ריקוד המכונה של רויקסופ
החדש של רויקסופ עשיר בהצדעות להרכבים אלקטרוניים, עד שקשה לאתר בו נשמה. אבל מי בכלל צריך אותה, כשהמעטפת מהנה בטירוף
רויקסופ - Happy up here
מוזרים החיים בעיירה צפונית, שרו פעם דרים אקדמי. החברים גדלו בעיירה טרומסה, ומגיל צעיר החלו לערוך ניסויים בכלים אלקטרוניים. זה היה בתחילת שנות ה-90, וכצמד הם הגיחו לתודעה רק כמה שנים אחר כך, כשנפגשו שוב בעיר ברגן שהייתה מרכז המוזיקה האלקטרונית של סקנדינביה.
רויקסופ עבדו עם מוזיקאים נורבגים אחרים כמו פרוסט וקינגס אוף קונביניאנס, הוציאו את הסינגלים הראשונים בלייבל העצמאי "טלה", אבל האלבום Melody A.M ראה אור בחברת התקליטים הבריטית וול אוף סאונד. הלהיטים "פור" ו"רימיינד מי אפל" הביאו להם הכרה בינלאומית, הם יצרו וידיאוקליפים מרהיבים כדי לקדם את השירים ואף זכו בפרס אם-טי-וי ב-2002. יותר מזה, חברת המחשבים אפל רכשה את זכויות השימוש לשיר "אפל", וזה מה ששומע כל משתמש מקינטוש שמפעיל את המחשב שלו.
שמונה שנים וחמישה אלבומים - זה ההספק של רויקסופ (החמישי ייצא בהמשך השנה). וכמו בשניים הקודמים, גם כאן הם ממשיכים בדרכם, רוקדים בלי דמעות בעיניים, מרחפים בהנאה אל רקיע היהלומים ונברשות הבדולח הנוצצות, יוצרים עולם שלם של פופ מועדונים, עם שילוב מצוין של מקלדות וסימפולים ונסיכות סקנדינביות בחצאיות בוהקות וקצרות שמגיעות לבקר.
רויקסופ מארחים כאן לא פחות מארבע זמרות שונות. אחת נולדה ב-1969 (אנלי דרקר),
אחת ב-1979 (רובין) ואחת ב-1989 (ליקה לי). פרט להן יש את קארין אנדרסון השבדית, סולנית דה נייף, שמבעירה את הדם בשני להיטי רחבות פוטנציאליים, שבהם היא מפגינה שירה מוחצנת, מקפיצה, מתריסה.
"זה מוכרח להיות זה" ו"טריקי טריקי". רובין שרה ב"הנערה והרובוט" ואנלי דרקר, פעם חברת בל קנטו, מפתיעה עם קטע בשם "חזיון מספר אחת", שמתחיל בציפה על גבי ענני צמר גפן ורודים והופך לבלדת פופ מלודית ומרקידה, והיא חוזרת לבקר גם ב"אין לך מושג" וב"טרו טו לייף", דיסקו טיל של המאה ה-21. הזמרת הרביעית היא ליקה לי, בקטע המעולה "מיס איט סו מאץ'".
רויקסופ פורשים באלבום השלישי שלהם את מרבדי הקלידים, כמו צייר המושח שכבה על גבי שכבה של גוונים וצבעים שונים, רק כדי להשיג צבע ייחודי שאין לו שם. לא בבטלה חלפו עליהם ארבע השנים האחרונות, מאז אלבומם השני (Understanding The). דומה שאין אפקט וצליל אלקטרוני שנותר מחוץ לאלבום החדש שלהם. קראפטוורק, הפקות הדיסקו של ג'ורג'יו מורודר לדונה סאמר, ויסאז' של שנות ה-80, טנג'רין דרים, למונג'לי וסנט אטיין של שנות ה-90. רויקסופ מצדיעים לכל מי שאי פעם הצעיד לתוך אולפן הקלטות סט של מקלדות וזמרת, ואפילו דוגמים בקטע הראשון את "דו דאט סטאף" של ג' ורג' קלינטון ופרלמנט משנת 1976.
ככה שמצד אחד זה דומה להרבה מאוד דברים אחרים, עד שאני תוהה היכן באמת נמצאת הנשמה האלקטרונית העצמאית של שני הנורבגים, ומצד שני הארוחה האקלקטית הזאת מפוצצת כל כך בחיוניות, באנרגיה ואפילו בהומור (הרצועה "רויקסופ לנצח"), שהדרישה למקוריות נדחקת קצת אחורה מפני הכישרון וההשקעה העצומה בהפקה המוזיקלית.
רויקסופ, "ג'וניור", הליקון
נא להמתין לטעינת התגובות
