ראשי » תרבות » אמנותגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

האמנית שהתאהבה מחדש ברומנית

זיכרונות ילדותה של איריס קובליו, כמו גם יחסיה עם הוריה, עם סבתה, ועם שפת אמה שנשתכחה ממנה או שהודחקה מתגוששים על הבד בתערוכה מעבודותיה. "נסיעתי לרומניה הפגישה אותי עם ילדותי האבודה, עם מהות שהתכחשתי לה במשך שנים", היא אומרת

בימים אלה נפתחה בגלריה נחשון שבקיבוץ נחשון תערוכתה המרתקת של האמנית איריס קובליו 'שפת אם' שבה היא מתחקה בעזרת 35 עבודות בצבע מים על נייר בגודל אחיד( 50\70 סמ') אחר שורשיה.

קובליו, ילידת 1959, היא בעלת תואר שני בציור מאוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה, תואר ראשון בקומפוזיציה מאקדמיה למוסיקה בירושלים ותואר ראשון ללימודי ספרות עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים. מאחוריה תערוכות יחיד במוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון הרצליה, גלריה נחשון, ומשכן האמנים. וכן השתתפות בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל ובגלריות רבות אחרות.


במאמר הנספח לתערוכה כותב המשורר ד"ר משה יצחקי: 'המושג שפת אם מורה על השפה הראשונה שאדם לומד, כמו גם על שפת מולדתו של האדם. אולם שפת אם טומנת בחובה מערכת רגשית ונפשית מורכבת' ואכן, תערוכה זו עוסקת במושג שפת אם מהיבטים שונים. בחלל החדר מוצגות העבודות כתשלילים בשחור לבן, מוארים פה ושם בכתמי צבע, כהבזקי זיכרון מן העבר, אשר מעידים על מערכת רגשית מורכבת של האמנית עם עברה.

בעבודות מצויות דמויות אגדתיות מתוך ספרי ילדים קלאסיים כדוגמת 'הנזל וגרטל', 'כיפה אדומה' או 'יוקה השחרחורת ובובתה החדשה' שבעזרתן משוחחת קובליו עם עברה, שופכת אור על הזיכרונות המאיימים להימחק ותוך כך מאירה אותם באור חדש.

 
נקודת המוצא של תערוכה מרתקת זו היא אותה עמידה מהוססת על שפת תהום הקרויה בלשונה האוניברסאלית שפת אם. ובתהום זו, שהיא לרוב קרקעית תודעתה של האמנית, מתגוששים להם זיכרונות ילדותה של קובליו, ויחסיה עם הוריה, עם סבתה, ועם שפת אמה שנשתכחה ממנה או שהודחקה.

בהקשר זה כותב יצחקי: "ישנו מימד נוסף בתערוכה המייצג אולי דור שלם, והוא הדיאלקטיקה של בני מהגרים המורדים בשפת הוריהם, במקרה זה זו השפה הרומנית. במעין נס ובהתגלות מאוחרת הנובעת מקשר מיוחד של איריס קובליו אל סבתה, חוזרת שפת האם, הרומנית, להיות גורם מכונן ומשפיע על זהות היוצרת ועל עבודותיה. הביטוי לכך מוצג בתערוכה זו בכתיבה על הקירות."

המבקרים בתערוכה יגלו, לצד עבודות התלויות על הקיר, שירים שלמים או משפטים בודדים אותם כתבה האמנית ברומנית. והתחושה היא של הימצאות על קו התפר שבין נפילה חופשית לבין נפילה מודעת.

לקובליו, מלבד היותה אמנית פלסטית, יחס חזק למילה הכתובה. היא

שימשה כאמנית מלווה לספרי שירה כדוגמת ספרה של אגי משעול 'מחברת החלומות' וכן לגיליונות שירה של כתב העת 'הליקון'. קובליו עצמה מפרסמת שירים וסיפורים פרי עטה בבימות ספרותיות שונות, ובכך היא יוצרת דואט מרתק בין המילה הכתובה לצבע ולצורה.

סבתא ברטינה היא דמות מפתח בתערוכתך.
"אמי בת יחידה. אני בכורה. אני דומה פיזית לסבתי ז"ל שגידלה אותי בילדותי המוקדמת. ורציתי מאד לבדוק אם גם קיים דמיון נפשי. עולמה הנסתר מעיננו ריתק אותי שנים רבות."

מה תפקידן של הדמויות מן האגדות בעבודותייך? מה הן מייצגות עבורך?
"כיפה אדומה זה על הבטחה שהופרה: אינני הבת המסורה שהולכת בדרך הנורמה. תמיד חיפשתי את הדרכים הנסתרות ביער החיים. מחלתה של הסבתא מוטלת כל כתפיה הרכות של כפה אדומה. הזדהיתי עם זה. כיפה אדומה נמשכת לפיתויים. לסכנות. היא חוצה גבולות במסע לקראת הנשיות שלה.


"בהנזל וגרטל ישנן חרדות הילדות המיוצגות ע"י המכשפה המפתה ובולעת. ישנו האומץ והתושייה של הילדה, אובדן הדרך יער עם ההתבגרות לאחר ההרפתקה הגדולה. הדמות השלישית היא יוקה השחרחורת ובובתה החדשה המדבר על המשיכה לזר, חיפוש הורים אחרים, בגידה, נדודי שינה."

בתערוכה השתמשת בצירוף 'שפת אם' כדימוי. מהי שפת אם עבורך?
"שפת האם שלי היא כמובן רומנית. נולדתי בישראל אך לא ידעתי על קיומה  של השפה העברית עד שהלכתי לגן בגיל 3. לאחר מכן התמלאתי בושה וחדלתי לדבר רומנית. השפה נקלטה אצלי בסוג של כפייה. לפני שנה התאהבתי בשפה מחדש."

ספרי מעט על החיבור בין מילים לעבודות פלסטיות שכה חזק אצלך.
"תמיד כתבתי. בעקרון יש לי תאר ראשון בספרות עברית ולמדתי במתא"ן קורס מדריכים לכתיבה יוצרת. המילה אצלי היא הרבה פעמים חלק מקומפוזיציית הציור. כשמשמעותה מכניסה רובד נוסף, כמו חיבור של עולם שלישי ביניהם. אני מחוברת לשירה. עם אגי משעול עשיתי את "מחברת החלומות" שיצא ב"אבן חושן" כאמן מלווה וכן בכמה גיליונות 'הליקון' לשירה בהם התפרסמו עבודותיי לצד שירים. כיום אני עובדת עם המשורר משה יצחקי על ספר משותף של שירה ודימוי."

בתערוכה קיים קשר מעניין בין טקסטים שכתובים על הקירות לבין העבודות עצמן.
"בתערוכה תלויים הציורים בצבעי מים הנמתחים כסרט, והתחושה היא קולנועית. במקומות שונים ישנה כתיבה מינימליסטית של טקסטים בעברית ורומנית. הכוונה הראשונית הייתה למלא את חלקו התחתון של הקיר בטקסטים כתת מודע מעורפל, אבל העדפתי לצמצם. העדפתי את השירה על פני הפרוזה.

"גורם נוסף הוא דמות הרקדנית בתערוכה שהתעקשה, בזמן תליית העבודות, לעלות על הקיר במקום הטקסטים. ככל שהיא שכפלה את עצמה כך נמחקו הטקסים, עד שנשארו רק כמה משפטים בודדים. הרקדנית שכפלה את עצמה במקומות שונים, כלוליינית החיים. השיר האחד שכתוב בשלמותו בפחם מחיק הוא על הרקדנית, אם כל היערות, שיוצאת לחולל בעירום בלילה עם אהובה מהיקום האחר."

 

באוקטובר ערכת מסע שורשים לרומניה. ספרי על המפגש עם מסתרי רומניה, שהוליד את התערוכה.
"נסיעתי לרומניה הפגישה אותי עם ילדותי האבודה, עם השפה, עם המהות הראשונית שלי שהתכחשתי לה במשך שנים. עם ההיסטוריה המשפחתית (המרתף בו התחבאה משפחת אמי במלחמה, שריפת החנות של סבי) ועם המיתוסים החושניים היצריים הרומנים צוענים שריתקו את דמיוני וכמובן נכנסו ליצירתי."

מן העבודות עולה עצב עמוק לצד תחושת אושר. האם חווית ילדות מאושרת?
"זה מורכב מאד. קשה להשיב על השאלה הזו תשובה מוחלטת. ילדותי הייתה מלאת דמיון. אני חייתי בסיפורי הילדות, בתוך התמונות מהספרים, הדימויים, המיתוסים, הפחדים, הצבעים, האיסורים, הפיתויים. משם המשיכה שלי לציור, מאיורי ספרי הילדים של שנות החמישים."

 בכתיבה ובציור שלך ניכרת התמודדות מפרכת עם העבר, שמעלה בזיכרון את ניסיונו של פרוסט להתמודד עם נפתולי הזיכרון בספרו 'בעקבות הזמן האבוד'.
"ההתמודדות עם נפתולי הזכרון כמובן ישנה. כמו מה היה באמת, מהי פרשנות ומה המצאתי לצורך היצירה האישית שלי או לצורך חקירה פרטית של מהותי. ואת זה אפשר לגלות בין השורות, תוך העבודות. הזיכרון הוא בהחלט ישות צילית המהלכת לאורך כל יצירותיי לצידי."

"בעקבות הזמן האבוד עתיד היה להוביל את הקורא מן התהיה אחר מה שאבד איננו עוד אל 'הזמן שנגלה מחדש'" נכתב לא פעם על יצירתו הגאונית של פרוסט. דברים אלה ממש כמו חלים גם על תערוכתה של קובליו 'שפת אם' אשר מוליכה את המתבונן מן התהיה על מה שאבד ואיננו עוד אל זמן שנגלה מחדש.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...