חמש-חמש: על התוכניות המובילות בטלוויזיה
גלעד יהודאי סוקר את חמש תכניות הטלוויזיה המובילות ובודק למה שווה לצפות בהן, מהו סוד הצלחתן וגם איפה טעינו
במקומות שונים בעולם זכו צופי הטלוויזיה לכמה עונות של הפורמט הזה. אלינו, כמו ה"מקדונלד'ס" בשעתו, גם זה הגיע באיחור ובהתלהבות מטרידה. נדמה כי מדובר בפורמט הריאליטי האולטימטיבי. הוראות התפעול פשוטות: "תזרקו לתוך קופסה
העונה הראשונה של "הישרדות" הסעירה את כולנו, אבל העונה השנייה מקבלת פרופורציות נכונות יותר. הישרדות היא תוכנית ראליטי אותנטית עם קהל מעריצים אדוק, אבל היא לא כזו שמכתיבה סדר יום וגם נטולת פרובוקציות, נכון לעכשיו. צריך להודות: "הישרדות - איי הפנינה" פשוט מנומנמת יותר. הליהוק לא ממש קולע, רוב הדמויות אינן סוחפות, המשימות מזכירות מסיבת כיתה למבוגרים, וגיא זוארץ נשמע כמו רובוט שלא עבר שימון ותכנות כבר הרבה זמן.
נדמה כי חבלי הקליטה של "המירוץ" קשים מידי עבור הקהל הישראלי. התכנית עמוסה מתמודדים ואירועים. מלבד זה, לא ברור כמה פעמים אפשר לראות את כולם מבצעים את אותה משימה? אמנם הפורמט המאפשר שיטוט מנקודה לנקודה ברחבי הגלובוס קורץ ומאתגר, אבל הוא מבטל בתוקף כל תחושת אינטימיות והזדהות עם המתמודדים. הבאזז כמעט לא קיים, וגם העניין יורד בהתאם.
כמעט בכל תקופה יש דרמה אחת שכולם מדברים עליה. קודם זאת הייתה "תמרות עשן" (המצוינת), והיום זאת "הבורר". העונה השנייה קומית ומחופפת יותר. היא לא ממש מחויבת וצמודה לתסריט, לא ממש דרמטית, וגם העלילה אינה סוחפת מאוד.
נאור ציון חזר עם הסיטקום התורן. אמנם הוא משתדל לעמוד בהתחייבויותיו ולהנפיק מוצר קומי ראוי, אך קשה להתעלם מהגיבנת שהוא נושא עמו עוד מהעונה הראשונה. ציון וחבריו עדיין רודפים אחרי בחורות ברחבי תל אביב. עדיין כלואים בשבלוניות מתוסרטת של סטנד-אפיסט על הבימה ועדיין לא גורמים לנו לרצות ולהיכנס לחבר' ה שלהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
