלם לשום מקום את ריבוי הבחורות החליפה זוגיות מסורתית בנתניה, את ההיסטריה של פעם - כוחות מיוחדים, חיבה לגימטריה ויכולת ניבוי
והכי חשוב - אליהו לוזון זה בגימטריה שבע, המספר הטיפולוגי המושלם בתורה והחישגד של כל המספרים. בקיצור, בשעה שחישבתם, אלי לוזון הפך לבאבא בובה. עכשיו רגע, יש שיעור. "האלבום החדש, 'זה לעולם', הוא אלבום מספר תשע", מסביר לוזון. "תשע זה מספר חזק, זה אמת. אמת בגימטריה זה 441, ארבע ועוד ארבע ועוד אחת זה תשע. אלבום מספר תשע, שנת 2009, תשע שנות נישואים. הבנת?".
לא.
"במילה 'אמת', האות א' יושבת על שתי רגליים, מ' שתי רגליים, ת' שתי רגליים. היא יציבה. ומה היא תופסת באלף-בית? את ההתחלה, האמצע והסוף, אז היא יציבה. עכשיו, גם אם תמשיכי לחבר את התשע זה ייצא תשע! כי גם האמת תמיד נשארת אמת. אני אתן לך דוגמה יותר חזקה: ילד בגימטריה זה 44. אב זה שלוש, אם זה 41, ביחד זה 44. אז אב ואם שווה ילד. גם דם זה 44, ונרות חנוכה זה 44. דם של ילד הוא יקר, אסור להשתמש בו אלא לראותו בלבד, כמו נרות חנוכה!".
למה שמישהו ירצה להשתמש בדם של ילד? אלי, זה מגעיל.
"לא, את לא מבינה. אסור לנצל ילד. בסדר?".
"לא, לא, בכלל לא! עברו הרבה שנים מאז ואני לא רוצה לדבר על זה, זה עבר, מת. הילד שלך, אסור שהוא יהיה עבד שלך. את הבאת אותו לעולם, את צריכה לדאוג לו. אני מאוד רגיש לילדים. לא שהם חסרי ישע, אבל הם לא יכולים להגיב, כי הם קטנים".
אלי לוזון, 43, הוא איש משפחה מסורתי וסימפתי שנשוי לסיגל, המנהלת האישית שלו, ואב להודיה (שמונה וחצי) ולהילה (שש וחצי). שתיהן זמירות, והסרעפת המיניאטורית של הודיה אפילו הספיקה לככב בפסטיגל. "הן מוזיקליות, אצלי במשפחה, תשעה אחים ואחיות וכולם מוזיקליים", מתגאה האב.
"לפני שנה וחצי גיליתי את הודיה. יום אחד אני יושב ליד הפסנתר, והיא לוקחת שיר ומתחילה לעשות מניירות, מאלתרת. בואנ'ה, קיבלתי חום. ים תיכונית היא לא שרה בכלל, היא שומעת שירי מימון, מאיה בוסקילה, 'הייסקול מיוזיקל'. אני לא אגיד לך שאני מעודד את הבת שלי להיות זמרת, זה הדבר האחרון שאני רוצה שהיא תעשה. אני רוצה שהיא תהיה מנהלת בית חולים. ובחורות שרוצות להתקדם, לצערנו הרב, בכל מקום מנצלים אותן.
על כל מישהי מצליחה מספרים שהיא הייתה עם זה ועם זה. ואולי אני אשמע לך פרימיטיבי, אבל אני לא רוצה
כנופיית הלוזונים, בשיתוף בנה בן ה-18 של סיגל מנישואים קודמים, מתגוררת יחד בנתניה, בווילה מהבהבת שאותה בנה ועיצב לוזון בעצמו במשך שנה וחצי. וזה קשה, כי לוזון הוא קודם כול ריאות. הריאות המפוארות האלה, שיכולות לגרום גם לקיבה הקשיחה ביותר להפוך לכבד קצוץ, הן שעזרו לשירים כמו "גשם" ו"פרי גנך" להיחרת בנצח.
אחר כך הנצח עשה מה שנצח עושה, והפך לנוסטלגיה. גם לוזון. "אני מאוד אוהב את פעם", מתרפק לוזון. "לא מזמן הוצאתי שני אלבומי פיוטים כדי לשמר את המסורת, כי משנה לשנה אנחנו רואים שהכול הולך ונכחד. העולם הולך ונהרס, כבר אין את הנתינה של פעם. לפני 15 שנה הייתי יכול להופיע בחתונה ואנשים היו זורקים טיפים על הזמר בלי הכרה".
אבל זה לא כיף, זה כמו לזרוק בוטנים על קוף.
"אולי זה לא נראה טוב, אבל זה כיף לקבל. מראים לך שאוהבים אותך, מפרגנים לך. היום לאנשים אין כסף כמו פעם. אני רואה מה שהולך בעולם, כולם בוכים. פעם היית יכולה ללוות מחבר כסף. היום יש יותר פחד, בשביל ללוות מאח כסף את צריכה לעשות איתו חוזה. נהיה פחות רגש".
אולי פעם פשוט הייתה לך יותר תקווה?
"לא, ברוך השם, אני מגיל 13 עובד ולומד, ותודה לאל, חוץ מאשר לקב"ה לא הזדקקתי לאף אחד. אם הייתי חושב לבד, וכולם היו אומרים לי 'לוזון, אתה טועה', אז הייתי אומר 'אולי הראש שלי מרובע, משולש, לא יודע מה, אולי אני טועה'. אבל מה שאני חושב הרבה אנשים חושבים. תמיד אחורה יותר כיף, ואולי בגלל שהתבגרתי אז אני חושב ככה, אבל אני מרגיש פחות חום בעולם".
כשלוזון מדבר על חום, הוא מתגעגע לתקופה שבה הקול שלו קרע את האוזון. היום הסאונד הוא לא אותו סאונד ("הכול דיגיטל"), הזמרים הים תיכוניים הם לא אותם הזמרים ("אני לא יודע שמות, שתביני! לא יודע מי שר מה. יש כל מיני זמרים שמאוד דומים בקול, או שיכול להיות שהם חקיינים של אייל גולן") וההקלטה היא לא אותה הקלטה ("היא מאסיבית ואגרסיבית").
ומילא זה, אבל אפילו הסצנה מוגבלת היום לרווח שבין האסלה לסאטלה. רק חכו שתשמעו איך נראו הלילות של לוזון. "היו דברים מופרעים במועדונים של פעם", הוא נזכר. "היו שם יצאניות וסרסורים ועבריינים ומפקדי משטרה, וראיתי כל יום אלף איש, אז הכרתי את העולם לאורך ולרוחב, שתי וערב. תשמעי, היו לי מלא מלא בחורות".
באמת?
"בואי נגיד שהייתי יכול לצאת כל שבוע עם בחורה אחרת. אבל לא היה לי קטע שסיבנתי מישהי בשביל להיות איתה, תמיד פחדתי לעשות את הדברים האלה. אני לא אוהב לצחוק על בחורות, מחר יצחקו על אחיות שלי, על הבנות שלי. אז הייתי מנסה, וכשראיתי את סיגל ישר התאהבתי בה ואמרתי זהו, זו זאת. אבל אני מעריך שעד שהכרתי את סיגל, יצאתי עם איזה 200 - 300 בחורות לפחות".
די!
"כן, אבל לא התחברתי. הייתי ממש בחור צנוע, אבל אם בא לי אז אני לא פוחד לפנות ולדבר ואין לי בעיה. אני לא חכם גדול, לא טיפש גדול, אולי קצת אינטליגנט - אז גם בשולחן הייתי יכול לשבת עם כל בחורה ולא חשוב מי היא תהיה. אני לא בחור יפה תואר, ואני לא דוגמן, אני בחור פשוט שיודע לשיר. אמנם מפורסם, אבל נעים לשיחה. וככה, בשיחה שלי, הייתי יכול להשיג כל בחורה. ואף פעם לא פגעתי בבחורה. מאוד חם כזה, את יודעת".
לוזון הוא סימפוניה של איש אחד. הוא פשוט חייב לעשות הכול. הוא זמר, מפיק, מעבד, מלחין, כותב, עורך, גרפיקאי וחברת תקליטים, ובכל חלקיק לוזוני כזה הוא משקיע את כל כובד נשמתו. ותאמינו לו, היא כבדה. זאת הסיבה שנדמה כאילו בשנים האחרונות בלע אותו דוב קוטב מנומנם.
"זה לא שישנתי", הוא מבאר. "עבדתי, אבל אני מאוד פדנט וזה מעכב דברים. כמו שמישהו אמר לי 'אלי, תתעקם עם החיים'. אבל אם אני קונה פלזמה 50 אינץ' ב-20 אלף שקל, למשל - ושילמתי את הכסף מהזיעה שלי - אז אני צריך לקבל את הפלזמה כמו שהיא, בלי שום שריטה. וגם כשאני מגיע להופעה, ובנאדם משלם לי סכום מכובד לחתונה של הבן שלו, אז שיקבל את התמורה.
"חתונות זה טוב, אני עושה גם הרבה ועדי עובדים, חברת חשמל, בזק, יס, כאלה, ואני מופיע המון בחו"ל באירועים פרטיים של אנשים שיושבים טוב. זה לא כמו פה, את יכולה להגיע גם למנה ב-250 דולר. עכשיו, מה אני בא לספר לך?".
מה?
"שאני שר סול, בלוז, רוק, פופ, מזרחית, ערבית, מייקל ג'קסון, סטיבי וונדר, אופרה. כל מוזיקה עושה לי משהו, זו השפה המשותפת הכי טובה בעולם. הכול אני יכול לשמוע והכול אני יכול לשיר. הבעיה היא שאת לוזון רוצים כולם, ואני חייב לתת לכולם".
מה, אתה יכול לשיר בריטני ספירס באלי לוזונית?
"חופשי".
אז למה אתה לא עושה להיט גלגלצי?
"אין נוסחה, צריך מזל. וזה גם מוזה. עכשיו עשיתי אלבום ים תיכוני מקפיץ, שמח, גם להאזנה וגם לאירועים, כי זה מה שהיה חסר לי בנשמה. וגלגלצ, זה פשוט עוול מה שקורה שם. תמיד אמרתי שאם היו יושבים שם כמה תותחים כמו ננסי ברנדס, אלון אולארצ'יק, קובי אושרת, אנשים שמבינים במוזיקה, היה יותר קל לי לקבל את הגזרה מאשר מילדים שאין להם שום ידע.
"אבל היום יש לי להיט שהוא היסטרי ברדיו, 'לך נשבעתי', מתוך התקליט. בשביל להיות על המפה את חייבת להוציא סינגל כל חודשיים, וזה קיים רק בז'אנר הים תיכוני, אין מה לעשות".
אז מה עושים?
"אני נמצא בבעיה. אבל אנחנו נתמודד עם זה. אני לא רעב ללחם, ברוך השם. וכשאני רואה זמרים צעירים, אני אומר, זה שיש לי קול ייחודי זה כבר חצי הכוס המלאה. לפעמים אני יותר פופולרי, לפעמים פחות, אבל כולם יודעים מי זה אלי לוזון ונותנים כבוד לשם. זה כבר מחמם את הלב. ואני לא מקנא, כי כל הזמרים הצעירים האלה עוברים לידי והולכים וחוזרים, אבל אני יודע שלי יש את המקום שלי, האיכות שלי, הסמל המסחרי שלי, השיער הלבן שלי".
השיער הלבן עזר לך?
"כגימיק? לא יודע, אני לא מוכר גימיק, אני מוכר את הקול שלי".
נכון, אבל היית מוותר עליו?
"לא, אני אוהב מאוד את מה שאלוהים נתן לי. אין לזה משמעות לגביי. תמיד היה לי הרבה ביטחון, גם כילד".
כי זה גרם לך להרגיש ייחודי, מלאכי, מסומן?
"יכול להיות. יש לי ביטחון באופן טבעי".
ובכל זאת, לא אחד כלוזון יסרב להכיר בחוקים החדשים של העולם: אתה בריאליטי, משמע אתה קיים. "'האח הגדול' זה לא אני", הוא אומר. "קודם כול לא פנו אליי, אבל אין לי זמן לזה, יש לי התחייבות לאנשים שחלמו עליי לפני 20 שנה והזמינו אותי לחתונה שלהם, ולא יכולתי. אבל מאוד כואב לי שלוקחים אנשים שלא יודעים כל כך להתבטא, עושים עליהם את הרייטינג וגורפים עליהם מאות אלפי שקלים בפרסומות.
"בפעם שעברה זה היה יוסי בובליל, שלא זכה, והוא היה צריך. הפעם אני מאוד רציתי ששימי תבורי יזכה, כי אני מאוד אוהב אותו, זמר ענק, הוא הגיע לרמה שבצרפת לבשו ג'ינסים שמאחורה, במקום ה'ליוויס', היה כתוב 'שימי', והוא עשה להם את התוכנית. אבל ידעתי שהוא יגיע למקום השני וידעתי שהוא לא יקבל את זה. אותי הם לא היו מושכים עד המקום הראשון, כי לא הייתי נותן להם להסתלבט עליי, וזה מה שהם עשו".
אבל לא בא לך באזז?
"אני לא צריך את זה, נשמה. אני לא מחפש את ההיסטריה. אני, תודה לאל, יש לי קבלות והכול בסדר".
קבלה אחת, למשל, היא השתתפות בפרק עתידי של "אמא מחליפה", שבמסגרתו הומרה סיגל, אשת האשכולות, באיזו אמא ירוקה שעיטרה את ביתו במכולות מחזור. ומילא זה, היא עוד קראה לו שוביניסט. "אני נראה לך שוביניסט?", מתנער לוזון.
חוכמה ובינה זה לא אותו דבר?
"לא כל כך. לבינה יש ערך מוסף על חוכמה. אני לא יודע בדיוק מה, אבל אני יודע שזה ככה. המילה של האישה מאוד חשובה, אסור לזלזל בה. בספר בראשית הקב"ה אמר 'כל אשר תאמר אליך שרה תשמע בקולה'. אז הוא אמר לכל העולם, שאם אשתך אומרת לך משהו אתה צריך לעשות אותו".
אז אתם לא רבים?
"אין לנו הרבה ויכוחים. אני יכול פעם בשבועיים לצעוק על אחת הילדות, אבל לא בהיסטריה. אין אצלנו קטע של מכות בבית. הן מעריצות אותי בטירוף. אבל לאישה יש אינטואיציה וצריך להכיר באישה. זה אולי יישמע לך דבילי ונאיבי ומטומטם ומה שאת רוצה - אבל אדם שבוגד באשתו, כל הברכה שלו נעלמת".
אז אתה לא בוגד?
"אני לא בוגד, לא בגלל שאני צדיק. בגלל שאני מאמין שזה נכון, במיוחד כשאתה חי עם אישה שמפרגנת לך, ואוהבת אותך אהבה טהורה, ודואגת לך כמו לתינוק, וכשאתם הולכים לאיזה מקום הצלחת שלך ראשונה והכבוד שלך ראשון. אני מאוד אוהב את סיגל, ואני חושב שמכיוון שהיא כל כך אוהבת אותי, וחשובה לה המסגרת וחשובה לה המשפחה, אסור לי לפזול למקומות אחרים. לא מגיע לה".
אלי לוזון יודע שעובד השם לא אובד עצות. אז הוא מתפלל שלוש פעמים ביום, מהלל את משפחתו שלוש פעמים בשעה, ולפעמים, בבית כנסת, כשהוא מפגיז בחזנות, באים לו חזיונות. "אני כל הזמן מדבר על אהבת חינם", הוא מדגים, וכמו תמיד כשהוא מדבר על אמונה, עפעפיו מתחילים לרטוט. "אני רוצה שזה יקרה, אהבת חינם. הרי כתוב 'ואהבת לרעך כמוך'.
את המילה 'כמוך' את יכולה לקרוא מימין לשמאל ומשמאל לימין. כי כמו שאתה אוהב את עצמך, ככה תאהב".
אבל אם אני קוראת את זה משמאל לימין זה יוצא לי "כומך".
"לא. רגע. אה. נכון, בסדר, אז במקרה הזה לא. המילה 'מים'. את נותנת מים לשתיל ואת מקבלת מים בחזרה. שתלת עץ, נתת מים, יוצא תפוז, יוצא מים, מהמים עושים סודה, עושים קולה. אני בדת בקיא מאוד. יש לי אינטואיציות מאוד חזקות, אני מנבא דברים גם. אני מאמין שיש לי כוחות".
מה למשל?
"לא יודע, אני מרגיש דברים לפעמים. למשל, יום אחד התפללתי, פתאום באמצע תפילה אני שואל מישהו, 'תגיד, אתה אומר את שירת הים בתפילה?'. אמרתי לו 'ממחר בבוקר תתחיל להגיד, ועד חנוכה אתה צריך להתחתן'. לא הייתה לו חברה, והוא התחתן בחנוכה".
וואו.
"או שיום אחד מישהי סיפרה לי שכלתה לא מצליחה להיכנס להיריון, ואמרתי לה שעד אוגוסט הבא היא תלד תאומים. וזה קרה, ובאוגוסט. זאת הרגשה אישית שלי, מה שיוצא לי מאותו רגע מהמוח, מהלב, לא יודע אפילו מאיפה זה בא. אני לא אומר שאני הבאבא סאלי, אבל קרו לי כמה דברים כאלה. אני יכול לשבת עם כל אדם, וגם לייעץ לעורכי דין שלמדו והשכילו ועשו תארים. הרבה מתייעצים איתי בכל מיני נושאים, על חיי אישות, על עסקים, על הדברים הפיננסיים. כל החיים אני מייעץ. כחבר, כאח, כאדם שקצת מכיר אנשים בעולם ומתוקשר".
אתה יכול להתרכז עכשיו חזק ולדעת מה יקרה בעולם?
"תראי, כתוב בתהילים שכל אלף שנים זה כמו יום של הקב"ה, ואנחנו נמצאים ב-5,770 מבריאת העולם. אז עד 6,000 כמה נשאר? 230 שנה. מבחינת התורה אנחנו ביום שישי, לקראת שבת. זאת אומרת, תוך מאתיים שנה חייב להיות משהו. או שייחרב העולם וייבנה חדש, או שיהיה גוג ומגוג, מלחמה מאוד קשה".
זה מפחיד, אלי, אין לך נבואות טובות?
"אני מאמין שבסוף המשיח יבוא ויגאל את עם ישראל, ואני מאמין שיקרה איזשהו נס עם גלעד שליט. אני מאמין ש... עד ל"ג בעומר הוא צריך להשתחרר. אני רוצה לנבא שככה זה יהיה. הלוואי".
אמן. ומה יקרה עם אלי לוזון?
"אלי לוזון ימשיך להצליח, ימשיך לרגש אנשים, ובעזרת השם, אלי לוזון יעשה את 'איזו מדינה' עוד פעם. שירים קלילים שעושים שמח, כי אני חושב שמה שחסר לעם ישראל זה השמחה. אני בנאדם שמח. צריך להיות תמיד בשמחה, אומרים שבנאדם שעצוב לו עובד עבודה זרה. תהיי שמחה, תראי שאלה ששמחים מקבלים פיצוי. ואין לך חבר, נכון? כי עד 13 באוקטובר 2013 את צריכה להתחתן. אני חושב שהוא יבוא להחליף את אחד העורכים שלך בעיתון. זה מה שאני מרגיש עכשיו".
טוב, אני אחפש.
"אל תדאגי, זה יבוא לבד. חייבים להאמין, מאמי, חייבים".
נא להמתין לטעינת התגובות
