אסתר אטינגר משיבה רוח
חבל שרובכם לא מכירים את מי שחושפת בכתביה פרק עמום בסיפור הישראלי, של תרבות אשכנזית חרדית שדוכאה בידי הוויה חילונית צברית. עינת ברזילי מפיצה את אסתר אטינגר
אסתר אטינגר צילום: יח''צ
הספר הזה מתאר בכנות ובקול תבונה דקה את ההיסטוריה המוכחשת והנעלמת של תל אביב בשנותה?50. היסטוריה שכתבו עולי מזרח אירופה החרדים ששפתם כורעת מכובד המבטא הגלותי וילדיהם מדברים צברית שוטפת. מי שלא היה להם חלק ונחלה בבתי הקפה התוססים מיצירה וטריפות, אבל נוכח קיומם התגבשה זהותם הייחודית אוקסימורונית: חרדית תל אביבית.
גיבורת הספר עטרה היא נערה בת 13, ההורים שלה לא ייבשו ביצות ואין בילקוטם כזבים פלמחניקים ובמקום בלורית מצודדת יש להם פאות וזקן. היא גרה בדרום תל אביב, אי שם בין לבונטין ורחוב עמל, אבל נמשכת אל הצלילים של באך הבוקעים מהיכל התרבות ומתערבלים בגערותיהן של המורות מבית יעקב. זהו הרומן הראשון של אסתר אטינגר, שלמרות שהיא פעילה גם בשעות אלה ממש בשדות ספרותיים רבים, סביר להניח שלקוחות פוטנציאלים של רשתות הספרים לא מכיר את שמה.
קדמו לו ארבעה ספרי שירה, שזכו בפרסים יוקרתיים, ואחריו הוציאה ביוגרפיה של המשוררת זלדה ("זלדה: שושנה שחורה"), כל זאת לצד פעילות ענפה בזירה הספרותית כעורכת תוכניות בקול ישראל ומבקרת שירה.
קול נשי אינטליגנטי
השירה של אטינגר, בוגרת בית יעקב ותיכון לוסטיג לבנות חרדיות, שהתבגרה להיות בורגנית דתייה מתונה, איננה שירה דתית, במובן הזה היא לא ממש משתייכת לקהילת "משיב הרוח", שעוסקת בבירור אמוני דרך כתיבת שירה מודרנית. זו שירה אישית, פמיניסטית בדרכה, ובכל זאת יש בה סימביוזה מוחלטת בין האישה הכותבת ובין חוויית היהודיות שבה.
אטינגר מושפעת מאוד ממורתה הרוחנית זלדה, כך שמי שמאוהבים דווקא ביונה וולך, נניח, פחות יתחברו אל השירה של אטינגר, שמעדיפה את ההרחבה והקישוט הלשוני על פני הצמצום החד והישיר. כמו בשיר "בית ישראל" על השכונה הירושלמית שמעליה "ירח בבלי אדום": " מודעה לנשים בתפוז זוהר: התיקון הגדול יוצא לדרך./ על שביל פומבדיתא נהיר לעת ערביים, נהמתם, נגינתם,/ חומרתם נמשכת ונמשכת, מתפתלת בצנתרות הזהב בשלוליות,/
כבר אלף שנים, אם לא יותר".
השירה של אסתר אטינגר ויותר מזה, הרומן שלה, מעירים לחיים פרק אחד בסיפור הישראלי, תרבות אשכנזית חרדית מסוימת שגם היא כמו המזרחיות המעמיקה אל מעבר ללהיטי הפופ הים תיכוני דוכאה בידי הוויה חילונית אשכנזית צברית, עד שנטמעה בה וניטשטשה לכדי מערביות, או במקרה הרע, הצטנפה בפינתה בשנאה והקצינה. בניגוד לז'אנר נפוץ בשנים האחרונות, אטינגר לא כותבת טלנובלות בחסות ההלכה.
קולה נשי אינטליגנטי ובטוח בעצמו, ויש בו שפת ים תל אביבית וחומות ירושלמיות. אין מתאים מחג הפסח שמכריח את ארבעת הבנים, רשעים חכמים ותמימים לכאורה, לשבת לשולחן אחד ולפשפש בזיכרון היהודי שלהם, כדי לנער את האבק מעל יצירותיה של אטינגר ובעיקר מעל רומן הביכורים שלה, שגם הוא כליל הסדר, פלא לילה.
נא להמתין לטעינת התגובות
