שואה וכדורגל בגלריה גורדון
צילום אחד של חולצות על חבל כביסה שלח את גיא רז למסע בעקבות ליגת הכדורגל בגטו טרזין. התוצאה היא תערוכה חדשה, שנעה על התפר שבין אמנות להיסטוריה
ליגה טרזין צילום: מתוך התערוכה
במסגרת מסעותיו באירופה במהלך השנים מטפח רז אוסף צילומים של גטאות ומחנות ריכוז. "אם יש מחנה קרוב אני נוסע ומצלם, וכך עשיתי ב-2006, במהלך ביקור בפראג. נסעתי שעה וחצי באוטובוס לגטו טרזין, וצילמתי". בטרזין תפס את עינו הסוקול, מועדון הספורט המקומי, הממוקם כ-50 מטרים מחוץ לגטו ולצדו מגרש הכדורגל של העיירה.
"ראיתי שם זקנות מכבסות ותולות לייבוש את חולצות הקבוצה האדומות. זה הזכיר לי את הקבוצה בקיבוץ ומיד הרגשתי צורך לצלם. בפריים יש חולצות אדומות, את שם הקבוצה, 'טרזין', מספרי השחקנים וחוט הכביסה המחובר בצדו האחד לקיר הגטו". רז לא ידע אז דבר על גטו טרזין, לא על ליגת הכדורגל הענפה שהייתה פעילה בו בין השנים 1942 ל-1944 ולא על המסע שאליו הוא עתיד לצאת, שתחילתו בחולצות התלויות לייבוש וסופו בתערוכה "ליגה טרזין", שתיפתח בגלריה נלי אמן בתל אביב ב-17 באפריל.
לפני כשמונה חודשים, כשחיפש נושא לתערוכה חדשה, נזכר בתמונות מטרזין. "חשבתי על זה ואמרתי -כדורגל!". הוא שלף את התמונות מטרזין ופריים מאוסף אהוב נוסף - אוסף האצטדיונים שלו, ובו, בין היתר, שער הברזל של ליברפול ועליו המשפט "לעולם לא תצעדי לבד". "זה הזכיר לי מאוד את הכיתוב על השער של אושוויץ, 'העבודה משחררת'. קפצתי לבית טרזין, והמנהלת דאז סיפרה לי על הקבוצה שפעלה במחנה, ופתאום התערוכה קיבלה תפנית".
רז החל לנבור בארכיונים של בית טרזין ושל יד ושם, וגילה כי במשך שלוש שנים, מדי יום א', הייתה
משחקת בגטו טרזין ליגת כדורגל ובה 12 קבוצות, שבעה שחקנים בכל אחת. שמה של כל קבוצה נקבע על פי מקום העבודה של שחקניה (קצבים, גננים, טבחים וכו'). נרגש ונלהב מהגילוי, החל רז לאתר ניצולים ולשוחח עימם. בין היתר מצא טבלאות עם רישומים של תוצאות, שמות שחקנים, ואפילו סרט תעמולה נאצי ובו שלוש דקות משחק.
טורניר כדורגל בקיץ
את ממצאיו שילב בתערוכה, כשהוא מחלק אותה לשני חלקים: בחלק אחד, העכשווי, הצילומים מהסוקול בטרזין של היום; בחלק השני, ההיסטורי, הפך רז חדר בגלריה לחדר הלבשה עם ספסל היקפי, שבו יוקרנו, בין היתר, עדויות של שלושה ניצולים וחלקים מסרט התעמולה הנאצי. בתפר שבין שני חלקי התערוכה ניצב קיר זיכרון ובו 84 תצלומים מוגדלים של חברי הליגה.
אמנות או לא אמנות, קשה שלא להתרגש מעדויותיהם של פיטר ארבן (מגן ימני), מילן צ'רבינקה (בלם)
ויעקב צור (צופה) בני ה-80 פלוס, שזוכרים כל פרט מהמשחקים ומתמלאים חדווה כשהם מתבקשים לספק פרטים על הליגה שפעלה בגטו: על השחקנים, התפקידים, הביצועים ("הוא היה תותח", מתרגש ארבן כשהוא שומע את אחד השמות), גינוני הכוכבות (השחקנים היו חותמים לילדים על תמונות שצילמו) והקהל המסור שמילא את האצטדיון בכל יום א'. לרגע
אפשר כמעט לשכוח את המציאות הבלתי אפשרית שבה חיו, אבל ארבן זוכר ומזכיר: "את הפחד מטרנספורטים הכדורגל לא הצליח לטשטש".
רז מגדיר את עצמו ככדורגלן, אמן העוסק בהיסטוריה. את התערוכה הוא מייעד לשלושה קהלים: לאנשים המתעניינים בשואה, בכדורגל ובאמנות. בעבור הקהל הזה נבנה גם פרויקט הגג "ליגה טרזין" שמלבד התערוכה יכלול גם יום עיון (גם הוא יתקיים ב-17 באפריל) וטורניר כדורגל שישחזר את משחקי הליגה וייערך, ככל הנראה, במהלך הקיץ.
הוא מתקשה להעריך מה יהיו התגובות לתערוכה, ומודע לכך שגלריה מסחרית היא אכסניה יוצאת דופן לפרויקט מסוג כזה. "אין כאן תחרות בין האמנות להיסטוריה", הוא אומר. "בכל מקרה, אני לא חושב שאפשר להישאר אדישים. מה שבטוח הוא שתערוכת שואה מעולם לא התקיימה ברחוב גורדון בתל אביב".
נא להמתין לטעינת התגובות
